ריטב"א על חולין קי״ב

ריטב"א על חולין קי״א ע״ב » « ריטב"א על חולין קי״ג ע״א

1 חולין פתח ↗

בְּעָא מִינֵּיהּ רַב דִּימִי מֵרַב נַחְמָן: מַהוּ לְאַנּוֹחֵי כַּדָּא דְמִלְחָא גַּבֵּי כַּדָּא דְכַמְכָּא? אֲמַר לֵיהּ: אָסוּר. דְּחַלָּא מַאי? אֲמַר לֵיהּ: שְׁרֵי.

2 שבת פתח ↗

וְהַמּוֹלְחוֹ וְהַמְעַבְּדוֹ. הַיְינוּ מוֹלֵחַ וְהַיְינוּ מְעַבֵּד! רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: אַפֵּיק חַד מִינַּיְיהוּ וְעַיֵּיל שִׂירְטוּט. אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: הַאי מַאן דְּמָלַח בִּישְׂרָא — חַיָּיב מִשּׁוּם מְעַבֵּד. רָבָא אָמַר: אֵין עִיבּוּד בָּאוֹכָלִין. אָמַר רַב אָשֵׁי: וַאֲפִילּוּ רַבָּה בַּר רַב הוּנָא לָא אָמַר אֶלָּא דְּקָא בָּעֵי לֵיהּ לְאוֹרְחָא, אֲבָל לְבֵיתָא — לָא מְשַׁוֵּי אִינִישׁ מֵיכְלֵיהּ עֵץ.

2 מנחות פתח ↗

מַתְנִי׳ הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר – כָּשֵׁר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר פָּחוֹת מִכְּזַיִת – כָּשֵׁר. לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת – כָּשֵׁר, שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין. גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? אָמַר קְרָא ״וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו״ – בִּשְׁתֵּי אֲכִילוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֶחָד אֲכִילַת אָדָם וְאֶחָד אֲכִילַת מִזְבֵּחַ, לוֹמַר לָךְ: כְּשֵׁם שֶׁמְּחַשְּׁבִין בַּאֲכִילַת אָדָם, כָּךְ מְחַשְּׁבִין בַּאֲכִילַת מִזְבֵּחַ. וּכְשֵׁם שֶׁמְּחַשְּׁבִין מֵאֲכִילַת אָדָם לַאֲכִילַת אָדָם, וּמֵאֲכִילַת מִזְבֵּחַ לַאֲכִילַת מִזְבֵּחַ, כָּךְ מְחַשְּׁבִין מֵאֲכִילַת אָדָם לַמִּזְבֵּחַ, וּמֵאֲכִילַת מִזְבֵּחַ לָאָדָם. מַאי טַעְמָא? מִדְּאַפְּקִינְהוּ רַחֲמָנָא לְהַקְטָרָה בִּלְשׁוֹן אֲכִילָה. וְרַבָּנַן, הַאי דְּאַפְּקִינְהוּ רַחֲמָנָא בִּלְשׁוֹן אֲכִילָה, דְּלָא שְׁנָא כִּי מְחַשֵּׁב בִּלְשׁוֹן אֲכִילָה לְמִזְבֵּחַ, וְלָא שְׁנָא כִּי מְחַשֵּׁב בִּלְשׁוֹן הַקְטָרָה לַמִּזְבֵּחַ. אִי נָמֵי, מָה אֲכִילָה בִּכְזַיִת – אַף הַקְטָרָה בִּכְזַיִת, וּלְעוֹלָם אֲכִילָה דְּאוֹרְחָא מַשְׁמַע. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אִם כֵּן, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״אִם הֵאָכֹל הֵאָכֹל״, אִי נָמֵי ״אִם יֵאָכֵל יֵאָכֵל״, מַאי ״הֵאָכֹל יֵאָכֵל״? שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תַּרְתֵּי. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַב אַסִּי: וְאִי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם הָכִי הוּא, כָּרֵת נָמֵי לִיחַיַּיב? וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי, וְהָא אַתְּ הוּא דְּאָמְרַתְּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁאֵין עָנוּשׁ כָּרֵת! אֲמַר לֵיהּ: תַּנָּאֵי הִיא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר: פְּסוּלָה דְּאוֹרָיְיתָא, וְאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר: פְּסוּלָה דְּרַבָּנַן. דְּתַנְיָא: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לִשְׁתּוֹת מִדָּמוֹ לְמָחָר, לְהַקְטִיר מִבְּשָׂרוֹ לְמָחָר, לֶאֱכוֹל מֵאֵימוּרָיו לְמָחָר – כָּשֵׁר, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. לְהַנִּיחַ מִדָּמוֹ לְמָחָר – רַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אַף בָּזוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. רַבִּי יְהוּדָה, אַלִּיבָּא דְּמַאן? אִילֵימָא אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן – הַשְׁתָּא, וּמָה הָתָם דְּקָא מְחַשֵּׁב בִּלְשׁוֹן אֲכִילָה מַכְשְׁרִי רַבָּנַן, הָכָא לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? אֶלָּא, אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אַף בְּזוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. רַבִּי אֶלְעָזָר הַיְינוּ רַבִּי יְהוּדָה! אֶלָּא לָאו כָּרֵת אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, דְּרַבִּי יְהוּדָה דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: לְהַנִּיחַ – פְּסוּלָא בְּעָלְמָא, בְּהָנָךְ כָּרֵת נָמֵי מִיחַיַּיב, וַאֲתָא רַבִּי אֶלְעָזָר לְמֵימַר: אִידֵּי וְאִידֵּי פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת! לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא כָּרֵת לֵיכָּא, וְהָכָא שָׁלֹשׁ מַחְלוֹקֶת בְּדָבָר: תַּנָּא קַמָּא סָבַר בְּהָנָךְ פְּלִיגִי, לְהַנִּיחַ – דִּבְרֵי הַכֹּל כָּשֵׁר, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר בְּהָנָךְ פְּלִיגִי, לְהַנִּיחַ – דִּבְרֵי הַכֹּל פָּסוּל. מַאי טַעְמָא? גְּזֵירָה מִקְצָת דָּמוֹ אַטּוּ כׇּל דָּמוֹ, וְכׇל דָּמוֹ פְּסוּלָא דְאוֹרָיְיתָא. דְּתַנְיָא, אָמַר לָהֶם רַבִּי יְהוּדָה: אִי אַתֶּם מוֹדִים לִי שֶׁאִם הִנִּיחוֹ לְמָחָר שֶׁפָּסוּל? חִישֵּׁב לְהַנִּיחוֹ לְמָחָר נָמֵי פָּסוּל. וַאֲתָא רַבִּי אֶלְעָזָר לְמֵימֵר: אַף בְּזוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. וְסָבַר רַבִּי יְהוּדָה לְהַנִּיחַ מִדָּמוֹ לְמָחָר דִּבְרֵי הַכֹּל פָּסוּל? וְהָתַנְיָא: אָמַר רַבִּי: כְּשֶׁהָלַכְתִּי לְמַצּוֹת מִדּוֹתַי אֵצֶל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ, וְאָמְרִי לַהּ לְמַצּוֹת מִדּוֹתָיו שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ, מָצָאתִי יוֹסֵף הַבַּבְלִי יוֹשֵׁב לְפָנָיו, וְהָיָה חָבִיב לוֹ בְּיוֹתֵר, עַד לְאַחַת אָמַר לוֹ: רַבִּי, הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לְהַנִּיחַ מִדָּמוֹ לְמָחָר מַהוּ? אָמַר לוֹ: כָּשֵׁר. עַרְבִית אָמַר לוֹ: כָּשֵׁר. שַׁחֲרִית אָמַר לוֹ: כָּשֵׁר. צׇהֳרַיִם אָמַר לוֹ: כָּשֵׁר. מִנְחָה אָמַר לוֹ: כָּשֵׁר, אֶלָּא שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. צָהֲבוּ פָּנָיו שֶׁל יוֹסֵף הַבַּבְלִי. אָמַר לוֹ: יוֹסֵף, כִּמְדוּמֶּה אֲנִי שֶׁלֹּא כִּיוַּונְנוּ שְׁמוּעָתֵינוּ עַד עָתָּה. אָמַר לוֹ: רַבִּי, הֵן! אֶלָּא שֶׁרַבִּי יְהוּדָה פָּסוּל שָׁנָה לִי, וְחָזַרְתִּי עַל כׇּל תַּלְמִידָיו וּבִקַּשְׁתִּי לִי חָבֵר וְלֹא מָצָאתִי, עַכְשָׁיו שֶׁשָּׁנִיתָ לִי פָּסוּל – הֶחְזַרְתָּ לִי אֲבֵידָתִי. זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ, אָמַר: אַשְׁרֵיכֶם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה חֲבִיבִין עֲלֵיכֶם בְּיוֹתֵר, קָרָא עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה: ״מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כׇּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי וְגוֹ׳״, הָא מִפְּנֵי שֶׁרַבִּי יְהוּדָה בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי אִלְעַאי, וְרַבִּי אִלְעַאי תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, לְפִיכָךְ שָׁנָה לְךָ מִשְׁנַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דִּבְרֵי הַכֹּל פָּסוּל אַתְנְיֵיהּ, מַאי הֶחְזַרְתָּ לִי אֲבֵידָתִי? אִיהוּ פְּלוּגְתָּא קָאָמַר לֵיהּ. אֶלָּא מַאי, כָּשֵׁר וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פָּסוּל פּוֹסֵל אַתְנְיֵיהּ? אִי הָכִי, מַאי הָא מִפְּנֵי פְּלוּגְתָּא? אֲנַן נָמֵי פְּלוּגְתָּא קָא מַתְנִינַן! אֶלָּא, לְעוֹלָם ״דִּבְרֵי הַכֹּל פָּסוּל״ אַתְנְיֵיהּ, וּמַאי הֶחְזַרְתָּ לִי אֲבֵידָתִי? דהדר דְּאַהְדַּר לֵיהּ מִיהָא שׁוּם פַּסְלוּת בָּעוֹלָם. מַתְנִי׳ לֹא יָצַק, לֹא בָּלַל, וְלֹא פָּתַת, וְלֹא מֶלַח, וְלֹא הֵנִיף, לֹא הִגִּישׁ, אוֹ שֶׁפְּתָתָן פִּתִּים מְרוּבּוֹת, וְלֹא מְשָׁחָן – כְּשֵׁירָה. גְּמָ׳ מַאי ״לֹא יָצַק״? אִילֵּימָא לֹא יָצַק כְּלָל – עִיכּוּבָא כְּתַב בָּהּ! אֶלָּא, לֹא יָצַק כֹּהֵן, אֶלָּא זָר. אִי הָכִי, ״לֹא בָּלַל״ נָמֵי – לֹא בָּלַל כֹּהֵן, אֶלָּא זָר, הָא לֹא בָּלַל כְּלָל – פְּסוּלָה. וְהָתְנַן: שִׁשִּׁים נִבְלָלִין, שִׁשִּׁים וְאֶחָד אֵין נִבְלָלִין, וְהָוֵינַן בָּהּ: כִּי אֵינָם נִבְלָלִין מַאי הָוֵי? וְהָתְנַן: ״לֹא בָּלַל״ – כְּשֵׁרָה! וְאָמַר רַבִּי זֵירָא: כׇּל הָרָאוּי לְבִילָּה – אֵין בִּילָּה מְעַכֶּבֶת בּוֹ, וְכֹל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְבִילָּה – בִּילָּה מְעַכֶּבֶת בּוֹ. מִידֵּי אִירְיָא? הָא כִּדְאִיתַהּ וְהָא כִּדְאִיתַהּ: ״לֹא יָצַק״ – לֹא יָצַק כֹּהֵן אֶלָּא זָר, ״לֹא בָּלַל״ – לֹא בָּלַל כְּלָל. אוֹ שֶׁפְּתָתָן פִּתִּים מְרוּבּוֹת – כְּשֵׁרָה. הַשְׁתָּא לֹא פָּתַת כְּלָל – כְּשֵׁרָה, פִּתִּין מְרוּבּוֹת מִיבַּעְיָא? מַאי ״פִּתִּין מְרוּבּוֹת״? שֶׁרִיבָּה בִּפְתִיתִין. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם פִּתִּים מְרוּבּוֹת מַמָּשׁ, וּמַהוּ דְּתֵימָא: הָתָם הוּא דְּאִיכָּא תּוֹרַת חַלּוֹת עֲלֵיהֶן, אֲבָל הָכָא, דְּלָא תּוֹרַת חַלּוֹת אִיכָּא וְלָא תּוֹרַת פְּתִיתִין אִיכָּא, קָא מַשְׁמַע לַן. לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כׇּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָּעֲבוֹדָה אֵין לוֹ חֵלֶק בַּכְּהוּנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים וְאֶת הַחֵלֶב מִבְּנֵי אַהֲרֹן לוֹ תִהְיֶה שׁוֹק הַיָּמִין לְמָנָה״ – מוֹדֶה בָּעֲבוֹדָה יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בַּכְּהוּנָּה, שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָּעֲבוֹדָה אֵין לוֹ חֵלֶק בַּכְּהוּנָּה. וְאֵין לִי אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד, מִנַּיִן לְרַבּוֹת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה עֲבוֹדוֹת – הַיְּצִיקוֹת, וְהַבְּלִילוֹת, וְהַפְּתִיתוֹת, וְהַמְּלִיחוֹת, וְהַתְּנוּפוֹת, וְהַהַגָּשׁוֹת, וְהַקְּמִיצוֹת, וְהַקְטָרוֹת, וְהַמְּלִיקוֹת, וְהַקַּבָּלוֹת, וְהַזָּאוֹת, וְהַשְׁקָאַת סוֹטָה, וַעֲרִיפַת עֶגְלָה, וְטׇהֳרַת מְצוֹרָע, וּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם, בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ, מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִבְּנֵי אַהֲרֹן״, עֲבוֹדָה הַמְּסוּרָה לִבְנֵי אַהֲרֹן, כׇּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָּהּ אֵין לוֹ חֵלֶק בַּכְּהוּנָּה! אָמַר רַב נַחְמָן, לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּמִנְחַת כֹּהֲנִים, כָּאן בְּמִנְחַת יִשְׂרָאֵל. מִנְחַת יִשְׂרָאֵל דְּבַת קְמִיצָה הִיא, מִקְּמִיצָה וְאֵילָךְ מִצְוַת כְּהוּנָּה, לִימֵּד עַל יְצִיקָה וּבְלִילָה שֶׁכְּשֵׁירָה בְּזָר. מִנְחַת כֹּהֲנִים דְּלָאו בַּת קְמִיצָה הִיא, מֵעִיקָּרָא בָּעֲיָא כְּהוּנָּה. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: מִכְּדֵי מִנְחַת כֹּהֲנִים מֵהֵיכָא אִיתְרַבַּי לִיצִיקָה? מִמִּנְחַת יִשְׂרָאֵל, מָה הָתָם כְּשֵׁירָה בְּזָר – אַף הָכָא נָמֵי כְּשֵׁירָה בְּזָר! אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב נַחְמָן: לָא קַשְׁיָא, כָּאן בְּנִקְמָצוֹת, כָּאן בְּשֶׁאֵין נִקְמָצוֹת. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: מִכְּדֵי שֶׁאֵין נִקְמָצוֹת, מֵהֵיכָא אִיתְרַבַּי לִיצִיקָה? מִנִּקְמָצוֹת, כְּנִקְמָצוֹת – מָה הָתָם כְּשֵׁירָה בְּזָר, אַף הָכָא נָמֵי כְּשֵׁירָה בְּזָר! אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן? אָמַר קְרָא: ״וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְנָתַן עָלֶיהָ לְבוֹנָה וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְקָמַץ״, מִקְּמִיצָה וְאֵילָךְ מִצְוַת כְּהוּנָּה, לִימֵּד עַל יְצִיקָה וּבְלִילָה שֶׁכְּשֵׁירָה בְּזָר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, ״בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים״ – מִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו. וְסָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו? וְהָתַנְיָא: ״וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ״, ״בְּאֶצְבָּעוֹ וְלָקַח״ – מְלַמֵּד שֶׁלֹּא תְּהֵא קַבָּלָה אֶלָּא בְּיָמִין, ״בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן״ – מְלַמֵּד שֶׁלֹּא תְּהֵא נְתִינָה אֶלָּא בְּיָמִין. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: וְכִי נֶאֱמַר ״יָד״ בְּקַבָּלָה? הוֹאִיל וְלֹא נֶאֱמַר ״יָד״ בְּקַבָּלָה, קִיבֵּל בִּשְׂמֹאל – כָּשֵׁר. וְאָמַר אַבָּיֵי: בְּמִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו קָא מִיפַּלְגִי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: לְאַחֲרָיו נִדְרָשׁ, וּלְפָנָיו אֵין נִדְרָשׁ. אֶלָּא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: ״וֶהֱבִיאָהּ״ – וָי״ו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן. וְסָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן וָיו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן? אֶלָּא מֵעַתָּה, דִּכְתִיב: ״וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם״, מִקַּבָּלָה וְאֵילָךְ מִצְוַת כְּהוּנָּה, מְלַמֵּד עַל שְׁחִיטָה שֶׁכְּשֵׁירָה בְּזָר; אִי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן וָיו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן, שְׁחִיטָה הָכִי נָמֵי בְּזָר תְּהֵא פְּסוּלָה! שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר קְרָא: ״וְסָמַךְ ... וְשָׁחַט״, מָה סְמִיכָה בְּזָרִים – אַף שְׁחִיטָה בְּזָרִים. אִי: מָה סְמִיכָה בִּבְעָלִים, אַף שְׁחִיטָה בִּבְעָלִים? הָהוּא לָא מָצֵית אָמַרְתָּ, קַל וָחוֹמֶר: וּמָה זְרִיקָה דְּעִיקַּר כַּפָּרָה – לָא בָּעֲיָא בְּעָלִים, שְׁחִיטָה דְּלָאו עִיקַּר כַּפָּרָה – לֹא כׇּל שֶׁכֵּן. וְכִי תֵּימָא, אֵין דָּנִין אֶפְשָׁר מִשֶּׁאִי אֶפְשָׁר, גַּלִּי רַחֲמָנָא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים: ״וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ״, מִכְּלָל דִּשְׁחִיטָה בְּעָלְמָא לָא בָּעֵינַן בְּעָלִים. אָמַר רַב: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״תּוֹרָה״ וְ״חוּקָּה״, אֵינוֹ אֶלָּא לְעַכֵּב. קָא סָלְקָא דַּעְתִּין תַּרְתֵּי בָּעֲיָא, כְּדִכְתִיב: ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״. סִימָן: נת״ץ יקמ״ל. וַהֲרֵי נָזִיר, דְּלָא כְּתִיבָא בֵּיהּ אֶלָּא תּוֹרָה, וְאָמַר רַב: תְּנוּפָה בְּנָזִיר מְעַכְּבָא! שָׁאנֵי הָתָם, כֵּיוָן דִּכְתִיב ״כֵּן יַעֲשֶׂה״, כְּמַאן דִּכְתִיבָא בְּהוּ חוּקָּה דָּמֵי. הֲרֵי תּוֹדָה, דְּלָא כְּתִיבָא בֵּיהּ אֶלָּא תּוֹרָה, וּתְנַן: אַרְבָּעָה שֶׁבַּתּוֹדָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שָׁאנֵי תּוֹדָה דְּאִיתַּקַּשׁ לְנָזִיר, דִּכְתִיב: ״עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו״, וְאָמַר מָר: ״שְׁלָמָיו״ לְרַבּוֹת שַׁלְמֵי נָזִיר. וַהֲרֵי מְצוֹרָע, דְּלָא כְּתִיב בֵּיהּ אֶלָּא תּוֹרָה, וּתְנַן: אַרְבָּעָה מִינִין שֶׁבַּמְּצוֹרָע מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה! שָׁאנֵי הָתָם, כֵּיוָן דִּכְתִיב ״זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע״, כְּמַאן דִּכְתִיב בֵּיהּ חוּקָּה דָּמֵי. וַהֲרֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, דְּלָא כְּתִיב בֵּיהּ אֶלָּא חוּקָּה, וּתְנַן: שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, אֶלָּא: אוֹ תּוֹרָה אוֹ חוּקָּה. וַהֲרֵי שְׁאָר קׇרְבָּנוֹת, דִּכְתִיב בְּהוּ תּוֹרָה, וְלָא מְעַכְּבִי? תּוֹרָה בָּעֲיָא חוּקָּה, וְחוּקָּה לָא בָּעֲיָא תּוֹרָה. וְהָא תּוֹרָה וְחוּקָּה קָא אָמַר, הָכִי קָאָמַר: אַף עַל גַּב דִּכְתִיב תּוֹרָה, אִי כְּתִיבָא חוּקָּה – אִין, וְאִי לָא – לָא. וַהֲרֵי מִנְחָה, דִּכְתִיב בָּהּ חוּקָּה, וְאָמַר רַב: כׇּל מָקוֹם שֶׁהֶחְזִיר הַכָּתוּב בְּתוֹרַת מִנְחָה אֵינוֹ אֶלָּא לְעַכֵּב, הֶחְזִיר – אִין, לֹא הֶחֱזִיר – לָא. שָׁאנֵי הָתָם, דְּכִי כְּתִיבָא חוּקָּה – אַאֲכִילָה כְּתִיבָא. וַהֲרֵי לֶחֶם הַפָּנִים, דְּכִי כְּתִיבָא חוּקָּה אַאֲכִילָה כְּתִיבָא, וּתְנַן: שְׁנֵי סְדָרִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, שְׁנֵי בָּזִיכִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, הַסְּדָרִין וְהַבָּזִיכִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. אֶלָּא, כֹּל הֵיכָא דִּכְתִיבָא אַאֲכִילָה – אַכּוֹלָּא מִילְּתָא כְּתִיבָא. שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר קְרָא: ״מִגִּרְשָׂהּ וּמִשַּׁמְנָהּ״, גֶּרֶשׂ וָשֶׁמֶן מְעַכְּבִין, וְאֵין דָּבָר אַחֵר מְעַכֵּב. גּוּפָא, אָמַר רַב: כׇּל מָקוֹם שֶׁהֶחְזִיר לְךָ הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה מִנְחָה, אֵינוֹ אֶלָּא לְעַכֵּב. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: גֶּרֶשׂ וָשֶׁמֶן מְעַכְּבִין, וְאֵין דָּבָר אַחֵר מְעַכֵּב. וְלִשְׁמוּאֵל, אַף עַל גַּב דִּתְנָא בֵּיהּ קְרָא לָא מְעַכְּבָא לֵיהּ? אֶלָּא, כֹּל הֵיכָא דִּתְנָא בֵּיהּ קְרָא וַדַּאי מְעַכְּבָא, וְהָכָא בִּ״מְלֹא קוּמְצוֹ״ ״בְּקוּמְצוֹ״ קָא מִיפַּלְגִי, דְּתַנְיָא: ״מְלֹא קֻמְצוֹ״ ״בְּקֻמְצוֹ״ – שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה מִדָּה לַקּוֹמֶץ. רַב סָבַר: הָא נָמֵי תְּנָא בֵּיהּ קְרָא, דִּכְתִיב: ״וַיַּקְרֵב אֶת הַמִּנְחָה וַיְמַלֵּא כַפּוֹ מִמֶּנָּה״, וּשְׁמוּאֵל: דּוֹרוֹת מִשָּׁעָה לָא יָלְפִינַן. וְלָא יָלֵיף שְׁמוּאֵל דּוֹרוֹת מִשָּׁעָה? וְהָתְנַן: כְּלֵי הַלַּח מְקַדְּשִׁין אֶת הַלַּח, וּמִדֹּת יָבֵשׁ מְקַדְּשִׁין אֶת הַיָּבֵשׁ, וְאֵין כְּלֵי הַלַּח מְקַדְּשִׁין אֶת הַיָּבֵשׁ, וְלֹא מִדֹּת יָבֵשׁ מְקַדְּשִׁין אֶת הַלַּח. וְאָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מִדּוֹת, אֲבָל מִזְרָקוֹת מְקַדְּשִׁין, דִּכְתִיב ״שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת״! שָׁאנֵי הָתָם, דִּתְנָא בָּהּ קְרָא תְּרֵיסַר זִימְנִין. אֲמַרוּ לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי לְרַב: וַהֲרֵי הַגָּשָׁה, דִּתְנָא בָּהּ קְרָא, וְלָא מְעַכְּבָא! מַאן תְּנָא בֵּיהּ? דִּכְתִיב: ״זֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הַקְרֵב אוֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי ה׳״! הָהוּא לִקְבּוֹעַ לָהּ מָקוֹם הוּא דַּאֲתָא, דְּתַנְיָא: ״לִפְנֵי ה׳״ – יָכוֹל בַּמַּעֲרָב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ״. אִי ״אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ״ יָכוֹל בַּדָּרוֹם, תַּלְמוּד לוֹמַר ״לִפְנֵי ה׳״, הָא כֵּיצַד? מַגִּישָׁהּ בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית כְּנֶגֶד חוּדָּהּ שֶׁל קֶרֶן וְדַיּוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יָכוֹל יַגִּישֶׁנָּה לְמַעֲרָבָהּ שֶׁל קֶרֶן אוֹ לִדְרוֹמָהּ שֶׁל קֶרֶן? אָמַרְתָּ: כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא שְׁתֵּי מִקְרָאוֹת, אֶחָד מְקַיֵּים עַצְמוֹ וּמְקַיֵּים חֲבֵירוֹ, וְאֶחָד מְקַיֵּים עַצְמוֹ וּמְבַטֵּל אֶת חֲבֵירוֹ – מַנִּיחִין אֶת שֶׁמְּקַיֵּים עַצְמוֹ וּמְבַטֵּל חֲבֵירוֹ, וְתוֹפְשִׂין אֶת שֶׁמְּקַיֵּים עַצְמוֹ וּמְקַיֵּים חֲבֵירוֹ. שֶׁכְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר ״לִפְנֵי ה׳״ בַּמַּעֲרָב, בִּטַּלְתָּה ״אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ״ בַּדָּרוֹם, וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר ״אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ״ בַּדָּרוֹם, קִיַּימְתָּה ״לִפְנֵי ה׳״. וְהֵיכָא קִיַּימְתָּה? אָמַר רַב אָשֵׁי: קָסָבַר הַאי תַּנָּא כּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ בְּצָפוֹן קָאֵי. מַתְקֵיף לַהּ רַב הוּנָא: הֲרֵי מֶלַח, דְּלָא תְּנָא בֵּיהּ קְרָא, וּמְעַכְּבָא בֵּיהּ! דְּתַנְיָא: ״בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא״ – שֶׁתְּהֵא בְּרִית אֲמוּרָה בְּמֶלַח, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּאן ״בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם״ – כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקׇרְבָּנוֹת בְּלֹא כְּהוּנָּה, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לְקׇרְבָּנוֹת בְּלֹא מֶלַח. אָמַר רַב יוֹסֵף: רַב כְּתַנָּא דִּידַן סְבִירָא לֵיהּ, דְּאָמַר: לֹא מָלַח – כָּשֵׁר. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אִי הָכִי, לֹא יָצַק נָמֵי – לֹא יָצַק כְּלָל? אֶלָּא: לֹא יָצַק כֹּהֵן אֶלָּא זָר, הָכָא נָמֵי: לֹא מָלַח כֹּהֵן אֶלָּא זָר. אֲמַר לֵיהּ: וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁזָּר קָרֵב לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ? וְאִי בָּעֵית אֵימָא, כֵּיוָן דִּכְתִיבָא בֵּיהּ ״בְּרִית״, כְּמַאן דִּתְנָא בֵּיהּ קְרָא דָּמְיָא. וְלָא תְּנָא בֵּיהּ קְרָא? וְהָכְתִיב: ״וְכׇל קׇרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח״! הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: אִילּוּ נֶאֱמַר ״קׇרְבָּן בַּמֶּלַח״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ עֵצִים וָדָם שֶׁנִּקְרְאוּ קׇרְבָּן. תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִנְחָה״, מָה מִנְחָה מְיוּחֶדֶת שֶׁאֲחֵרִים בָּאִין חוֹבָה לָהּ, אַף כֹּל שֶׁאֲחֵרִים בָּאִין חוֹבָה לָהּ. אִי מָה מִנְחָה מְיוּחֶדֶת שֶׁמַּתֶּרֶת, אַף כֹּל שֶׁמַּתִּיר, אָבִיא דָּם שֶׁמַּתִּיר – תַּלְמוּד לוֹמַר ״מֵעַל מִנְחָתֶךָ״, וְלֹא מֵעַל דָּמֶךָ. יָכוֹל תְּהֵא מִנְחָה כּוּלָּהּ טְעוּנָה מֶלַח? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״קׇרְבַּן״, קׇרְבָּן טָעוּן מֶלַח, וְאֵין מִנְחָה כּוּלָּהּ טְעוּנָה מֶלַח. וְאֵין לִי אֶלָּא קוֹמֶץ מִנְחָה, מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַלְּבוֹנָה? מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הַלְּבוֹנָה, שֶׁכֵּן בָּאָה עִמָּהּ בִּכְלִי אֶחָד. מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַלְּבוֹנָה הַבָּאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וּלְבוֹנָה הַבָּאָה בְּבָזִיכִין, וְהַקְּטֹרֶת, מִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וּמִנְחַת נְסָכִים, אֵימוּרֵי חַטָּאת, וְאֵימוּרֵי אָשָׁם, וְאֵימוּרֵי קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְאֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים, וְאֵבְרֵי עוֹלָה, וְעוֹלַת הָעוֹף – מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עַל כׇּל קׇרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח״. אָמַר מָר: אֵין לִי אֶלָּא קוֹמֶץ מִנְחָה, מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַלְּבוֹנָה? מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הַלְּבוֹנָה, שֶׁכֵּן בָּאָה עִמָּהּ בִּכְלִי אֶחָד. וְהָא אָמְרַתְּ: מָה מִנְחָה מְיוּחֶדֶת שֶׁאֲחֵרִים בָּאִין חוֹבָה לָהּ? הָכִי קָאָמַר: אֵימָא ״קׇרְבַּן״ – כָּלַל, וּ״מִנְחָה״ – פָּרַט, כְּלָל וּפְרָט – אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט, מִנְחָה – אִין, מִידֵּי אַחֲרִינָא – לָא. הֲדַר אָמַר: ״עַל כׇּל קׇרְבָּנְךָ״, חָזַר וְכָלַל, כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל – אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט, מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ שֶׁאֲחֵרִים בָּאִין חוֹבָה לָהּ, אַף כֹּל שֶׁאֲחֵרִים בָּאִין חוֹבָה לָהּ. אֲחֵרִים דְּבָאִין חוֹבָה לָהּ, מַאי נִיהוּ – עֵצִים, אַף כֹּל עֵצִים. אֵימָא אֲחֵרִים דְּבָאִין חוֹבָה לָהּ נִיהוּ – לְבוֹנָה, וְאַיְיתִי דָּם, דְּאִיכָּא נְסָכִים! נְסָכִים בַּהֲדֵי אֵימוּרִין הוּא דְּאָתוּ, מַאי טַעְמָא? אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. אַדְּרַבָּה – כַּפָּרָה וְשִׂמְחָה! אֶלָּא, לְבוֹנָה בָּאָה עִמָּהּ בִּכְלִי אֶחָד, אֲבָל עֵצִים, כִּי הֵיכִי דְּמִתַּכְשְׁרָא בְּהוּ מִנְחָה, הָכִי מִתַּכְשְׁרָא מִתַּכְשְׁרִי בְּהוּ כּוּלְּהוּ קׇרְבָּנוֹת. וְאֵימָא: מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ, שֶׁאֲחֵרִים בָּאִין חוֹבָה לָהּ וּמַתֶּרֶת – אַף כֹּל שֶׁאֲחֵרִים בָּאִין חוֹבָה לָהּ וּמַתֶּרֶת, וּמַאי נִיהוּ? לְבוֹנָה הַבָּאָה בְּבָזִיכִין, דְּשָׁרְיָא לֶחֶם, אֲבָל מִידֵּי אַחֲרִינָא – לָא. מִדְּאִיצְטְרִיךְ ״מֵעַל מִנְחָתֶךָ״ וְלֹא מֵעַל דָּמֶךָ, מִכְּלָל דְּהָנָךְ כּוּלְּהוּ אָתוּ בְּחַד צַד. אָמַר מָר: ״מֵעַל מִנְחָתֶךָ״ וְלֹא מֵעַל דָּמֶךָ, וְאֵימָא: ״מֵעַל מִנְחָתֶךָ״ וְלֹא מֵעַל אֵיבָרֶיךָ? מִסְתַּבְּרָא, אֵבָרִים הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי, שֶׁכֵּן א״ש בנטמ״א סִימָן אֲחֵרִים בָּאִין חוֹבָה לָהּ כְּמוֹתָהּ, אִישִּׁים כְּמוֹתָהּ, בַּחוּץ כְּמוֹתָהּ, נוֹתָר כְּמוֹתָהּ, טוּמְאָה כְּמוֹתָהּ, מְעִילָה כְּמוֹתָהּ. אַדְּרַבָּה: דָּם הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי, שֶׁכֵּן מַתִּיר כְּמוֹתָהּ, נִפְסָל בִּשְׁקִיעַת הַחַמָּה כְּמוֹתָהּ! הָנָךְ נְפִישָׁן. אָמַר מָר: שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ עֵצִים וָדָם שֶׁנִּקְרְאוּ קׇרְבָּן. מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר עֵצִים אִיקְּרוֹ קׇרְבָּן? רַבִּי! לְרַבִּי מִבַּעְיָא בָּעוּ מֶלַח! דְּתַנְיָא: ״קׇרְבַּן מִנְחָה״ – מְלַמֵּד שֶׁמִּתְנַדְּבִין עֵצִים, וְכַמָּה? שְׁנֵי גְּזִרִין, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים״, רַבִּי אָמַר: עֵצִים קׇרְבַּן מִנְחָה הֵן, וּטְעוּנִין מֶלַח, וּטְעוּנִין הַגָּשָׁה. וְאָמַר רָבָא: לְדִבְרֵי רַבִּי, עֵצִים טְעוּנִין קְמִיצָה. וְאָמַר רַב פָּפָּא: לְדִבְרֵי רַבִּי, עֵצִים צְרִיכִין עֵצִים. סְמִי מִיכָּן עֵצִים, וְאֶלָּא קְרָא לְמַעוֹטֵי מַאי? אִי לְמַעוֹטֵי דָּם – מֵ״עַל מִנְחָתֶךָ״ נָפְקָא! אַפֵּיק עֵצִים וְעַיֵּיל נְסָכִים, דְּתַנְיָא: אֲבָל הַיַּיִן וְהַדָּם וְהָעֵצִים וְהַקְּטֹרֶת אֵין טְעוּנִין מֶלַח. מַנִּי? אִי רַבִּי – קַשְׁיָא עֵצִים, אִי רַבָּנַן – קַשְׁיָא קְטֹרֶת. הַאי תַּנָּא הוּא, דְּתַנְיָא: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ – דָּבָר שֶׁמְּקַבֵּל טוּמְאָה, וְעוֹלֶה לָאִשִּׁים, וְיֶשְׁנוֹ עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, אַף כׇּל דָּבָר הַמְקַבֵּל טוּמְאָה וְעוֹלֶה לָאִשִּׁים וְיֶשְׁנוֹ עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. יָצְאוּ עֵצִים – שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טוּמְאָה, יָצְאוּ דָּם וָיַיִן – שֶׁאֵין עוֹלִים לָאִשִּׁים, יָצְאָה קְטֹרֶת – שֶׁאֵינָהּ עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. אֶלָּא טַעְמָא דְּמַעֲטֵיהּ קְרָא לְדָם, הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא דָּם לִיבְעֵי מֶלַח? כֵּיוָן דְּמַלְחֵיהּ נָפֵיק לֵיהּ מִתּוֹרַת דָּם, דְּאָמַר זְעֵירִי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: דָּם שֶׁבִּישְּׁלוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו, וְרַב יְהוּדָה אָמַר זְעֵירִי: דָּם שֶׁמְּלָחוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. וְרַב יְהוּדָה דִּידֵיהּ אָמַר: אֵבָרִים שֶׁצְּלָאָן וְהֶעֱלָן, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם ״לְרֵיחַ נִיחוֹחַ״. מַהוּ דְּתֵימָא: מִישְׁדֵּא בַּהּ מַשֶּׁהוּ לְמִצְוָה בְּעָלְמָא – קָא מַשְׁמַע לַן. גּוּפָא, אָמַר זְעֵירִי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: דָּם שֶׁבִּישְּׁלוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. יָתֵיב רָבָא וְקָא אָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא, אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: הִקְפָּה אֶת הַדָּם וַאֲכָלוֹ, אוֹ שֶׁהִמְחָה אֶת הַחֵלֶב וּגְמָעוֹ – חַיָּיב. לָא קַשְׁיָא, כָּאן שֶׁהִקְפָּה בָּאוּר, כָּאן שֶׁהִקְפָּה בַּחַמָּה. בְּאוּר – לָא הָדַר, בַּחַמָּה – הָדַר. בַּחַמָּה נָמֵי לֵימָא: הוֹאִיל וְאִידְּחִי אִידְּחִי, דְּהָא בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי מָנִי מֵרַבִּי יוֹחָנָן: דָּם שֶׁקָּרַשׁ וַאֲכָלוֹ, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: הוֹאִיל וְנִדְחָה יִדָּחֶה. אִישְׁתִּיק. אֲמַר לֵיהּ: דִּלְמָא וַדַּאי, כָּאן בְּחַטָּאוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת, כָּאן בְּחַטָּאוֹת הַפְּנִימִיּוֹת! אֲמַר, אַדְכַּרְתַּן מִילְּתָא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: דָּם שֶׁקָּרַשׁ בְּחַטָּאוֹת וַאֲכָלוֹ – חַיָּיב, ״וְלָקַח וְנָתַן״ אָמַר רַחֲמָנָא, בַּר לְקִיחָה וּנְתִינָה הוּא. בְּחַטָּאוֹת הַפְּנִימִיּוֹת וַאֲכָלוֹ – פָּטוּר, ״וְטָבַל וְהִזָּה״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְהַאי לָאו בַּר טְבִילָה וְהַזָּאָה הוּא. וְרָבָא דִּידֵיהּ אָמַר: אֲפִילּוּ בְּחַטָּאוֹת הַפְּנִימִיּוֹת וַאֲכָלוֹ – חַיָּיב, הוֹאִיל וּכְנֶגְדּוֹ רָאוּי בְּחַטָּאוֹת הַחִיצוֹנוֹת. אָמַר רַב פָּפָּא: הִלְכָּךְ דָּם חֲמוֹר שֶׁקָּרַשׁ וַאֲכָלוֹ – חַיָּיב, הוֹאִיל וּכְנֶגְדּוֹ רָאוּי בְּחַטָּאוֹת הַחִיצוֹנוֹת. אָמַר רַב גִּידֵּל, אָמַר זְעֵירִי: דָּם, בֵּין לַח בֵּין יָבֵשׁ, חוֹצֵץ. מֵיתִיבִי: הַדָּם וְהַדְּיוֹ וְהַדְּבַשׁ וְהֶחָלָב, יְבֵשִׁין – חוֹצְצִין, לַחִין – אֵינָן חוֹצְצִין. לָא קַשְׁיָא, הָא דְּסָרֵיךְ, הָא דְּלָא סָרֵיךְ. ״תִּמְלָח״, לְמַאי אֲתָא? לְכִדְתַנְיָא: ״בַּמֶּלַח״ – יָכוֹל תְּבוֹנֵהוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תִּמְלָח״. אִי ״תִּמְלָח״ – יָכוֹל בְּמֵי מֶלַח? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בַּמֶּלַח״. ״וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח״ – הָבֵא מֶלַח שֶׁאֵינָהּ שׁוֹבֶתֶת, וְאֵיזוֹ זוֹ? מֶלַח סְדוֹמִית. וּמִנַּיִן שֶׁאִם לֹא מָצָא מֶלַח סְדוֹמִית שֶׁמֵּבִיא מֶלַח אִיסְתְּרוֹקָנִית? תַּלְמוּד לוֹמַר ״תַּקְרִיב״ – ״תַּקְרִיב״ כׇּל שֶׁהוּא, ״תַּקְרִיב״ מִכׇּל מָקוֹם, ״תַּקְרִיב״ וַאֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת, ״תַּקְרִיב״ וַאֲפִילּוּ בְּטוּמְאָה. מַאי ״תְּבוֹנֵהוּ״? אָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא: הָכִי קָאָמַר, יָכוֹל יִתְבּוֹנֶנּוּ כְּתֶבֶן בְּטִיט. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אִי הָכִי, ״יִתְבּוֹנֶנּוּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: יָכוֹל יַעֲשֶׂנּוּ כְּבִנְיָן. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִי הָכִי, ״יִבְנֶנּוּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא אָמַר רָבָא: יָכוֹל תְּבוּנֵהוּ. מַאי ״תְּבוּנֵהוּ״? אָמַר רַב אָשֵׁי: יָכוֹל יִתֵּן בּוֹ טַעַם כְּבִינָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תִּמְלָח״. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? מֵבִיא הָאֵבֶר וְנוֹתֵן עָלָיו מֶלַח, וְחוֹזֵר וְהוֹפְכוֹ וְנוֹתֵן עָלָיו מֶלַח, וּמַעֲלֵהוּ. אָמַר אַבָּיֵי: וְכֵן לִקְדֵירָה. תָּנוּ רַבָּנַן: מֶלַח שֶׁעַל גַּבֵּי הָאֵבֶר – מוֹעֲלִין בּוֹ, שֶׁעַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ וְשֶׁבְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ – אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ. ואמר אָמַר רַב מַתְנָה: מַאי קְרָאָה? ״וְהִקְרַבְתָּם לִפְנֵי ה׳ וְהִשְׁלִיכוּ הַכֹּהֲנִים עֲלֵיהֶם מֶלַח וְהֶעֱלוּ אוֹתָם עֹלָה לַה׳״. תְּנַן הָתָם: עַל הַמֶּלַח וְעַל הָעֵצִים, שֶׁיְּהוּ הַכֹּהֲנִים נְאוֹתִין בָּהֶן. אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְקׇרְבָּנָם, אֲבָל לַאֲכִילָה – לָא. קָא סָלְקָא דַּעְתִּין, מַאי לְקׇרְבָּנָם – לִמְלוֹחַ קׇרְבָּנָם. לֶאֱכוֹל – אֲכִילַת קָדָשִׁים. הַשְׁתָּא לִמְלוֹחַ עוֹרוֹת קָדָשִׁים יָהֲבִינַן, לַאֲכִילַת קֳדָשִׁים לָא יָהֲבִינַן? דְּתַנְיָא: נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר, בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַמֶּלַח נְתוּנָה: בְּלִשְׁכַּת הַמֶּלַח, וְעַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ, וּבְרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ. בְּלִשְׁכַּת הַמֶּלַח – שֶׁשָּׁם מוֹלְחִין עוֹרוֹת קָדָשִׁים, עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ – שֶׁשָּׁם מוֹלְחִים אֶת הָאֵבָרִים, בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ – שֶׁשָּׁם מוֹלְחִין הַקּוֹמֶץ וְהַלְּבוֹנָה וְהַקְּטוֹרֶת, וּמִנְחַת כֹּהֲנִים וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ וּמִנְחַת נְסָכִים, וְעוֹלַת הָעוֹף. אֶלָּא מַאי לְקׇרְבָּנָם – לַאֲכִילַת קׇרְבָּנָם, וּמַאי לַאֲכִילָה – אֲכִילָה דְחוּלִּין. חוּלִּין, פְּשִׁיטָא! מַאי בָּעוּ הָתָם? אַף עַל גַּב דְּאָמַר מָר ״יֹאכְלוּ״, שֶׁיֹּאכְלוּ עִמָּהּ חוּלִּין וּתְרוּמָה כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נֶאֱכֶלֶת עַל הַשּׂוֹבַע, אֲפִילּוּ הָכִי מֶלַח דְּקָדָשִׁים לָא יָהֲבִינַן לְהוּ. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ מַאי לְקׇרְבָּנָם – לִמְלוֹחַ, טַעְמָא דְּאַתְנִי בֵּית דִּין, הָא לָא אַתְנִי בֵּית דִּין – לָא? הַשְׁתָּא לְיִשְׂרָאֵל יָהֲבִינַן, לְכֹהֲנִים לָא יָהֲבִינַן? דְּתַנְיָא: יָכוֹל הָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי מִנְחָה״ – יָבִיא מֶלַח מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּבִיא לְבוֹנָה מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ? וְדִין הוּא: נֶאֱמַר הָבֵיא מִנְחָה וְהָבֵיא מֶלַח, וְנֶאֱמַר הָבֵיא מִנְחָה וְהָבֵיא לְבוֹנָה, מָה לְבוֹנָה מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ – אַף מֶלַח מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ. אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נֶאֱמַר הָבֵיא מִנְחָה וְהָבֵיא מֶלַח, וְנֶאֱמַר הָבֵיא מִנְחָה וְהָבֵיא עֵצִים – מָה עֵצִים מִשֶּׁל צִיבּוּר, אַף מֶלַח מִשֶּׁל צִיבּוּר! נִרְאֶה לְמִי דּוֹמֶה, דָּנִין דָּבָר הַנּוֹהֵג בְּכׇל הַזְּבָחִים מִדָּבָר הַנּוֹהֵג בְּכׇל הַזְּבָחִים, וְאַל תּוֹכִיחַ לְבוֹנָה שֶׁאֵינָהּ נוֹהֶגֶת בְּכׇל הַזְּבָחִים. אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: דָּנִין דָּבָר הַבָּא עִמָּהּ בִּכְלִי אֶחָד, מִדָּבָר הַבָּא עִמָּהּ בִּכְלִי אֶחָד, וְאַל יוֹכִיחוּ עֵצִים שֶׁאֵינָן בָּאִין עִמָּהּ בִּכְלִי אֶחָד! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא״, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: ״מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם״, מָה לְהַלָּן מִשֶּׁל צִיבּוּר, אַף כָּאן מִשֶּׁל צִיבּוּר. אֲמַר לֵיהּ רַב מָרְדֳּכַי לְרַב אָשֵׁי: הָכִי קָאָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְבֶן בּוּכְרִי. דִּתְנַן: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הֵעִיד בֶּן בּוּכְרִי בְּיַבְנֶה: כׇּל כֹּהֵן שֶׁשּׁוֹקֵל אֵינוֹ חוֹטֵא. אָמַר לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: לֹא כִי, אֶלָּא כׇּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ שׁוֹקֵל חוֹטֵא, אֶלָּא שֶׁהַכֹּהֲנִים דּוֹרְשִׁין מִקְרָא זֶה לְעַצְמָן: ״וְכׇל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל״, הוֹאִיל וְעוֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים שֶׁלָּנוּ הִיא, הֵיאַךְ נֶאֱכָלִין? וּלְבֶן בּוּכְרִי, כֵּיוָן דִּלְכַתְּחִילָּה לָא מִיחַיַּיב לְאֵיתוֹיֵי, כִּי מַיְיתֵי נָמֵי חוֹטֵא הוּא, דְּקָא מְעַיֵּיל חוּלִּין לָעֲזָרָה, דְּמַיְיתֵי וּמָסַר לְהוֹן לְצִיבּוּר. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: כִּי זַכִּי לְהוּ רַחֲמָנָא – לְיִשְׂרָאֵל, דְּאִית לְהוּ לִשְׁכָּה. לְכֹהֲנִים, דְּלֵית לְהוּ לִשְׁכָּה – לָא זַכִּי לְהוּ רַחֲמָנָא, קָא מַשְׁמַע לַן. וְעֵצִים, דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ לְתַנָּא דְּמִשֶּׁל צִיבּוּר, מְנָלַן? דְּתַנְיָא: יָכוֹל הָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי עוֹלָה״ יָבִיא עֵצִים מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּבִיא נְסָכִים מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ״ – מָה מִזְבֵּחַ מִשֶּׁל צִיבּוּר, אַף עֵצִים וָאֵשׁ מִשֶּׁל צִיבּוּר, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר: מָה מִזְבֵּחַ – שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ הֶדְיוֹט, אַף עֵצִים וָאֵשׁ – שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ חַדְתֵי. וְעַתִּיקֵי לָא? וְהָכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד יִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָיו רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה וְהַמֹּרִגִּים וּכְלֵי הַבָּקָר לְעֵצִים״! הָכָא נָמֵי בְּחַדְתֵי. מַאי ״מוֹרִיגִּים״? אָמַר עוּלָּא: מִטָּה שֶׁל טַרְבֵּל. מַאי מִטָּה שֶׁל טַרְבֵּל? אָמַר רַב יְהוּדָה: עִיזָּא דְּקוּרְקְסָא דְּדָשׁוּ בַּהּ דִּשְׁתָּאֵי. אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי קְרָאָה? ״הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת תָּדוּשׁ הָרִים״. מַתְנִי׳ נִתְעָרֵב קוּמְצָהּ בְּקוֹמֶץ חֲבֶירְתָּהּ, בְּמִנְחַת כֹּהֲנִים, בְּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, בְּמִנְחַת נְסָכִים – כְּשֵׁרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, בְּמִנְחַת נְסָכִים – פְּסוּלָה, שֶׁזּוֹ בְּלִילָתָהּ עָבָה, וְזוֹ בְּלִילָתָהּ רַכָּה, וְהֵן בּוֹלְעוֹת זוֹ מִזּוֹ. גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: דָּם שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמַיִם, אִם יֵשׁ בּוֹ מַרְאִית דָּם – כָּשֵׁר. נִתְעָרֵב בְּיַיִן – רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא מַיִם. נִתְעָרֵב בְּדַם בְּהֵמָה אוֹ בְּדַם חַיָּה – רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא מַיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין דָּם מְבַטֵּל דָּם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ, ״וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר״. הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁדָּמוֹ שֶׁל פַּר מְרוּבֶּה מִדָּמוֹ שֶׁל שָׂעִיר. רַבָּנַן סָבְרִי: מִכָּאן לָעוֹלִין שֶׁאֵין מְבַטְּלִין זֶה אֶת זֶה, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: מִכָּאן לְמִין בְּמִינוֹ שֶׁאֵינוֹ בָּטֵל. רַבָּנַן סָבְרִי מִכָּאן לָעוֹלִין שֶׁאֵין מְבַטְּלִין זֶה אֶת זֶה, וְדִלְמָא מִשּׁוּם דְּמִין בְּמִינוֹ הוּא! אִי אַשְׁמְעִינַן מִין בְּמִינוֹ, וְלָא אַשְׁמְעִינַן עוֹלִין, כִּדְקָא אָמְרַתְּ. הַשְׁתָּא דְּאַשְׁמְעִינַן עוֹלִין, מִשּׁוּם דְּעוֹלִין. וְדִלְמָא עַד דְּאִיכָּא מִין בְּמִינוֹ וְעוֹלִין? קַשְׁיָא. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר מִכָּאן לְמִין בְּמִינוֹ שֶׁאֵינוֹ בָּטֵל, וְדִלְמָא מִשּׁוּם דְּעוֹלִין הוּא! אִי אַשְׁמְעִינַן עוֹלִין מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ – כִּדְקָאָמְרַתְּ, הַשְׁתָּא דְּאַשְׁמְעִינַן מִין בְּמִינוֹ – מִשּׁוּם דְּמִין בְּמִינוֹ הוּא. וְדִילְמָא עַד דְּאִיכָּא מִין בְּמִינוֹ וְעוֹלִין? קַשְׁיָא. תְּנַן: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּמִנְחַת כֹּהֲנִים, בְּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וּבְמִנְחַת נְסָכִים – פְּסוּלָה, שֶׁזּוֹ בְּלִילָתָהּ עָבָה וְזוֹ בְּלִילָתָהּ רַכָּה, וְהֵן בּוֹלְעוֹת זוֹ מִזּוֹ. וְכִי בּוֹלְעוֹת זוֹ מִזּוֹ מָה הָוֵי? מִין בְּמִינוֹ הוּא! אָמַר רָבָא: קָסָבַר רַבִּי יְהוּדָה, כׇּל שֶׁהוּא מִין בְּמִינוֹ וְדָבָר אַחֵר – סַלֵּק אֶת מִינוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ, וְשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ רָבֶה עָלָיו וּמְבַטְּלוֹ. אִיתְּמַר: קוֹמֶץ דְּמִנְחַת חוֹטֵא שֶׁשִּׁמְּנוֹ, רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: פָּסוּל, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: הוּא עַצְמוֹ מְשַׁכְשְׁכוֹ בִּשְׁיָרֵי הַלּוֹג וּמַעֲלֵהוּ. וְהָכְתִיב: ״לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבוֹנָה״? הַהוּא שֶׁלֹּא יִקְבַּע לָהּ שֶׁמֶן כְּחַבְרוֹתֶיהָ. אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: חָרֵב שֶׁנִּתְעָרֵב בְּבָלוּל – יַקְרִיב, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יַקְרִיב. מַאי לָאו, קוֹמֶץ דְּמִנְחַת חוֹטֵא דְּאִיעָרַב בְּקוֹמֶץ דְּמִנְחַת נְדָבָה? לֹא, מִנְחַת פָּרִים וְאֵילִים בְּמִנְחַת כְּבָשִׂים. וְהָא בְּהֶדְיָא קָתָנֵי לַהּ: מִנְחַת פָּרִים וְאֵילִים בְּמִנְחַת כְּבָשִׂים, וְחָרֵב שֶׁנִּתְעָרֵב בְּבָלוּל – יִקְרַב, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יִקְרַב. פָּרוּשֵׁי קָמְפָרֵשׁ לַהּ. בָּעֵי רָבָא: קוֹמֶץ שֶׁמִּיצָּה שַׁמְנוֹ עַל גַּבֵּי עֵצִים, מַהוּ? חִיבּוּרֵי עוֹלִין כְּעוֹלִין דָּמוּ, אוֹ לָאו כְּעוֹלִין דָּמוּ? אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: לָאו הַיְינוּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ? דְּאִיתְּמַר: הַמַּעֲלֶה אֵבֶר שֶׁאֵין בּוֹ כְּזַיִת, וְעֶצֶם מַשְׁלִימוֹ לִכְזַיִת – רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: חַיָּיב, רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: פָּטוּר. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב, חִיבּוּרֵי עוֹלִין כְּעוֹלִין דָּמוּ, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר פָּטוּר, חִיבּוּרֵי עוֹלִין לָאו כְּעוֹלִין דָּמוּ. תִּיבְּעֵי לְרַבִּי יוֹחָנָן, וְתִיבְּעֵי לְרֵישׁ לָקִישׁ. תִּיבְּעֵי לְרַבִּי יוֹחָנָן: עַד כָּאן לָא קָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָתָם, אֶלָּא בְּעֶצֶם, דְּמִינָא דְּבָשָׂר הוּא, אֲבָל הַאי דְּלָאו דְּמִינָא דְּקוֹמֶץ הוּא – לָא. אוֹ דִלְמָא, אֲפִילּוּ לְרֵישׁ לָקִישׁ לָא קָא אָמַר אֶלָּא בְּעֶצֶם, דְּבַר מִפְרַשׁ הוּא, וְאִי פָּרֵישׁ – לָאו מִצְוָה לְאַהְדּוֹרֵי, אֲבָל שֶׁמֶן דְּלָאו בַּר מִפְרַשׁ הוּא – לָא, אוֹ דִּלְמָא לָא שְׁנָא. תֵּיקוּ. מַתְנִי׳ שְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁלֹּא נִקְמְצוּ וְנִתְעָרְבוּ זוֹ בָּזוֹ, אִם יָכוֹל לִקְמוֹץ מִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ – כְּשֵׁירוֹת, וְאִם לָאו – פְּסוּלוֹת. קוֹמֶץ שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמִנְחָה שֶׁלֹּא נִקְמְצָה – לֹא יַקְטִיר, וְאִם הִקְטִיר – זוֹ שֶׁנִּקְמְצָה עָלַת לַבְּעָלִים, וְזוֹ שֶׁלֹּא נִקְמְצָה לֹא עָלַת לַבְּעָלִים. נִתְעָרֵב קוּמְצָהּ בִּשְׁיָרֶיהָ, אוֹ בִּשְׁיָרֶיהָ שֶׁל חֲבֶירְתָּהּ – לֹא יַקְטִיר, וְאִם הִקְטִיר – עָלַת לַבְּעָלִים. גְּמָ׳ אָמַר רַב חִסְדָּא: נְבֵילָה בְּטֵילָה בִּשְׁחוּטָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁחוּטָה שֶׁתֵּעָשֶׂה נְבֵילָה. וּשְׁחוּטָה אֵינָהּ בְּטֵילָה בִּנְבֵילָה, שֶׁאֶפְשָׁר לִנְבֵילָה שֶׁתֵּעָשֶׂה שְׁחוּטָה, דִּלְכִי מַסְרְחָה פָּרְחָה טוּמְאָתָהּ. וְרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: כׇּל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לִהְיוֹת כָּמוֹהוּ – אֵינוֹ בָּטֵל, וְכֹל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִהְיוֹת כָּמוֹהוּ – בָּטֵל. אַלִּיבָּא דְּמַאן? אִי אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן, הָא אָמְרִי: עוֹלִין הוּא דְּלָא מְבַטְּלִי אַהֲדָדֵי, אֲבָל מִין בְּמִינוֹ – בָּטֵל. אִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, וְהָא רַבִּי יְהוּדָה בָּתַר חֲזוּתָא אָזֵיל, וְאִידֵּי וְאִידֵּי מִין בְּמִינוֹ הוּא. אֶלָּא, אַלִּיבָּא דְּרַבִּי חִיָּיא, דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: נְבֵילָה וּשְׁחוּטָה בְּטֵילוֹת זוֹ בָּזוֹ. רַבִּי חִיָּיא אַלִּיבָּא דְּמַאן? אִי אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן – הָא אָמְרִי: עוֹלִין הוּא דְּלָא מְבַטְּלִי אַהֲדָדֵי, הָא מִין בְּמִינוֹ בָּטֵיל! וְאִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה – כׇּל מִין בְּמִינוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה לֹא בָּטֵיל! לְעוֹלָם אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, וְכִי קָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מִין בְּמִינוֹ לֹא בָּטֵל – הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר לֵיהּ לְמִיהְוֵי כְּוָותֵיהּ, אֲבָל הֵיכָא דְּלָא אֶפְשָׁר לֵיהּ לְמִיהְוֵי כְּוָותֵיהּ – בָּטֵל. וּבְהָא קָא מִיפַּלְגִי, דְּרַב חִסְדָּא סָבַר: בָּתַר מְבַטֵּל אָזְלִינַן. וְרַבִּי חֲנִינָא סָבַר: בָּתַר בָּטֵל אָזְלִינַן. תְּנַן: שְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁלֹּא נִקְמְצוּ וְנִתְעָרְבוּ זוֹ בְּזוֹ, אִם יָכוֹל לִקְמוֹץ מִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ – כְּשֵׁרוֹת, וְאִם לָאו – פְּסוּלוֹת. וְהָא הָכָא, כֵּיוָן דְּקָמֵיץ לֵיהּ מֵחֲדָא – אִידַּךְ הֲוָה לֵיהּ שִׁירַיִם, וְלָא קָא מְבַטְּלִי שִׁירַיִם לְטִיבְלָא. מַנִּי? אִי רַבָּנַן – הָא אָמְרִי: עוֹלִין הוּא דְּלָא מְבַטְּלִי הֲדָדֵי, הָא מִין בְּמִינוֹ בָּטֵל! אֶלָּא פְּשִׁיטָא – רַבִּי יְהוּדָה. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: בָּתַר בָּטֵל אָזְלִינַן, בָּטֵל הָוֵי כִּמְבַטֵּל, דִּלְכִי קָמֵיץ מֵאִידַּךְ – הָווּ לְהוּ שִׁירַיִם כִּי הָנֵי. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר בָּתַר מְבַטֵּל אָזְלִינַן, שִׁירַיִם מִי קָא הָווּ טִיבְלָא? לֵימָא אַלִּיבָּא דְּרַב חִסְדָּא, דְּלָא כְּרַבִּי חִיָּיא. הָתָם, כִּדְרַבִּי זֵירָא, דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא: נֶאֶמְרָה הַקְטָרָה בְּקוֹמֶץ, וְנֶאֶמְרָה הַקְטָרָה בְּשִׁירַיִם. מָה הַקְטָרָה הָאֲמוּרָה בַּקּוֹמֶץ – אֵין הַקּוֹמֶץ מְבַטֵּל אֶת חֲבֵירוֹ, אַף הַקְטָרָה הָאֲמוּרָה בַּשִּׁירַיִם – אֵין שִׁירַיִם מְבַטְּלִין אֶת הַקּוֹמֶץ. תָּא שְׁמַע: הַקּוֹמֶץ שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמִנְחָה שֶׁלֹּא נִקְמְצָה – לֹא יַקְטִיר, וְאִם הִקְטִיר – זוֹ שֶׁנִּקְמְצָה עָלְתָה לַבְּעָלִים, וְזוֹ שֶׁלֹּא נִקְמְצָה לֹא עָלְתָה לַבְּעָלִים, וְלָא קָא מְבַטֵּיל לֵיהּ טִיבְלָא לְקוֹמֶץ. מַנִּי? אִי רַבָּנַן – הָא אָמְרִי: עוֹלִין הוּא דְּלָא מְבַטְּלִי הֲדָדֵי, הָא מִין בְּמִינוֹ בְּטִיל! אֶלָּא פְּשִׁיטָא – רַבִּי יְהוּדָה. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: בָּתַר מְבַטֵּל אָזְלִינַן, מְבַטֵּל הָוֵי כְּבָטֵל, דְּכֹל פּוּרְתָּא חֲזֵי לְמִקְמַץ מִינֵּיהּ, וְהָוֵי לֵיהּ מִין וּמִינוֹ, וּמִין בְּמִינוֹ לֹא בָּטֵל. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר בָּתַר בָּטֵל אָזְלִינַן, קוֹמֶץ מִי קָא הָוֵי טִיבְלָא? לֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי חִיָּיא? הָא נָמֵי כִּדְרַבִּי זֵירָא. תָּא שְׁמַע: נִתְעָרֵב קוּמְצָהּ בְּשִׁירַיִם שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ – לֹא יַקְטִיר, וְאִם הִקְטִיר – עָלְתָה לַבְּעָלִים. וְהָא הָכָא דְּלָא הָוֵי מְבַטֵּל כְּבָטֵיל, וְלָא קָא מְבַטְּלִי לֵיהּ שִׁירַיִם לְקוֹמֶץ. מַנִּי? אִי רַבָּנַן וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי זֵירָא: נֶאֶמְרָה הַקְטָרָה בַּקּוֹמֶץ, וְנֶאֶמְרָה הַקְטָרָה בַּשִּׁירַיִם, מָה הַקְטָרָה הָאֲמוּרָה בַּקּוֹמֶץ – אֵין קוֹמֶץ מְבַטֵּל אֶת חֲבֵירוֹ, אַף הַקְטָרָה הָאֲמוּרָה בַּשִּׁירַיִם – אֵין שִׁירַיִם מְבַטְּלִין אֶת הַקּוֹמֶץ. תָּא שְׁמַע: תִּיבְּלָהּ בְּקֶצַח, בְּשׁוּמְשְׁמִין, וּבְכׇל מִינֵי תַּבְלִין – כְּשֵׁרָה. מַצָּה הִיא, אֶלָּא שֶׁנִּקְרֵאת מַצָּה מְתוּבֶּלֶת. קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּאַפֵּישׁ לַהּ תַּבְלִין טְפֵי מִמַּצָּה. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר בָּתַר בָּטֵל אָזְלִינַן, בָּטֵיל הָוֵי כִּמְבַטֵּל, דִּלְכִי מִעַפְּשָׁא הוי הָוְיָא לַהּ כְּתַבְלִין. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר בָּתַר מְבַטֵּל אָזְלִינַן, תַּבְלִין מִי קָא הֲווֹ מַצָּה? הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? דְּלָא אַפִּישׁ לַהּ תַּבְלִין, דְּרוּבַּהּ מַצָּה הִיא, וְלָא בָּטְלָה. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: מַצָּה הִיא, אֶלָּא שֶׁנִּקְרֵאת מַצָּה מְתוּבֶּלֶת, שְׁמַע מִינַּהּ. כִּי סְלֵיק רַב כָּהֲנָא, אַשְׁכְּחִינְהוּ לִבְנֵי רַבִּי חִיָּיא דְּיָתְבִי וְקָאָמְרִי: עִשָּׂרוֹן שֶׁחִלְּקוֹ וְהִנִּיחוֹ בְּבִיסָא, וְנָגַע טְבוּל יוֹם בְּאֶחָד מֵהֶן, מַהוּ? כִּי תְּנַן: כְּלִי מְצָרֵף מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ לַקֹּדֶשׁ, הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּנָגְעִי בַּהֲדָדֵי, אֲבָל הֵיכָא דְּלָא נָגְעִי בַּהֲדָדֵי – לָא, אוֹ דִילְמָא לָא שְׁנָא? אֲמַר לְהוּ אִיהוּ: מִי תְּנַן ״כְּלִי מְחַבֵּר״? ״כְּלִי מְצָרֵף״ תְּנַן, כֹּל דְּהוּ. הוֹשִׁיט אֶחָד לְבֵינֵיהֶן – מַהוּ? אֲמַר לְהוּ: צָרִיךְ לִכְלִי – כְּלִי מְצָרְפוֹ, אֵין צָרִיךְ לִכְלִי – אֵין כְּלִי מְצָרְפוֹ. הוֹשִׁיט טְבוּל יוֹם אֶת אֶצְבָּעוֹ בֵּינֵיהֶן, מַהוּ? אֲמַר לְהוּ: אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמְּטַמֵּא מֵאֲוִירוֹ אֶלָּא כְּלִי חֶרֶס בִּלְבַד. הֲדַר אִיהוּ בְּעָא מִינַּיְיהוּ: מַהוּ לִקְמוֹץ מִזֶּה עַל זֶה? צֵירוּף דְּאוֹרָיְיתָא אוֹ דְּרַבָּנַן? אָמְרוּ לוֹ: זוֹ לֹא שָׁמַעְנוּ, כַּיּוֹצֵא בּוֹ שָׁמַעְנוּ, דִּתְנַן: שְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁלֹּא נִקְמְצוּ וְנִתְעָרְבוּ זוֹ בָּזוֹ, אִם יָכוֹל לִקְמוֹץ מִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ – כְּשֵׁירוֹת, וְאִם לָאו – פְּסוּלוֹת. כִּי יָכוֹל לִקְמוֹץ מִיהָא כְּשֵׁירוֹת, אַמַּאי? הָךְ דִּמְעָרַב הָא לָא נָגַע! אָמַר רָבָא: דִּלְמָא בְּגוּשִּׁין הַמְחוּלָּקִין הָעֲשׂוּיִין כְּמַסְרֵק. מַאי הָוֵי עֲלַהּ? אָמַר רָבָא: תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: ״וְהֵרִים מִמֶּנּוּ״ – מִן הַמְחוּבָּר, שֶׁלֹּא יָבִיא עִשָּׂרוֹן בִּשְׁנֵי כֵּלִים וְיִקְמוֹץ. הָא בִּכְלִי אֶחָד דּוּמְיָא דִּשְׁנֵי כֵּלִים – קָמֵיץ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: דִּילְמָא שְׁנֵי כֵּלִים הֵיכִי דָּמֵי? כְּגוֹן קְפִיזָא בְּקַבָּא, דְּאַף עַל גַּב דַּעֲרִיבִי מֵעִילַּאי, כֵּיוָן דְּמִיפַּסְקָן מְחִיצָתָא דִּקְפִיזָא מִתַּתָּא. הָא כְּלִי אֶחָד דּוּמְיָא דִּשְׁנֵי כֵּלִים, הֵיכִי דָּמֵי? כְּגוֹן עֲרֵיבַת תַּרְנְגוֹלִין, וְאַף עַל גַּב דְּמִיפַּסְקָן מְחִיצָתָא הָא נְגִיעַ, אֲבָל הָכָא דְּלָא נְגִיעַ כְּלָל – תִּיבְּעֵי לָךְ. בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: צֵירוּף כְּלִי וְחִיבּוּר מַיִם, מַהוּ? כִּי תְּנַן כְּלִי מְצָרֵף מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ לַקֹּדֶשׁ, הָנֵי מִילֵּי דְּגַוַּאי, אֲבָל דְּבָרַאי – לָא, אוֹ דִילְמָא, כֵּיוָן דִּמְחַבַּר – מְחַבַּר. וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר: כֵּיוָן דִּמְחַבַּר מְחַבַּר, חִיבּוּר מַיִם וְצֵירוּף כְּלִי, וְנָגַע טְבוּל יוֹם מִבַּחוּץ – מַהוּ? כִּי תְּנַן ״כְּלִי מְצָרֵף״, הָנֵי מִילֵּי דְּנָגַע מִגַּוַּאי, אֲבָל מִבָּרַאי – לָא, אוֹ דִילְמָא לָא שְׁנָא? תֵּיקוּ. בָּעֵי רָבָא: עִשָּׂרוֹן שֶׁחִלְּקוֹ, וְנִטְמָא אֶחָד מֵהֶן, וְהִנִּיחוֹ בְּבִיסָא, וְחָזַר טְבוּל יוֹם וְנָגַע בְּאוֹתוֹ טָמֵא – מַהוּ? מִי אָמְרִינַן שְׂבַע לוֹ טוּמְאָה, אוֹ לָא? אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וּמִי אָמְרִינַן שְׂבַע לֵיהּ טוּמְאָה? וְהָתְנַן: סָדִין טָמֵא מִדְרָס וַעֲשָׂאוֹ וִילוֹן – טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: בְּאֵיזֶה מִדְרָס נָגַע זֶה? אֶלָּא שֶׁאִם נָגַע בּוֹ הַזָּב, טָמֵא מַגַּע הַזָּב. כִּי נָגַע בּוֹ הַזָּב מִיהָא טָמֵא, וַאֲפִילּוּ לְבַסּוֹף כְּטָמֵא מִדְרָס, וְאַחַר כָּךְ מַגַּע הַזָּב, אַמַּאי? לֵימָא: שְׂבַע לֵיהּ טוּמְאָה! אֲמַר לֵיהּ: וּמִמַּאי דְּהַאי ״שֶׁאִם נָגַע בּוֹ הַזָּב״ לְבָתַר מִדְרָס? דִּילְמָא מִקַּמֵּי מִדְרָס, דְּהָוְיָא טוּמְאָה חֲמוּרָה עַל טוּמְאָה קַלָּה. אֲבָל הָכָא, דְּאִידֵּי וְאִידֵּי טוּמְאָה קַלָּה – לָא. אֶלָּא מִסֵּיפָא, מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי בִּשְׁנֵי סְדִינִין הַמְקוּפָּלִין וּמוּנָּחִין זֶה עַל זֶה וְיָשַׁב זָב עֲלֵיהֶן, שֶׁהָעֶלְיוֹן טָמֵא מִדְרָס, וְהַתַּחְתּוֹן טָמֵא מִדְרָס וּמַגַּע מִדְרָס. וְאַמַּאי? לֵימָא: שְׂבַע לֵיהּ טוּמְאָה! הָתָם בְּבַת אַחַת, הָכָא בְּזֶה אַחַר זֶה. אָמַר רָבָא: עִשָּׂרוֹן שֶׁחִלְּקוֹ, וְאָבַד אֶחָד מֵהֶן, וְהִפְרִישׁ אַחֵר תַּחְתָּיו, וְנִמְצָא הָרִאשׁוֹן, וַהֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן מוּנָּחִין בְּבִיסָא – נִטְמָא אָבוּד, אָבוּד וְרִאשׁוֹן מִצְטָרְפִין, מוּפְרָשׁ אֵין מִצְטָרֵף. נִטְמָא מוּפְרָשׁ – מוּפְרָשׁ וְרִאשׁוֹן מִצְטָרְפִין, אָבוּד אֵין מִצְטָרֵף; נִטְמָא רִאשׁוֹן – שְׁנֵיהֶם מִצְטָרְפִין. אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ נִטְמָא אֶחָד מֵהֶן נָמֵי – שְׁנֵיהֶם מִצְטָרְפִין, מַאי טַעְמָא? כּוּלְּהוּ בְּנֵי בִיקְתָּא דַּהֲדָדֵי נִינְהוּ. וְכֵן לְעִנְיַן קְמִיצָה, קָמַץ מִן הָאָבוּד – שְׁיָרָיו וְרִאשׁוֹן נֶאֱכָלִין, מוּפְרָשׁ אֵינוֹ נֶאֱכָל; קָמַץ מִן הַמּוּפְרָשׁ – שְׁיָרָיו וְרִאשׁוֹן נֶאֱכָלִין, אָבוּד אֵינוֹ נֶאֱכָל. קָמַץ מִן רִאשׁוֹן – שְׁנֵיהֶם אֵינָן נֶאֱכָלִין. אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ קָמַץ מֵאֶחָד מֵהֶן, שְׁנֵיהֶן אֵינָן נֶאֱכָלִין. מַאי טַעְמָא? כּוּלְּהוּ נָמֵי בְּנֵי בִיקְתָּא דַּהֲדָדֵי נִינְהוּ. מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא: וְשִׁירַיִם דִּידֵיהּ מִיהָא נֶאֱכָלִין? הָא אִיכָּא דַּנְקָא דְּקוֹמֶץ דְּלָא קָרֵיב! מַתְקֵיף לַהּ רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב מְשַׁרְשְׁיָא: וְקוֹמֶץ גּוּפֵיהּ הֵיכִי קָרֵיב? הָא אִיכָּא תְּלָתָא חוּלִּין. רַב אָשֵׁי אָמַר: קוֹמֶץ בְּדַעְתָּא דְּכֹהֵן תַּלְיָא מִילְּתָא, וְכֹהֵן כִּי קָמֵיץ – אַעִשָּׂרוֹן קָא קָמֵיץ. מַתְנִי׳ נִטְמָא הַקּוֹמֶץ וְהִקְרִיבוֹ – הַצִּיץ מְרַצֶּה, יָצָא וְהִקְרִיבוֹ – אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה, שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה עַל הַטָּמֵא וְאֵינוֹ מְרַצֶּה עַל הַיּוֹצֵא. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים״ – וְכִי אֵיזֶה עָוֹן הוּא נוֹשֵׂא? אִם תֹּאמַר עֲוֹן פִּיגּוּל – הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר ״לֹא יֵחָשֵׁב״! אִם תֹּאמַר עֲוֹן נוֹתָר – הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר ״לֹא יֵרָצֶה״! הָא אֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶלָּא עֲוֹן טוּמְאָה, שֶׁהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ בְּצִיבּוּר. מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא: אֵימָא עֲוֹן יוֹצֵא, שֶׁהוּתַּר מִכְּלָלוֹ בְּבָמָה. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי, אָמַר קְרָא: ״לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה׳״, עָוֹן דְּלִפְנֵי ה׳ – אִין, עָוֹן דְּיוֹצֵא – לָא. מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אִילְעָא: אֵימָא עֲוֹן שְׂמֹאל, שֶׁהוּתַּר מִכְּלָלוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אָמַר קְרָא ״עָוֹן״ – עָוֹן שֶׁהָיָה בּוֹ וּדְחִיתִיו, לְאַפּוֹקֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים דְּהֶכְשֵׁירוֹ בִּשְׂמֹאל הוּא. רַב אָשֵׁי אָמַר: ״עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים״, וְלֹא ״עֲוֹן הַמַּקְדִּישִׁין״. אֲמַר לֵיהּ רַב סִימָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי לְרַב אָשֵׁי, וְאָמְרִי לַהּ רַב סִימָא בְּרֵיהּ דְּרַב אָשֵׁי לְרַב אָשֵׁי: וְאֵימָא עֲוֹן בַּעַל מוּם שֶׁהוּתַּר מִכְּלָלוֹ בְּעוֹפוֹת, דְּאָמַר מָר: תַּמּוּת וְזַכְרוּת בִּבְהֵמָה, וְאֵין תַּמּוּת וְזַכְרוּת בְּעוֹפוֹת! אֲמַר לֵיהּ: עָלֶיךָ אָמַר קְרָא, ״לֹא יֵרָצֶה״, ״כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם״. תָּנוּ רַבָּנַן: דָּם שֶׁנִּטְמָא וּזְרָקוֹ בְּשׁוֹגֵג – הוּרְצָה, בְּמֵזִיד – לֹא הוּרְצָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּיָחִיד, אֲבָל בְּצִיבּוּר, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד – הוּרְצָה, וּבְגוֹי, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן – לֹא הוּרְצָה. ורְמִינְהִי: עַל מָה הַצִּיץ מְרַצֶּה? עַל הַדָּם וְעַל הַבָּשָׂר וְעַל הַחֵלֶב שֶׁנִּטְמָא, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן, בֵּין בְּיָחִיד בֵּין בְּצִיבּוּר. אָמַר רַב יוֹסֵף: לָא קַשְׁיָא, הָא רַבִּי יוֹסֵי, הָא רַבָּנַן. דְּתַנְיָא: אֵין תּוֹרְמִין מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר, וְאִם תָּרַם בְּשׁוֹגֵג – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, בְּמֵזִיד – אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי דְּלָא קָנֵיס, דִּמְרַצֵּה צִיץ עַל אֲכִילוֹת מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ? וְהָתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת. אֵיפוֹךְ: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת. מַתְקֵיף לַהּ רַב שֵׁשֶׁת: וּמִי מָצֵית אָפְכַתְּ לַהּ? וְהָתַנְיָא: יָכוֹל בָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים יְהוּ חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם טוּמְאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כׇּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר״, ״וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַה׳ וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה״, הַנִּיתָּר לִטְהוֹרִין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם טוּמְאָה, וְשֶׁאֵינוֹ נִיתָּר לִטְהוֹרִין, אֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם טוּמְאָה. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא: נֶאֱכָל לִטְהוֹרִין – חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם טוּמְאָה, וְשֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל לִטְהוֹרִין – אֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם טוּמְאָה, אוֹצִיא אֲנִי אֶת הַלָּן וְאֶת הַיּוֹצֵא, שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין לִטְהוֹרִים. תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר לַה׳״ – רִיבָּה. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אֶת הַפִּיגּוּלִין וְאֶת הַנּוֹתָרוֹת? נוֹתָרוֹת הַיְינוּ לָן, אֶלָּא אַף הַפִּיגּוּלִין כַּנּוֹתָרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר ״מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים״ – מִיעֵט. וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת אֵלּוּ וּלְהוֹצִיא אֶת אֵלּוּ? אַחַר שֶׁרִיבָּה הַכָּתוּב וּמִיעֵט, אָמַרְתָּ: מְרַבֶּה אֲנִי אֶת אֵלּוּ שֶׁהָיְתָה לָהֶן שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר, וּמוֹצִיא אֲנִי אֶת אֵלּוּ שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהֶן שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר. וְאִם תֹּאמַר: בָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים וַאֲכָלוֹ לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים, מִפְּנֵי מָה חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם טוּמְאָה? מִפְּנֵי שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה. נִטְמָא – אִין, יוֹצֵא – לָא. מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר: ״אֵין זְרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא״? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְקָתָנֵי דִּמְרַצֵּה צִיץ עַל אֲכִילוֹת. אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא, לָא קַשְׁיָא: הָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הָא רַבָּנַן. אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דִּמְרַצֵּה צִיץ עַל אֲכִילוֹת, דְּלָא קָנֵיס מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ? אִין, כִּי הֵיכִי דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי, שָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּתְרוּמָה דְּקִילָּא, בְּקָדָשִׁים דַּחֲמִירִי מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ? אִם כֵּן, הָא אַמַּאן תִּרְמְיַיהּ? רָבִינָא אָמַר: טוּמְאָתוֹ, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד – הוּרְצָה; זְרִיקָתוֹ, בְּשׁוֹגֵג – הוּרְצָה, בְּמֵזִיד – לֹא הוּרְצָה. וְרַב שֵׁילָא אָמַר: זְרִיקָתוֹ, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד – הוּרְצָה. טוּמְאָתוֹ, בְּשׁוֹגֵג – הוּרְצָה, בְּמֵזִיד – לֹא הוּרְצָה. וּלְרַב שֵׁילָא, דְּקָתָנֵי: שֶׁנִּטְמָא בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד – הָכִי קָאָמַר: נִטְמָא בְּשׁוֹגֵג וּזְרָקוֹ, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד. תָּא שְׁמַע: דָּם שֶׁנִּטְמָא וּזְרָקוֹ בְּשׁוֹגֵג הוּרְצָה, בְּמֵזִיד לֹא הוּרְצָה – הָכִי קָאָמַר: דָּם שֶׁנִּטְמָא וּזְרָקוֹ, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד – נִטְמָא בְּשׁוֹגֵג הוּרְצָה, בְּמֵזִיד לֹא הוּרְצָה. מַתְנִי׳ נִטְמְאוּ שְׁיָרֶיהָ, נִשְׂרְפוּ שְׁיָרֶיהָ, אָבְדוּ שְׁיָרֶיהָ – כְּמִדַּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּשֵׁירָה, וּכְמִדַּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פְּסוּלָה. גְּמָ׳ אָמַר רַב: וְהוּא שֶׁנִּטְמְאוּ כׇּל שְׁיָרֶיהָ, אֲבָל מִקְצָת שְׁיָרֶיהָ – לָא. קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ: נִטְמָא – אִין, אָבוּד וְשָׂרוּף – לָא. מַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר: שִׁיּוּרָא מִילְּתָא הִיא – אֲפִילּוּ אָבוּד וְשָׂרוּף נָמֵי! אִי קָסָבַר: שִׁיּוּרָא לָאו מִילְּתָא הִיא, וְנִטְמָא מַאי טַעְמָא – דִּמְרַצֵּה צִיץ? אִי הָכִי, כׇּל שְׁיָרֶיהָ נָמֵי! לְעוֹלָם קָסָבַר: שִׁיּוּרָא מִילְּתָא הִיא, וְנִטְמָא – וְהוּא הַדִּין לְאָבוּד וְשָׂרוּף, וְהַאי דְּקָאָמַר ״נִטְמָא״ – רֵישַׁיְיהוּ נָקֵט. כִּדְתַנְיָא, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כׇּל הַזְּבָחִים שֶׁבְּתוֹרָה שֶׁנִּשְׁתַּיֵּיר מֵהֶן כְּזַיִת בָּשָׂר אוֹ כְּזַיִת חֵלֶב – זוֹרֵק אֶת הַדָּם. כַּחֲצִי זַיִת בָּשָׂר וְכַחֲצִי זַיִת חֵלֶב – אֵינוֹ זוֹרֵק אֶת הַדָּם, וּבָעוֹלָה אֲפִילּוּ כַּחֲצִי זַיִת בָּשָׂר וְכַחֲצִי זַיִת חֵלֶב – זוֹרֵק אֶת הַדָּם, מִפְּנֵי שֶׁכּוּלָּהּ כָּלִיל, וּבַמִּנְחָה אֲפִילּוּ כּוּלָּהּ קַיֶּימֶת – לֹא יִזְרוֹק. מִנְחָה מַאי עֲבִידְתַּהּ? אָמַר רַב פָּפָּא: מִנְחַת נְסָכִים, סָלְקָא דַּעְתָּךְ – הוֹאִיל וּבַהֲדֵי זֶבַח קָא אָתְיָא, כְּגוּפֵיהּ דְּזִיבְחָא דָּמְיָא, קָא מַשְׁמַע לַן. מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וּמָטוּ בַּהּ מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא: אָמַר קְרָא ״וְהִקְטִיר הַחֵלֶב לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה׳״, חֵלֶב – וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּשָׂר. וְאַשְׁכְּחַן חֵלֶב, יוֹתֶרֶת וּשְׁתֵּי כְּלָיוֹת מְנָלַן? דְּקָתָנֵי: וּבַמִּנְחָה, אֲפִילּוּ כּוּלָּהּ קַיֶּימֶת לֹא יִזְרוֹק. מִנְחָה הוּא דְּלֹא יִזְרוֹק, הָא יוֹתֶרֶת וּשְׁתֵּי כְּלָיוֹת – יִזְרוֹק. מְנָלַן? רַבִּי יוֹחָנָן דִּידֵיהּ אָמַר: ״לְרֵיחַ נִיחֹחַ״ – כֹּל שֶׁאַתָּה מַעֲלֶה לְרֵיחַ נִיחוֹחַ. וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב ״חֵלֶב״, וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב ״לְרֵיחַ נִיחֹחַ״, דְּאִי כְּתַב ״חֵלֶב״ הֲוָה אָמֵינָא: חֵלֶב – אִין, יוֹתֶרֶת וּשְׁתֵּי כְּלָיוֹת – לָא, כְּתַב רַחֲמָנָא ״רֵיחַ נִיחֹחַ״. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״לְרֵיחַ נִיחֹחַ״ הֲוָה אָמֵינָא: אֲפִילּוּ מִנְחָה, כְּתַב רַחֲמָנָא ״חֵלֶב״. מַתְנִי׳ שֶׁלֹּא בִּכְלֵי שָׁרֵת – פָּסוּל, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר. הִקְטִיר קוּמְצָהּ פַּעֲמַיִם – כְּשֵׁרָה. גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? אָמַר קְרָא ״קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִיא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם״. בָּא לְעוֹבְדָהּ בַּיָּד כְּחַטָּאת – עוֹבְדָהּ בְּיָמִין, כְּחַטָּאת. בִּכְלִי – עוֹבְדָהּ בִּשְׂמֹאל, כְּאָשָׁם. וְרַבִּי יַנַּאי אָמַר: כֵּיוָן שֶׁקְּמָצוֹ מִכְּלֵי שָׁרֵת, מַעֲלֵהוּ וּמַקְטִירוֹ אֲפִילּוּ בְּהֶמְיָינוֹ, וַאֲפִילּוּ בִּמְקִידָּה שֶׁל חֶרֶשׂ. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: הַכֹּל מוֹדִים בַּקּוֹמֶץ שֶׁטָּעוּן קִידּוּשׁ. מֵיתִיבִי: הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים וְעֵצִים שֶׁהֶעֱלָן, בֵּין בַּיָּד בֵּין בִּכְלִי, בֵּין בְּיָמִין וּבֵין בִּשְׂמֹאל – כְּשֵׁרִין; הַקּוֹמֶץ וְהַקְּטוֹרֶת וְהַלְּבוֹנָה שֶׁהֶעֱלָן, בֵּין בַּיָּד בֵּין בִּכְלִי, בֵּין בְּיָמִין בֵּין בִּשְׂמֹאל – כְּשֵׁרִין. תְּיוּבְתָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא! אָמַר לָךְ רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא: לִצְדָדִין קָתָנֵי – בַּיָּד בְּיָמִין, בִּכְלִי – בֵּין בְּיָמִין בֵּין בִּשְׂמֹאל. תָּא שְׁמַע: קְמָצוֹ שֶׁלֹּא מִכְּלֵי שָׁרֵת, וְקִידְּשׁוֹ שֶׁלֹּא בִּכְלֵי שָׁרֵת, וְהֶעֱלוֹ וְהִקְטִירוֹ שֶׁלֹּא בִּכְלִי שָׁרֵת – פָּסוּל, רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁירִין בְּמַתַּן כְּלִי. אֵימָא: מִמַּתַּן כְּלִי וְאֵילָךְ. תָּא שְׁמַע: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: קוֹמֶץ טָעוּן כְּלִי שָׁרֵת, כֵּיצַד? קוֹמְצוֹ מִכְּלִי שָׁרֵת, וּמְקַדְּשׁוֹ בִּכְלִי שָׁרֵת, וּמַעֲלוֹ וּמַקְטִירוֹ בִּכְלִי שָׁרֵת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כֵּיוָן שֶׁקְּמָצוֹ מִכְּלִי שָׁרֵת, מַעֲלוֹ וּמַקְטִירוֹ שֶׁלֹּא בִּכְלִי שָׁרֵת וְדַיּוֹ. אֵימָא: כֵּיוָן שֶׁקְּמָצוֹ וְקִדְּשׁוֹ בִּכְלִי שָׁרֵת, מַעֲלוֹ וּמַקְטִירוֹ וְדַיּוֹ. תָּא שְׁמַע: קָמַץ בִּימִינוֹ וְנָתַן בִּשְׂמֹאלוֹ – יַחְזִיר לִימִינוֹ, בִּשְׂמֹאלוֹ וְחִישֵּׁב עָלֶיהָ בֵּין חוּץ לִמְקוֹמוֹ בֵּין חוּץ לִזְמַנּוֹ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. לֹא חִישֵּׁב עָלֶיהָ חוּץ לִמְקוֹמוֹ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. חוּץ לִזְמַנּוֹ – פִּיגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כֵּיוָן שֶׁנְּתָנוֹ לִשְׂמֹאל – פְּסָלַתּוּ מַתְּנָתוֹ, מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּבָעֵי קְדוּשָּׁה בִּכְלִי, וְכֵיוָן שֶׁנְּתָנוֹ לִשְׂמֹאל – נַעֲשָׂה כְּדָם שֶׁנִּשְׁפַּךְ מִצַּוַּאר בְּהֵמָה עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ, שֶׁפָּסוּל. מִכְּלָל דְּרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן לָא בָּעוּ מַתַּן כְּלִי, תְּיוּבְתָּא דְּרַב נַחְמָן, תְּיוּבְתָּא. לְרַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא מְסַיְּיעָא לֵיהּ, לְרַבִּי יַנַּאי לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא? אָמַר לָךְ רַבִּי יַנַּאי: אֲנָא דַּאֲמַרִי כְּתַנָּא דְּהֶקְטֵר, וְלָאו לִצְדָדִים קָתָנֵי. הִקְטִיר קוּמְצָהּ פַּעֲמַיִם – כְּשֵׁרָה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: ״פַּעֲמַיִם״ – וְלֹא פַּעֲמֵי פַעֲמַיִם, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״פַּעֲמַיִם״ – וַאֲפִילּוּ פַּעֲמֵי פַעֲמַיִם. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רַבִּי זֵירָא: יֵשׁ קוֹמֶץ פָּחוֹת מִשְּׁנֵי זֵיתִים, וְיֵשׁ הַקְטָרָה פְּחוּתָה מִכְּזַיִת אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי סָבַר: אֵין קוֹמֶץ פָּחוֹת מִשְּׁנֵי זֵיתִים, וְאֵין הַקְטָרָה פְּחוּתָה מִכְּזַיִת. וְרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: יֵשׁ קוֹמֶץ פָּחוֹת מִשְּׁנֵי זֵיתִים, וְיֵשׁ הַקְטָרָה פְּחוּתָה מִכְּזַיִת. אִיתְּמַר: קוֹמֶץ מֵאֵימָתַי מַתִּיר שִׁירַיִם בַּאֲכִילָה? רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר: מִשֶּׁמָּשְׁלָה בּוֹ אֶת הָאוּר, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִשֶּׁתַּצִּית בּוֹ אֶת הָאוּר בְּרוּבּוֹ. אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְרַבָּה בַּר רַב יִצְחָק: אַסְבְּרַהּ לָךְ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר קְרָא: ״וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן״, אֵין כִּבְשָׁן מַעֲלֶה קִיטוֹר עַד שֶׁתַּצִּית הָאוּר בְּרוּבּוֹ. אֲמַר לֵיהּ רָבִין בַּר רַב אַדָּא לְרָבָא: אָמְרִי תַּלְמִידֶיךָ אָמַר רַב עַמְרָם, תַּנְיָא: אֵין לִי אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לִיקְרַב בַּלַּיְלָה, כְּגוֹן אֵבָרִים וּפְדָרִים, שֶׁמַּעֲלָן וּמַקְטִירָן מִבּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, וּמִתְעַכְּלִין וְהוֹלְכִין כׇּל הַלַּיְלָה כּוּלָּהּ. דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לִיקְרַב בַּיּוֹם, כְּגוֹן: הַקּוֹמֶץ, וְהַלְּבוֹנָה, וְהַקְּטֹרֶת, וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשׁוּחַ, וּמִנְחַת נְסָכִים, שֶׁמַּעֲלָן וּמַקְטִירָן מִבּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ? וְהָא אָמְרַתְּ דַּרְכָּן לִיקְרַב בַּיּוֹם! אֶלָּא, עִם בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁמִּתְעַכְּלִין וְהוֹלְכִין כׇּל הַלַּיְלָה – מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה״ – רִיבָּה. וְהָא עִם בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ – לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ שֶׁתַּצִּית הָאוּר בְּרוּבּוֹ. לָא קַשְׁיָא: כָּאן לִקְלוֹט, כָּאן לְהַתִּיר. רַבִּי אֶלְעָזָר מַתְנֵי לַהּ ״מִבּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ״, וּמוֹקֵים לַהּ בְּפוֹקְעִין, וְכֵן כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יַנַּאי: בְּפוֹקְעִין. וּמִי אָמַר רַבִּי יַנַּאי הָכִי? וְהָא אָמַר רַבִּי יַנַּאי: קְטֹרֶת שֶׁפָּקְעָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, אֲפִילּוּ קְרָטִין שֶׁבָּהּ אֵין מַחֲזִירִין אוֹתָן! וְתָנֵי רַב חֲנִינָא בַּר מִנְיוֹמֵי בִּדְבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: ״אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ״ – עִיכּוּלֵי עוֹלָה אַתָּה מַחְזִיר, וְאִי אַתָּה מַחְזִיר עִיכּוּלֵי קְטֹרֶת! סְמִי מִיכָּן קְטֹרֶת. אָמַר רַבִּי אַסִּי: כִּי פָּשֵׁיט רַבִּי אֶלְעָזָר בִּמְנָחוֹת, בָּעֵי הָכִי – בָּעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר: קוֹמֶץ שֶׁסִּידְּרוֹ, וְסִידֵּר עָלָיו אֶת הַמַּעֲרָכָה, מַהוּ? דֶּרֶךְ הַקְטָרָה בְּכָךְ, אוֹ אֵין דֶּרֶךְ הַקְטָרָה בְּכָךְ? תֵּיקוּ. בָּעֵי חִזְקִיָּה: אֵבָרִין שֶׁסִּידְרָן וְסִידֵּר עֲלֵיהֶן אֶת הַמַּעֲרָכָה, מַהוּ? ״עַל הָעֵצִים״ אָמַר רַחְמָנָא דַּוְקָא עַל הָעֵצִים, אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דִּכְתִיב קְרָא אַחֲרִינָא: ״אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ״, אִי בָּעֵי הָכִי עָבֵיד, אִי בָּעֵי הָכִי עָבֵיד? תֵּיקוּ. בָּעֵי רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא: אֵבָרִין שֶׁסִּידְּרָן בְּצִידֵּי הַמַּעֲרָכָה, מַהוּ? אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר ״עַל״ מַמָּשׁ – לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, דְּעַל הָעֵצִים כְּתִיב. כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ, אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר ״עַל״ בְּסָמוּךְ, מַאי? הָכָא נָמֵי ״עַל״ בְּסָמוּךְ, אוֹ דִלְמָא ״עַל הָעֵצִים״ דּוּמְיָא דְּ״עַל הַמִּזְבֵּחַ״ – מָה הָתָם עַל מַמָּשׁ, אַף הָכָא נָמֵי עַל מַמָּשׁ? תֵּיקוּ. מַתְנִי׳ הַקּוֹמֶץ מִיעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ, עִשָּׂרוֹן מִיעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ, הַיַּיִן מִיעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ, הַשֶּׁמֶן מִיעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ. הַסּוֹלֶת וְהַשֶּׁמֶן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, הַקּוֹמֶץ וְהַלְּבוֹנָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא ״מְלֹא קֻמְצוֹ״ תְּרֵי זִימְנֵי. עִשָּׂרוֹן מִיעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ, מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא: ״מִסׇּלְתָּהּ״, שֶׁאִם חָסְרָה כׇּל שֶׁהוּא – פְּסוּלָה. הַיַּיִן מִיעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ, ״כָּכָה״. הַשֶּׁמֶן מִיעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ, דְּמִנְחַת נְסָכִים – ״כָּכָה״, וּמִנְחַת נְדָבָה – אָמַר קְרָא: ״וּמִשַּׁמְנָהּ״, שֶׁאִם חָסַר כׇּל שֶׁהוּא – פְּסוּלָה. הַשֶּׁמֶן וְהַסּוֹלֶת מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, ״מִסׇּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ״, ״מִגִּרְשָׂהּ וּמִשַּׁמְנָהּ״. הַקּוֹמֶץ וְהַלְּבוֹנָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, ״עַל כׇּל לְבוֹנָתָהּ״, ״וְאֵת כׇּל הַלְּבוֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה״. מַתְנִי׳ שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, שְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, שְׁתֵּי חַלּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ. שְׁנֵי סְדָרִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שְׁנֵי בָּזִיכִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. הַסְּדָרִין וְהַבָּזִיכִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שְׁנֵי מִינִים שֶׁבַּנָּזִיר, שְׁלֹשָׁה שֶׁבַּפָּרָה, וְאַרְבָּעָה שֶׁבַּתּוֹדָה, וְאַרְבָּעָה שֶׁבַּלּוּלָב, וארבע וְאַרְבָּעָה שֶׁבַּמְּצוֹרָע – מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שֶׁבַע הַזָּאוֹת שֶׁבַּפָּרָה מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, שֶׁבַע הַזָּיוֹת שֶׁעַל בֵּין הַבַּדִּים, שֶׁעַל הַפָּרֹכֶת, שֶׁעַל מִזְבַּח הַזָּהָב – מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ. גְּמָ׳ שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה – חוּקָּה. שְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה – הֲוָיָה, שְׁתֵּי חַלּוֹת – הֲוָיָה. שְׁנֵי סְדָרִין – חוּקָּה, שְׁנֵי בָּזִיכִין – חוּקָּה, הַסְּדָרִין וְהַבָּזִיכִין – חוּקָּה. שְׁנֵי מִינִים שֶׁבַּנָּזִיר, דִּכְתִיב: ״כֵּן יַעֲשֶׂה״, שְׁלֹשָׁה שֶׁבַּפָּרָה – חוּקָּה. אַרְבָּעָה שֶׁבַּתּוֹדָה, דְּאִיתַּקַּשׁ לְנָזִיר, דִּכְתִיב: ״עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו״, וְאָמַר מָר: ״שְׁלָמָיו״ – לְרַבּוֹת שַׁלְמֵי נָזִיר. וְאַרְבָּעָה שֶׁבִּמְצוֹרָע, דִּכְתִיב: ״זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע״, וְאַרְבָּעָה שֶׁבַּלּוּלָב – ״וּלְקַחְתֶּם״, לְקִיחָה תַּמָּה. אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ, אֲבָל יֵשׁ לוֹ – אֵין מְעַכְּבִין. מֵיתִיבִי: אַרְבָּעָה מִינִין שֶׁבַּלּוּלָב, שְׁנַיִם מֵהֶן עוֹשִׂין פֵּירוֹת, וּשְׁנַיִם מֵהֶם אֵין עוֹשִׂין פֵּירוֹת; הָעוֹשִׂין פֵּירוֹת יִהְיוּ זְקוּקִין לְשֶׁאֵין עוֹשִׂין, וְשֶׁאֵין עוֹשִׂין פֵּירוֹת יִהְיוּ זְקוּקִין לְעוֹשִׂין פֵּירוֹת, וְאֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בָּהֶן עַד שֶׁיְּהוּ כּוּלָּן בַּאֲגוּדָּה אֶחָת. וְכֵן יִשְׂרָאֵל בְּהַרְצָאָה, עַד שֶׁיְּהוּ כּוּלָּן בַּאֲגוּדָּה אֶחָת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ״. תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: לוּלָב בֵּין אָגוּד בֵּין שֶׁאֵינוֹ אָגוּד – כָּשֵׁר; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אָגוּד – כָּשֵׁר, שֶׁאֵינוֹ אָגוּד – פָּסוּל. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? גָּמַר קִיחָה קִיחָה מֵ״אֲגוּדַּת אֵזוֹב״, מָה לְהַלָּן בַּאֲגוּדָּה – אַף כָּאן בַּאֲגוּדָּה. וְרַבָּנַן, לָא גָּמְרִי ״קִיחָה קִיחָה״. כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: לוּלָב מִצְוָה לְאוֹגְדוֹ, וְאִם לֹא אֲגָדוֹ – כָּשֵׁר? כְּמַאן? אִי כְּרַבִּי יְהוּדָה, לֹא אֲגָדוֹ אַמַּאי כָּשֵׁר? אִי רַבָּנַן, מַאי מִצְוָה? לְעוֹלָם רַבָּנַן, וּמַאי מִצְוָה? מִשּׁוּם ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״. שֶׁבַע הַזָּאוֹת שֶׁבַּפָּרָה מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ – חוּקָּה. שֶׁבַע הַזָּאוֹת שֶׁעַל בֵּין הַבַּדִּים, וְשֶׁעַל מִזְבַּח הַזָּהָב, וְשֶׁעַל הַפָּרוֹכֶת – מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ; דְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כְּתִיב חוּקָּה. דְּפַר כֹּהֵן מָשׁוּחַ, וּדְפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִיבּוּר, וְדִשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה – כִּדְתַנְיָא: ״וְעָשָׂה לַפָּר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לִכְפּוֹל בְּהַזָּאוֹת, שֶׁאִם חִיסֵּר אַחַת מִן הַמַּתָּנוֹת לֹא עָשָׂה כְּלוּם. תָּנוּ רַבָּנַן: שֶׁבַע הַזָּאוֹת שֶׁבַּפָּרָה, שֶׁעֲשָׂאָן – בֵּין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, בֵּין שֶׁלֹּא מְכוָּּונוֹת אֶל נֹכַח פְּנֵי אוֹהֶל מוֹעֵד – פְּסוּלוֹת. וְשֶׁבִּפְנִים, וְשֶׁבִּמְצוֹרָע – שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, פְּסוּלוֹת; שֶׁלֹּא מְכוָּּונוֹת, כְּשֵׁרוֹת. וְהָתַנְיָא גַּבֵּי פָּרָה: שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – פְּסוּלוֹת, שֶׁלֹּא מְכוָּּונוֹת – כְּשֵׁרוֹת. אָמַר רַב חִסְדָּא: לָא קַשְׁיָא, הָא רַבִּי יְהוּדָה, הָא רַבָּנַן. דְּתַנְיָא: מְחוּסְּרֵי כַפָּרָה שֶׁנִּכְנְסוּ לָעֲזָרָה בְּשׁוֹגֵג – חַיָּיב חַטָּאת, בְּמֵזִיד – עָנוּשׁ כָּרֵת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר טְבוּל יוֹם וּשְׁאָר כׇּל הַטְּמֵאִים. וּטְהוֹרִים שֶׁנִּכְנְסוּ לִפְנִים מִמְּחִיצָתָן, לַהֵיכָל כּוּלּוֹ – בְּאַרְבָּעִים, מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת – בְּמִיתָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל הֵיכָל כּוּלּוֹ וּמִבֵּית לַפָּרֹכֶת – בְּאַרְבָּעִים, וְאֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת – בְּמִיתָה. בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? בְּהַאי קְרָא: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבוֹא בְכׇל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרוֹן וְלֹא יָמוּת״. רַבָּנַן סָבְרִי: ״אֶל הַקּוֹדֶשׁ״ – בְּ״לֹא יָבֹא״, ״מִבֵּית לַפָּרֹכֶת״ וְ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״ – בְּ״לֹא יָמוּת״. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: ״אֶל הַקּוֹדֶשׁ״ וּ״מִבֵּית לַפָּרֹכֶת״ – בְּ״לֹא יָבֹא״, וְ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״ – בְּ״לֹא יָמוּת״. מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן? אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כִּדְקָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״אֶל הַקּוֹדֶשׁ״ וְ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״, וְלָא בָּעֵי ״מִבֵּית לַפָּרֹכֶת״, וַאֲנָא אָמֵינָא: הֵיכָל מִיחַיַּיב, מִבֵּית לַפָּרֹכֶת מִבַּעְיָא? ״מִבֵּית הַפָּרֹכֶת״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ בְּמִיתָה. וְרַבִּי יְהוּדָה: אִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״אֶל הַקּוֹדֶשׁ״ וְלָא כְּתַב ״מִבֵּית לַפָּרֹכֶת״, הֲוָה אָמֵינָא: מַאי קוֹדֶשׁ – מִבֵּית לַפָּרֹכֶת, אֲבָל הֵיכָל לָאו נָמֵי לָא. וְרַבָּנַן: הָהוּא לָא מָצֵית אָמְרַתְּ, דְּהֵיכָל כּוּלּוֹ אִיקְּרִי ״קוֹדֶשׁ״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים״. וְרַבִּי יְהוּדָה מַאי טַעְמָא? אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כִּדְקָא אָמְרִי רַבָּנַן, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״אֶל הַקּוֹדֶשׁ״ וּ״מִבֵּית לַפָּרֹכֶת״, וְלָא בָּעֵי ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״, וַאֲנָא אָמֵינָא: ״מִבֵּית לַפָּרוֹכֶת״ בְּמִיתָה, ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״ מִיבַּעְיָא? ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ: ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״ בְּמִיתָה, ״מִבֵּית לַפָּרֹכֶת״ בְּאַזְהָרָה. וְרַבָּנַן? אִין הָכִי נָמֵי דְּלָא צְרִיךְ, וְהַאי דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״ לְמַעוֹטֵי דֶּרֶךְ מְשׁוּפָּשׁ. כִּדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה״ – זֶה בָּנָה אָב, כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״פְּנֵי״ אֵינוֹ אֶלָּא פְּנֵי קָדִים. וְרַבִּי יְהוּדָה, לֵימָא קְרָא ״פְּנֵי״, מַאי ״אֶל״? שְׁמַע מִינַּהּ ״אֶל״ דַּוְקָא, וְרַבָּנַן – ״אֶל״ לָאו דַּוְקָא. וְרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״ דַּוְקָא, וְ״הִזָּה אֶל נֹכַח״ נָמֵי דַּוְקָא. וְרַבָּנַן: מִדְּהָתָם לָאו דַּוְקָא, הָכָא נָמֵי לָאו דַּוְקָא. מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף לְרַבִּי יְהוּדָה: מִדְּ״אֶל״ דַּוְקָא, אֶל נֹכַח עַל נָמֵי דַּוְקָא? אֶלָּא דְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי דְּלָא הֲווֹ אָרוֹן וְכַפּוֹרֶת, הָכִי נָמֵי דְּלָא עָבֵיד הַזָּאוֹת? אָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא, אָמַר קְרָא: ״וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ״ – מְקוֹם הַמְקוּדָּשׁ לַקּוֹדֶשׁ. רָבָא אָמַר: הָא וְהָא רַבָּנַן, הָא דְּקָאֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב וְאַדִּי, הָא דְּקָאֵי צָפוֹן וְדָרוֹם וְאַדִּי. אָמַר מָר: וְשֶׁבִּפְנִים וְשֶׁבִּמְצוֹרָע, שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – פְּסוּלוֹת, שֶׁלֹּא מְכוָּּונוֹת – כְּשֵׁרוֹת. וְהָתַנְיָא: בֵּין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן בֵּין שֶׁלֹּא מְכוָּּונוֹת – כְּשֵׁרוֹת! אָמַר רַב יוֹסֵף: לָא קַשְׁיָא, הָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְהָא רַבָּנַן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּמַקֵּישׁ אָשָׁם לְחַטָּאת – מַקֵּישׁ נָמֵי לוֹג לְאָשָׁם, רַבָּנַן לָא מַקְּשִׁי. וּלְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְכִי דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ? אֶלָּא אָמַר רָבָא: הָא וְהָא רַבָּנַן, כָּאן לְהַכְשִׁיר הַקׇּרְבָּן, כָּאן לְהַרְצוֹת, שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשׁוּם חוֹבָה. מַתְנִי׳ שִׁבְעָה קְנֵי מְנוֹרָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, שִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּמְּזוּזָה מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, אֲפִילּוּ כְּתָב אֶחָד מְעַכְּבָן. אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּתְּפִילִּין מְעַכְּבִין זוֹ אֶת זוֹ, אֲפִילּוּ כְּתָב אֶחָד מְעַכְּבָן. אַרְבַּע צִיצִיּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, שֶׁאַרְבַּעְתָּן מִצְוָה אַחַת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אַרְבַּעְתָּן אַרְבַּע מִצְוֹת. גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? הֲוָיָה כְּתִיב בְּהוּ. תָּנוּ רַבָּנַן: מְנוֹרָה הָיְתָה בָּאָה מִן הָעֶשֶׁת וּמִן הַזָּהָב. עֲשָׂאָהּ מִן הַגְּרוּטָאוֹת – פְּסוּלָה, מִשְּׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת – כְּשֵׁרָה. מַאי שְׁנָא מִן הַגְּרוּטָאוֹת פְּסוּלָה? דִּכְתִיב ״מִקְשָׁה״ וַהֲוָיָה, שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת נָמֵי זָהָב וַהֲוָיָה! אָמַר קְרָא ״תֵּיעָשֶׂה״, לְרַבּוֹת שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת. וְאֵימָא לְרַבּוֹת גְּרוּטָאוֹת? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּאַ״מִּקְשָׁה״ כְּתִיבָה הֲוָיָה. ״תֵּיעָשֶׂה״ נָמֵי אַ״מִּקְשָׁה״ כְּתִיב, ״מִקְשָׁה״ ״מִקְשָׁה״ לְעַכֵּב. ״זָהָב״ ״זָהָב״ נָמֵי לְעַכֵּב! הַאי מַאי? אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא מִן הַגְּרוּטָאוֹת פְּסוּלָה, מִשְּׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת כְּשֵׁרָה – הַיְינוּ ״זָהָב״ ״זָהָב״ ״מִקְשָׁה״ ״מִקְשָׁה״ לִדְרָשָׁא. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מִן הַגְּרוּטָאוֹת כְּשֵׁרָה, מִשְּׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת פְּסוּלָה – ״זָהָב״ ״זָהָב״ ״מִקְשָׁה״ ״מִקְשָׁה״ מַאי דָּרְשַׁתְּ בֵּיהּ? מַאי דְּרָשָׁא? דְּתַנְיָא: ״כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ אֵת כׇּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה״ – בָּאָה זָהָב, בָּאָה כִּכָּר; אֵינָהּ בָּאָה זָהָב, אֵינָהּ בָּאָה כִּכָּר. ״גְּבִיעֶיהָ כַּפְתּוֹרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ״ – בָּאָה זָהָב, בָּאָה גְּבִיעִים כַּפְתּוֹרִים וּפְרָחִים; אֵינָהּ בָּאָה זָהָב, אֵינָהּ בָּאָה גְּבִיעִים כַּפְתּוֹרִים וּפְרָחִים. וְאֵימָא נָמֵי: בָּאָה זָהָב – בָּאָה קָנִים, אֵינָהּ בָּאָה זָהָב – אֵינָהּ בָּאָה קָנִים? הָהוּא פָּמוֹט מִיקְּרֵי. ״וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב״ – בָּאָה זָהָב, בָּאָה מִקְשָׁה; אֵינָהּ בָּאָה זָהָב, אֵינָהּ בָּאָה מִקְשָׁה. ״מִקְשָׁה״ דְּסֵיפָא לְמַאי אֲתָא? לְמַעוֹטֵי חֲצוֹצְרוֹת, דְּתַנְיָא: חֲצוֹצְרוֹת הָיוּ בָּאִים מִן הָעֶשֶׁת, מִן הַכֶּסֶף. עֲשָׂאָם מִן הַגְּרוּטָאוֹת – כְּשֵׁרִים, מִשְּׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת – פְּסוּלִים. וּמַאי שְׁנָא מִשְּׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת פְּסוּלִים, דִּכְתִיב ״כֶּסֶף״ וַהֲוָיָה, מִן הַגְּרוּטָאוֹת נָמֵי ״מִקְשָׁה״ וַהֲוָיָה? מִיעֵט רַחֲמָנָא גַּבֵּי מְנוֹרָה ״מִקְשָׁה הִיא״ – ״הִיא״, וְלָא חֲצוֹצְרוֹת. תָּנוּ רַבָּנַן: כׇּל הַכֵּלִים שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה, כְּשֵׁרִים לוֹ וּכְשֵׁרִים לְדוֹרוֹת. חֲצוֹצְרוֹת, כְּשֵׁרוֹת לוֹ וּפְסוּלוֹת לְדוֹרוֹת. חֲצוֹצְרוֹת מַאי טַעְמָא? אִילֵימָא דְּאָמַר קְרָא ״עֲשֵׂה לְךָ״, לְךָ וְלֹא לְדוֹרוֹת, אֶלָּא מֵעַתָּה ״וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ״, הָכִי נָמֵי דִּלְךָ וְלֹא לְדוֹרוֹת? אֶלָּא, אִי לְמַאן דְּאָמַר: ״לְךָ״ – מִשֶּׁלְּךָ, אִי לְמַאן דְּאָמַר: כִּבְיָכוֹל בְּשֶׁלְּךָ אֲנִי רוֹצֶה יוֹתֵר מִשֶּׁלָּהֶם, הַאי נָמֵי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְהָכִי. שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר קְרָא ״לְךָ״ ״לְךָ״ תְּרֵי זִימְנֵי: ״עֲשֵׂה לְךָ״ ״וְהָיוּ לְךָ״. תָּנֵי רַב פָּפָּא בְּרֵיהּ דְּרַב חָנִין קַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף: מְנוֹרָה הָיְתָה בָּאָה מִן הָעֶשֶׁת מִן הַזָּהָב, עֲשָׂאָהּ שֶׁל כֶּסֶף – כְּשֵׁרָה, שֶׁל בַּעַץ וְשֶׁל אֲבָר וְשֶׁל גִּיסְטְרוֹן – רַבִּי פּוֹסֵל וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר, שֶׁל עֵץ וְשֶׁל עֶצֶם וְשֶׁל זְכוּכִית – דִּבְרֵי הַכֹּל פְּסוּלָה. אֲמַר לֵיהּ: מַאי דַּעְתָּךְ? אֲמַר לֵיהּ: בֵּין מָר וּבֵין מָר כְּלָלֵי וּפְרָטֵי דָּרְשִׁי. מִיהוּ, מָר סָבַר: מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ שֶׁל מַתֶּכֶת – אַף כֹּל שֶׁל מַתֶּכֶת, וּמָר סָבַר: מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ דָּבָר חָשׁוּב – אַף כׇּל דָּבָר חָשׁוּב. אֲמַר לֵיהּ: סְמִי דִּידָךְ מִקַּמֵּי דִּידִי. דְּתַנְיָא: כְּלֵי שָׁרֵת שֶׁעֲשָׂאָן שֶׁל עֵץ, רַבִּי פּוֹסֵל, וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? רַבִּי דָּרֵישׁ כְּלָלֵי וּפְרָטֵי, וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה דָּרֵישׁ רִיבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי. רַבִּי דָּרֵישׁ כְּלָלֵי וּפְרָטֵי, ״וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת״ – כָּלַל, ״זָהָב טָהוֹר״ – פָּרַט, ״מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה״ – חָזַר וְכָלַל, כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט: מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ שֶׁל מַתֶּכֶת, אַף כֹּל שֶׁל מַתֶּכֶת. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה דָּרֵישׁ רִיבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי: ״וְעָשִׂיתָ מְנוֹרַת״ – רִיבָּה, ״זָהָב טָהוֹר״ – מִיעֵט, ״מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה״ – חָזַר וְרִיבָּה. רִיבָּה וּמִיעֵט וְרִיבָּה – רִיבָּה הַכֹּל, וּמַאי רַבִּי? רַבִּי כֹּל מִילֵּי, וּמַאי מַיעֵט? מַיעֵט שֶׁל חֶרֶס. אַדְּרַבָּה, סְמִי דִּידָךְ מִקַּמֵּי דִּידִי! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּתַנְיָא: אֵין לוֹ זָהָב מֵבִיא אַף שֶׁל כֶּסֶף, שֶׁל נְחֹשֶׁת, שֶׁל בַּרְזֶל, וְשֶׁל בְּדִיל, וְשֶׁל עוֹפֶרֶת. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר אַף בְּשֶׁל עֵץ. וְתַנְיָא אִידַּךְ: לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם בַּיִת תַּבְנִית הֵיכָל, אַכְסַדְרָה כְּנֶגֶד אוּלָם, חָצֵר כְּנֶגֶד עֲזָרָה, שֻׁלְחָן כְּנֶגֶד שֻׁלְחָן, מְנוֹרָה כְּנֶגֶד מְנוֹרָה, אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא שֶׁל חֲמִשָּׁה וְשֶׁל שִׁשָּׁה וְשֶׁל שְׁמֹנָה, וְשֶׁל שִׁבְעָה לֹא יַעֲשֶׂה, וַאֲפִילּוּ מִשְּׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת. רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף שֶׁל עֵץ לֹא יַעֲשֶׂה, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשׂוּ מַלְכֵי בֵּית חַשְׁמוֹנַאי. אָמְרוּ לוֹ: מִשָּׁם רְאָיָה? שַׁפּוּדִים שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ, וְחִיפּוּם בְּבַעַץ. הֶעֱשִׁירוּ – עֲשָׂאוּם שֶׁל כֶּסֶף, חָזְרוּ וְהֶעֱשִׁירוּ – עֲשָׂאוּם שֶׁל זָהָב. אָמַר שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּסָבָא: גּוֹבְהָהּ שֶׁל מְנוֹרָה שְׁמֹנָה עָשָׂר טְפָחִים, הָרַגְלַיִם וְהַפֶּרַח שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְטִפְחַיִים חָלָק, וְטֶפַח שֶׁבּוֹ גְּבִיעַ וְכַפְתּוֹר וָפֶרַח, וְטִפְחַיִים חָלָק, וְטֶפַח כַּפְתּוֹר. וּשְׁנֵי קָנִים יוֹצְאִין מִמֶּנּוּ, אֶחָד אֵילָךְ וְאֶחָד אֵילָךְ, וְנִמְשָׁכִין וְעוֹלִין כְּנֶגֶד גּוֹבְהָהּ שֶׁל מְנוֹרָה, וְטֶפַח חָלָק, וְטֶפַח כַּפְתּוֹר וּשְׁנֵי קָנִים יוֹצְאִין מִמֶּנּוּ, אֶחָד אֵילָךְ וְאֶחָד אֵילָךְ, נִמְשָׁכִין וְעוֹלִין כְּנֶגֶד גּוֹבְהָהּ שֶׁל מְנוֹרָה, וְטֶפַח חָלָק, וְטֶפַח כַּפְתּוֹר וּשְׁנֵי קָנִים יוֹצְאִין מִמֶּנּוּ, אֶחָד אֵילָךְ וְאֶחָד אֵילָךְ, וְנִמְשָׁכִין וְעוֹלִין כְּנֶגֶד גּוֹבְהָהּ שֶׁל מְנוֹרָה, וְטִפְחַיִים חָלָק, נִשְׁתַּיְּירוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה טְפָחִים שֶׁבָּהֶן שְׁלֹשָׁה גְּבִיעִין וְכַפְתּוֹר וָפֶרַח. וּגְבִיעִין לְמָה הֵן דּוֹמִין? כְּמִין כּוֹסוֹת אֲלֶכְּסַנְדְּרִיִּים, כַּפְתּוֹרִים לְמָה הֵן דּוֹמִין? כְּמִין תַּפּוּחֵי הַכְּרֵתִיִּים, פְּרָחִים לְמָה הֵן דּוֹמִין? כְּמִין פִּרְחֵי הָעַמּוּדִין, וְנִמְצְאוּ גְּבִיעִין עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם, כַּפְתּוֹרִים אַחַד עָשָׂר, פְּרָחִים תִּשְׁעָה. גְּבִיעִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, כַּפְתּוֹרִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, פְּרָחִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, גְּבִיעִים כַּפְתּוֹרִים וּפְרָחִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. בִּשְׁלָמָא גְּבִיעִים עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם, דִּכְתִיב: ״וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתּוֹר וָפֶרַח וְגוֹ׳״, אַרְבְּעָה דִּידַהּ וְתַמְנֵי סְרֵי דְּקָנִים, הָא עֶשְׂרִין וְתַרְתֵּין. כַּפְתּוֹרִין נָמֵי אַחַד עָשָׂר כַּפְתּוֹרִין: תְּרֵי דִּידַהּ, וְשִׁשָּׁה דְּקָנִים, וְכַפְתֹּר וְכַפְתֹּר וְכַפְתֹּר, הָא חַד סָר. אֶלָּא פְּרָחִים תִּשְׁעָה מְנָלַן? פְּרָחִים תְּרֵי דִּידַהּ, וְשִׁשָּׁה דְּקָנִים – תְּמָנְיָא הָווּ! אָמַר רַב שַׁלְמָן: כְּתִיב ״עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִיא״. אָמַר רַב: גּוֹבְהָהּ שֶׁל מְנוֹרָה תִּשְׁעָה טְפָחִים. אֵיתִיבֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא לְרַב: אֶבֶן הָיְתָה לִפְנֵי מְנוֹרָה וּבָהּ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת, שֶׁעָלֶיהָ הַכֹּהֵן עוֹמֵד וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת. אֲמַר לֵיהּ: שִׁימִי אַתְּ? כִּי קָאָמֵינָא מִשְּׂפַת קָנִים וּלְמַעְלָה. כְּתִיב: ״וְהַפֶּרַח וְהַנֵּרוֹת וְהַמֶּלְקַחַיִם זָהָב הוּא מִכְלוֹת זָהָב״. מַאי ״מִיכְלוֹת זָהָב״? אָמַר רַב אַמֵּי: שֶׁכִּילַּתּוּ לְכׇל זָהָב סָגוּר שֶׁל שְׁלֹמֹה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: עֶשֶׂר מְנוֹרוֹת עָשָׂה שְׁלֹמֹה, וְכׇל אַחַת וְאַחַת הֵבִיא לָהּ אֶלֶף כִּכַּר זָהָב, וְהִכְנִיסוּהוּ אֶלֶף פְּעָמִים לְכוֹר, וְהֶעֱמִידוּהוּ עַל כִּכָּר. אִינִי? וְהָכְתִיב: ״וְכׇל כְּלֵי מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה זָהָב וְכֹל כְּלֵי בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן זָהָב סָגוּר אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה״! זָהָב סָגוּר קָא אָמְרִינַן. וּמִי חֲסַר כּוּלֵּי הַאי? וְהָתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַעֲשֶׂה וְהָיְתָה מְנוֹרַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ יְתֵירָה עַל שֶׁל מֹשֶׁה בְּדִינַר זָהָב קוּרְדְיָקֵינִי, וְהִכְנִיסוּהָ שְׁמוֹנִים פְּעָמִים לְכוֹר, וְהֶעֱמִידוּהָ עַל כִּכָּר. כֵּיוָן דְּקָאֵי קָאֵי. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, מַאי דִּכְתִיב: ״עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה״, שֶׁיָּרְדוּ מַעֲשֶׂיהָ מִמְּקוֹם טׇהֳרָה. אֶלָּא מֵעַתָּה, ״עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר״ שֶׁיָּרְדוּ מַעֲשָׂיו מִמָּקוֹם טָהוֹר? אֶלָּא טָהוֹר – מִכְּלָל שֶׁהוּא טָמֵא, הָכָא נָמֵי טְהוֹרָה – מִכְּלָל שֶׁהִיא טְמֵאָה. בִּשְׁלָמָא הָתָם, כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב ״עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר״, מִכְּלָל שֶׁהוּא טָמֵא? כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת הוּא, וְכׇל כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת אֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה! אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁמַּגְבִּיהִין אוֹתוֹ לְעוֹלֵי רְגָלִים, וּמַרְאִים לָהֶם לֶחֶם הַפָּנִים, וְאוֹמֵר לָהֶם: רְאוּ חִיבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם. מַאי חִיבַּתְכֶם? כִּדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה בְּלֶחֶם הַפָּנִים, סִילּוּקוֹ כְּסִידּוּרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ״. אֶלָּא הָכָא, ״טְהוֹרָה״ מִכְּלָל שֶׁהִיא טְמֵאָה? פְּשִׁיטָא, כְּלֵי מַתָּכוֹת נִינְהוּ, וּכְלֵי מַתָּכוֹת מְקַבְּלִין טוּמְאָה! אֶלָּא, שֶׁיָּרְדוּ מַעֲשֶׂיהָ מִמְּקוֹם טׇהֳרָה. תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אָרוֹן שֶׁל אֵשׁ וְשֻׁלְחָן שֶׁל אֵשׁ וּמְנוֹרָה שֶׁל אֵשׁ יָרְדוּ מִן הַשָּׁמַיִם, וְרָאָה מֹשֶׁה וְעָשָׂה כְּמוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּרְאֵה וַעֲשֵׂה כְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מׇרְאֶה בָּהָר״. אֶלָּא מֵעַתָּה, ״וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הׇרְאֵיתָ בָּהָר״, הָכִי נָמֵי? הָכָא כְּתִיב ״כְּמִשְׁפָּטוֹ״, הָתָם כְּתִיב ״כְּתַבְנִיתָם״. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גַּבְרִיאֵל חָגוּר כְּמִין פְּסִיקְיָא הָיָה, וְהֶרְאָה לוֹ לְמֹשֶׁה מַעֲשֵׂה מְנוֹרָה, דִּכְתִיב: ״וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה״. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָיוּ קָשִׁין לוֹ לְמֹשֶׁה, עַד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאֶצְבָּעוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: מְנוֹרָה, וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּשְׁרָצִים. מְנוֹרָה – דִּכְתִיב: ״וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה״, רֹאשׁ חוֹדֶשׁ – דִּכְתִיב: ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים״, שְׁרָצִים – דִּכְתִיב: ״וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הִלְכוֹת שְׁחִיטָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ״. שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּמְּזוּזָה מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, וַאֲפִילּוּ כְּתָב אֶחָד מְעַכְּבָן. פְּשִׁיטָא! אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְקוֹצָהּ שֶׁל יוֹד. וְהָא נָמֵי פְּשִׁיטָא! אֶלָּא לִכְאִידַּךְ דְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל אוֹת שֶׁאֵין גְּוִיל מוּקָּף לָהּ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ – פְּסוּלָה. אָמַר אַשְׁיָאן בַּר נַדְבָּךְ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה: נִיקַּב תּוֹכוֹ שֶׁל הֵ״י כָּשֵׁר, יְרֵיכוֹ פָּסוּל. אָמַר רַבִּי זֵירָא: לְדִידִי מִפָּרְשָׁה לִי מִינֵּיהּ דְּרַב הוּנָא, וְרַבִּי יַעֲקֹב אָמַר: לְדִידִי מִפָּרְשָׁה לִי מִינֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה: נִיקַּב תּוֹכוֹ שֶׁל הֵ״י כָּשֵׁר, יְרֵיכוֹ – אִם נִשְׁתַּיֵּיר בּוֹ כְּשִׁיעוּר אוֹת קְטַנָּה כָּשֵׁר, וְאִם לָאו – פָּסוּל. אַגְרָא חֲמוּהּ דְּרַבִּי אַבָּא, אִיפְּסִיקָא לֵיהּ כַּרְעָא דְּהֵ״י דְּ״הָעָם״ בְּנִיקְבָּא, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּא. אֲמַר לֵיהּ: אִם מִשְׁתַּיַּיר נִשְׁתַּיֵּיר בּוֹ כְּשִׁיעוּר אוֹת קְטַנָּה – כָּשֵׁר, וְאִם לָאו – פָּסוּל. רָאמֵי בַּר תַּמְרֵי, דְּהוּא חֲמוּהּ דְּרָמֵי בַּר דִּיקּוּלֵי, אִיפְּסִיקָא לֵיהּ כַּרְעָא דְּוָי״ו דְּ״וַיַהֲרֹג״ בְּנִיקְבָּא, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי זֵירָא. אֲמַר לֵיהּ: זִיל אַיְיתִי יָנוֹקָא דְּלָא חַכִּים וְלָא טִפֵּשׁ – אִי קָרֵי לֵיהּ ״וַיַּהֲרֹג״ כָּשֵׁר, אִי לָא – ״יֵהָרֵג״ הוּא, וּפָסוּל. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם, מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיּוֹשֵׁב וְקוֹשֵׁר כְּתָרִים לָאוֹתִיּוֹת, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי מְעַכֵּב עַל יָדֶךָ? אָמַר לוֹ: אָדָם אֶחָד יֵשׁ שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּסוֹף כַּמָּה דּוֹרוֹת וַעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שְׁמוֹ, שֶׁעָתִיד לִדְרוֹשׁ עַל כׇּל קוֹץ וָקוֹץ תִּילִּין תִּילִּין שֶׁל הֲלָכוֹת. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַרְאֵהוּ לִי, אָמַר לוֹ: חֲזוֹר לַאֲחוֹרֶךָ. הָלַךְ וְיָשַׁב בְּסוֹף שְׁמוֹנֶה שׁוּרוֹת, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מָה הֵן אוֹמְרִים, תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְדָבָר אֶחָד, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, מִנַּיִן לָךְ? אָמַר לָהֶן: ״הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי״, נִתְיַישְּׁבָה דַּעְתּוֹ. חָזַר וּבָא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֵשׁ לְךָ אָדָם כָּזֶה וְאַתָּה נוֹתֵן תּוֹרָה עַל יָדִי? אָמַר לוֹ: שְׁתוֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחְשָׁבָה לְפָנַי. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הִרְאִיתַנִי תּוֹרָתוֹ, הַרְאֵנִי שְׂכָרוֹ. אָמַר לוֹ: חֲזוֹר. חָזַר לַאֲחוֹרָיו, רָאָה שֶׁשּׁוֹקְלִין בְּשָׂרוֹ בְּמָקוֹלִין. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ? אָמַר לוֹ: שְׁתוֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחְשָׁבָה לְפָנַי. אָמַר רָבָא: שֶׁבַעה אוֹתִיּוֹת צְרִיכוֹת שְׁלֹשָׁה זִיּוּנִין, וְאֵלּוּ הֵן: שעטנ״ז ג״ץ. אָמַר רַב אָשֵׁי: חֲזֵינָא לְהוּ לְסָפְרֵי דַּוְוקָנֵי דְּבֵי רַב, דְּחָטְרִי לְהוּ לְגַגֵּיהּ דְּחֵי״ת, וְתָלוּ לֵיהּ לְכַרְעֵיהּ דְּהֵ״י. חׇטְרִי לְהוּ לְגַגֵּיהּ דְּחֵי״ת, כְּלוֹמַר: חַי הוּא בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְתָלוּ לֵיהּ לְכַרְעֵיהּ דְּהֵ״י, כְּדִבְעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה מֵרַבִּי אַמֵּי: מַאי דִּכְתִיב ״בִּטְחוּ בַּייָ עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ יְיָ צוּר עוֹלָמִים״? אֲמַר לֵיהּ: כָּל הַתּוֹלֶה בִּטְחוֹנוֹ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי לוֹ מַחְסֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא. אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא הָכִי קָא קַשְׁיָא לִי, מַאי שְׁנָא דִּכְתִיב ״בְּיָהּ״ וְלָא כְּתִיב ״יָהּ״? כִּדְדָרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי אִילְעַאי: אֵלּוּ שְׁנֵי עוֹלָמוֹת שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶחָד בְּהֵ״י וְאֶחָד בְּיוֹ״ד, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הָעוֹלָם הַבָּא בְּיוֹ״ד וְהָעוֹלָם הַזֶּה בְּהֵ״י, אִם הָעוֹלָם הַזֶּה בְּיוֹ״ד וְהָעוֹלָם הַבָּא בְּהֵ״י. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם״, אַל תִּקְרֵי ״בְּהִבָּרְאָם״ אֶלָּא: בְּהֵ״י בְּרָאָם. וּמִפְּנֵי מָה נִבְרָא הָעוֹלָם הַזֶּה בְּהֵ״י? מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה לְאַכְסַדְרָה, שֶׁכׇּל הָרוֹצֶה לָצֵאת יֵצֵא. וּמַאי טַעְמָא תַּלְיָא כַּרְעֵיהּ? דְּאִי הָדַר בִּתְשׁוּבָה מְעַיְּילִי לֵיהּ. וְלִיעַיֵּיל בְּהָךְ, לָא מִסְתַּיְּיעָא מִילְּתָא, כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב ״אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן״? בָּא לִטָּהֵר – מְסַיְּיעִין אוֹתוֹ, בָּא לִטַּמֵּא – פּוֹתְחִין לוֹ. וּמַאי טַעְמָא אִית לֵיהּ תָּאגָא? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם חוֹזֵר – אֲנִי קוֹשֵׁר לוֹ קֶשֶׁר. מִפְּנֵי מָה נִבְרָא הָעוֹלָם הַבָּא בְּיוֹ״ד? מִפְּנֵי שֶׁצַּדִּיקִים שֶׁבּוֹ מוּעָטִים. וּמִפְּנֵי מָה כָּפוּף רֹאשׁוֹ? מִפְּנֵי שֶׁצַּדִּיקִים שֶׁבּוֹ כָּפוּף רָאשֵׁיהֶם מִפְּנֵי מַעֲשֵׂיהֶן, שֶׁאֵינָן דּוֹמִין זֶה לָזֶה. אָמַר רַב יוֹסֵף: הָנֵי תַּרְתֵּי מִילֵּי אָמַר רַב בִּסְפָרִים, וְתַנְיָא תְּיוּבְתֵּיהּ. חֲדָא, הָא דְּאָמַר רַב: סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁתֵּי טָעִיּוֹת בְּכׇל דַּף וָדַף – יְתַקֵּן, שָׁלֹשׁ – יִגָּנֵז. וְתַנְיָא תְּיוּבְתֵּיהּ: שָׁלֹשׁ – יְתַקֵּן, אַרְבַּע – יִגָּנֵז. תָּנָא: אִם יֵשׁ בּוֹ דַּף אַחַת שְׁלֵימָה – מַצֶּלֶת עַל כּוּלּוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: וְהוּא דִּכְתִיב רוּבֵּיהּ דְּסִפְרָא שַׁפִּיר. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: אִי אִית בְּהָהוּא דַּף שָׁלֹשׁ טָעִיּוֹת, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: הוֹאִיל וְאִיתְיְהֵיב לְאִיתְּקוֹנֵי מִיתְּקַן. וְהָנֵי מִילֵּי חֲסֵירוֹת, אֲבָל יְתֵירוֹת לֵית לַן בַּהּ. חֲסֵירוֹת מַאי טַעְמָא לָא? אָמַר רַב כָּהֲנָא: מִשּׁוּם דְּמִיחֲזֵי כִּמְנוּמָּר. אַגְרָא חֲמוּהּ דְּרַבִּי אַבָּא הֲוָה לֵיהּ יְתֵירוֹת בְּסִיפְרֵיהּ, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּא, אֲמַר לֵיהּ: לָא אֲמַרַן אֶלָּא בַּחֲסֵירוֹת, אֲבָל יְתֵרוֹת לֵית לַן בַּהּ. אִידַּךְ, דְּאָמַר רַב: הַכּוֹתֵב סֵפֶר תּוֹרָה וּבָא לִגְמוֹר – גּוֹמֵר, וַאֲפִילּוּ בְּאֶמְצַע הַדַּף. מֵיתִיבִי: הַכּוֹתֵב סֵפֶר תּוֹרָה, בָּא לוֹ לִגְמוֹר – לֹא יִגְמוֹר בָּאֶמְצַע הַדַּף כְּדֶרֶךְ שֶׁגּוֹמֵר בַּחוּמָּשִׁין, אֶלָּא מְקַצֵּר וְהוֹלֵךְ עַד סוֹף הַדַּף! כִּי קָא אָמַר רַב – בְּחוּמָּשִׁין. וְהָא סֵפֶר תּוֹרָה קָאָמַר? בְּחוּמָּשִׁין שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה. אִינִי? וְהָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר אַבָּא אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: ״לְעֵינֵי כׇּל יִשְׂרָאֵל״ בְּאֶמְצַע הַדַּף? הָהִיא בְּאֶמְצַע שִׁיטָה אִיתְּמַר. רַבָּנַן אָמְרִי: אַף בְּאֶמְצַע שִׁיטָה, רַב אָשֵׁי אָמַר: בְּאֶמְצַע שִׁיטָה דַּוְוקָא, וְהִלְכְתָא: בְּאֶמְצַע שִׁיטָה דַּוְוקָא. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר אַבָּא, אָמַר רַב גִּידֵּל, אָמַר רַב: שְׁמֹנָה פְּסוּקִים שֶׁבַּתּוֹרָה, יָחִיד קוֹרֵא אוֹתָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. כְּמַאן? דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנְיָא: ״וַיָּמׇת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה׳״, אֶפְשָׁר מֹשֶׁה חַי וְכָתַב ״וַיָּמׇת שָׁם מֹשֶׁה״? אֶלָּא עַד כָּאן כָּתַב מֹשֶׁה, מִכָּאן וְאֵילָךְ כָּתַב יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי נְחֶמְיָה. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֶפְשָׁר סֵפֶר תּוֹרָה חָסֵר אוֹת אַחַת? וּכְתִיב ״לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ וְגוֹ׳״. אֶלָּא, עַד כָּאן – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר וּמֹשֶׁה כּוֹתֵב וְאוֹמֵר, מִכָּאן וְאֵילָךְ – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר וּמֹשֶׁה כּוֹתֵב בְּדֶמַע, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן: ״וַיֹּאמֶר לָהֶם בָּרוּךְ מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ״. לֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, הוֹאִיל וְאִישְׁתַּנִּי – אִישְׁתַּנִּי. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר אַבָּא, אָמַר רַב גִּידֵּל, אָמַר רַב: הַלּוֹקֵחַ סֵפֶר תּוֹרָה מִן הַשּׁוּק – כְּחוֹטֵף מִצְוָה מִן הַשּׁוּק, כְּתָבוֹ – מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ קִיבְּלוֹ מֵהַר סִינַי. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: אִם הִגִּיהַּ אֲפִילּוּ אוֹת אַחַת – מַעֲלֶה עָלָיו כְּאִילּוּ כְּתָבוֹ. סִימָן סגל״ם תָּנוּ רַבָּנַן: עוֹשֶׂה אָדָם יְרִיעָה מִבַּת שָׁלֹשׁ דַּפִּין וְעַד בַּת שְׁמֹנָה דַּפִּין, פָּחוֹת מִיכֵּן וְיָתֵר עַל כֵּן לֹא יַעֲשֶׂה. וְלֹא יַרְבֶּה בְּדַפִּין, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה אִגֶּרֶת, וְלֹא יְמַעֵט בְּדַפִּין, מִפְּנֵי שֶׁעֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת, אֶלָּא כְּגוֹן ״לְמִשְׁפְּחוֹתֵיכֶם לְמִשְׁפְּחוֹתֵיכֶם לְמִשְׁפְּחוֹתֵיכֶם״ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. נִזְדַּמְּנָה לוֹ יְרִיעָה בַּת תֵּשַׁע דַּפִּים, לֹא יַחְלוֹק שָׁלֹשׁ לְכָאן וְשֵׁשׁ לְכָאן, אֶלָּא אַרְבַּע לְכָאן וְחָמֵשׁ לְכָאן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר, אֲבָל בְּסוֹף הַסֵּפֶר – אֲפִילּוּ פָּסוּק אֶחָד וַאֲפִילּוּ דַּף אֶחָד. פָּסוּק אֶחָד סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא: פָּסוּק אֶחָד בְּדַף אֶחָד. שִׁיעוּר גִּלָּיוֹן מִלְּמַטָּה – טֶפַח, מִלְּמַעְלָה – שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, וּבֵין דַּף לְדַף – כִּמְלֹא רֶיוַח רוֹחַב שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת, וּבַחוּמָּשִׁין מִלְּמַטָּה – שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, מִלְּמַעְלָה – שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת, וּבֵין דַּף לְדַף – כִּמְלֹא רֶיוַח רוֹחַב גּוּדָל. וּבֵין שִׁיטָה לְשִׁיטָה כִּמְלֹא שִׁיטָה, וּבֵין תֵּיבָה לְתֵיבָה כִּמְלֹא אוֹת קְטַנָּה, וּבֵין אוֹת לְאוֹת כִּמְלֹא חוּט הַשַּׂעֲרָה. אַל יְמַעֵט אָדָם אֶת הַכְּתָב, לֹא מִפְּנֵי רֶיוַח שֶׁל מַטָּה, וְלֹא מִפְּנֵי רֶיוַח שֶׁל מַעְלָה, וְלֹא מִפְּנֵי רֶיוַח שֶׁבֵּין שִׁיטָה לְשִׁיטָה, וְלֹא מִפְּנֵי רֶיוַח שֶׁבֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה. נִזְדַּמְּנָה לוֹ תֵּיבָה בַּת חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת – לֹא יִכְתּוֹב שְׁתַּיִם בְּתוֹךְ הַדַּף וְשָׁלֹשׁ חוּץ לַדַּף, אֶלָּא שָׁלֹשׁ בְּתוֹךְ הַדַּף וּשְׁתַּיִם חוּץ לַדַּף. נִזְדַּמְּנָה לוֹ תֵּיבָה בַּת שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת – לֹא יִזְרְקֶנָּה לְבֵין הַדַּפִּין, אֶלָּא חוֹזֵר וְכוֹתֵב בִּתְחִילַּת הַשִּׁיטָה. הַטּוֹעֶה בַּשֵּׁם, גּוֹרֵר אֶת מַה שֶּׁכָּתַב, וְתוֹלֶה אֶת מַה שֶּׁגָּרַר, וְכוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם עַל מְקוֹם הַגְּרָר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף תּוֹלִין אֶת הַשֵּׁם. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: אַף מוֹחֵק וְכוֹתֵב. רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר: כׇּל הַשֵּׁם כּוּלּוֹ תּוֹלִין, מִקְצָתוֹ אֵין תּוֹלִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: אֵין כּוֹתְבִין אֶת הַשֵּׁם לֹא עַל מְקוֹם הַגְּרָר וְלֹא עַל מְקוֹם הַמְּחָק, וְאֵין תּוֹלִין אוֹתוֹ. כֵּיצַד עוֹשֶׂה? מְסַלֵּק אֶת הַיְרִיעָה כּוּלָּהּ וְגוֹנְזָהּ. אִיתְּמַר: רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב, הֲלָכָה: תּוֹלִין אֶת הַשֵּׁם. רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל, הֲלָכָה: מוֹחֵק וְכוֹתֵב. וְלֵימָא מָר הֲלָכָה כְּמָר, וּמָר הֲלָכָה כְּמָר, מִשּׁוּם דְּאָפְכִי לְהוּ. אָמַר רָבִין בַּר חִינָּנָא, אָמַר עוּלָּא, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כׇּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי, הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ. אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַהָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר כׇּל הַשֵּׁם כּוּלּוֹ תּוֹלִין, מִקְצָתוֹ אֵין תּוֹלִין – וְהָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: הֲלָכָה תּוֹלִין אֶת הַשֵּׁם, וְרַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה מוֹחֵק וְכוֹתֵב. וְאִם אִיתַהּ, הוּא נָמֵי לֵימָא. אֶלָּא אַהָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר אֲפִילּוּ בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְחוֹרֵשׁ בַּשָּׂדֶה – שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהַרְתּוֹ. הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, זְעֵירִי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי, וְאִם אִיתַהּ – הוּא נָמֵי לֵימָא. אֶלָּא אַהָא: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים הַיּוֹצֵא בְּקוֹלָר וְאָמַר ״כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ. חָזְרוּ לוֹמַר: אַף הַמְפָרֵשׁ וְהַיּוֹצֵא בִּשְׁיָירָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר: אַף הַמְסוּכָּן. אִי נָמֵי אַהָא: תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי שֶׁחָזְרָה לִמְקוֹמָהּ, רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר: אַף בַּחוֹל שׁוֹאֲלוֹ וְאוֹכְלוֹ עַל פִּיו. וְהָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי בִּמְסוּכָּן וּבִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי, וְאִם אִיתָא – הוּא נָמֵי לֵימָא. אֶלָּא אַהָא: רַבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפָּר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי: פּוֹל הַמִּצְרִי שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע, מִקְצָתוֹ הִשְׁרִישׁ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וּמִקְצָתוֹ אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה – אֵין תּוֹרְמִין מִזֶּה עַל זֶה, לְפִי שֶׁאֵין תּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין לֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, צוֹבֵר גׇּרְנוֹ לְתוֹכוֹ, וְנִמְצָא תּוֹרֵם וּמְעַשֵּׂר מִן הֶחָדָשׁ שֶׁבּוֹ עַל הֶחָדָשׁ שֶׁבּוֹ, וּמִן הַיָּשָׁן שֶׁבּוֹ עַל הַיָּשָׁן שֶׁבּוֹ. הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי, וְאִם אִיתָא – הוּא נָמֵי לֵימָא. אֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּא: אַשִּׁידָּה, רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אַיַּיִן, רַב פָּפָּא אָמַר: אַשִּׁידָּה, דִּתְנַן: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נִמְדֶּדֶת מִבִּפְנִים, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מִבַּחוּץ, וּמוֹדִים אֵלּוּ וְאֵלּוּ שֶׁאֵין עוֹבִי הָרַגְלַיִם וְעוֹבִי הַלְּבִזְבְּזִין נִמְדָּד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מוֹדִים שֶׁעוֹבִי הָרַגְלַיִם וְעוֹבִי הַלְּבִזְבְּזִין נִמְדָּד, וּבֵינֵיהֶן אֵין נִמְדָּד. רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר: אִם הָיוּ רַגְלַיִם גְּבוֹהוֹת טֶפַח – אֵין בֵּינֵיהֶן נִמְדָּד, וְאִם לָאו – בֵּינֵיהֶן נִמְדָּד. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אַיַּיִן, דִּתְנַן: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: שֶׁמֶן תְּחִלָּה לְעוֹלָם, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף הַדְּבָשׁ, רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר: אַף הַיָּיִן. מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר יַיִן לָא? אֵימָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר: יָיִן. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי: פַּעַם אַחַת נִתְעָרֵב לִי טֶבֶל בְּחוּלִּין, וּבָאתִי וְשָׁאַלְתִּי אֶת רַבִּי טַרְפוֹן, וְאָמַר לִי: לֵךְ קַח לְךָ מִן הַשּׁוּק וְעַשֵּׂר עָלָיו. קָסָבַר דְּאוֹרָיְיתָא בְּרוּבָּא בָּטֵל, וְרוֹב עַמֵּי הָאָרֶץ מְעַשְּׂרִים הֵן, וְהָוֵה לֵיהּ כְּתוֹרֵם מִן הַפְּטוּר עַל הַפְּטוּר. וְלֵימָא לֵיהּ: ״לֵךְ קַח מִן הַגּוֹי״, קָסָבַר: אֵין קִנְיָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַפְקִיעַ מִיַּד מַעֲשֵׂר, וְהָוֵה לֵיהּ מִן הַחִיּוּב עַל הַפְּטוּר. אִיכָּא דְאָמְרִי, אֲמַר לֵיהּ: ״לֵךְ קַח מִן הַגּוֹי״, קָסָבַר יֵשׁ קִנְיָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַפְקִיעַ מִיַּד מַעֲשֵׂר, וְהָוֵה לֵיהּ מִן הַפְּטוּר עַל הַפְּטוּר. וְלֵימָא לֵיהּ: ״קַח מֵהַשּׁוּק״, קָסָבַר: אֵין רוֹב עַמֵּי הָאָרֶץ מְעַשְּׂרִין. שְׁלַח לֵיהּ רַב יֵימַר בַּר שֶׁלֶמְיָא לְרַב פָּפָּא: הָא דְּאָמַר רָבִין בַּר חִינָּנָא אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כׇּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, אַף בְּנִתְעָרֵב לֵיהּ טֶבֶל בְּחוּלִּין? אֲמַר לֵיהּ: אִין, אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲמַר לִי מָר זוּטְרָא, קָשֵׁי בַּהּ רַבִּי חֲנִינָא מִסּוּרָא: פְּשִׁיטָא! מִי קָאָמַר בְּמִשְׁנָתֵינוּ? ״כׇּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנָה״ קָאָמַר. אָמַר רַב זְעֵירָא, אָמַר רַב חֲנַנְאֵל, אָמַר רַב: קֶרַע הַבָּא בִּשְׁנֵי שִׁיטִין – יִתְפּוֹר, בְּשָׁלֹשׁ – אַל יִתְפּוֹר. אֲמַר לֵיהּ רַבָּה זוּטֵי לְרַב אָשֵׁי: הָכִי אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא, הָא דְּאָמְרִינַן ״בְּשָׁלֹשׁ אַל יִתְפּוֹר״ – לָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּעַתִּיקָתָא, אֲבָל חַדְתָּתָא – לֵית לַן בַּהּ. וְלָא עַתִּיקָתָא עַתִּיקָתָא מַמַּשׁ, וְלָא חַדְתָּתָא חַדְתָּתָא מַמַּשׁ, אֶלָּא הָא דְּלָא אֲפִיצָן, הָא דַּאֲפִיצָן, וְהָנֵי מִילֵּי בְּגִידִין, אֲבָל בִּגְרָדִין – לָא. בָּעֵי רַב יְהוּדָה בַּר אַבָּא: בֵּין דַּף לְדַף, בֵּין שִׁיטָה לְשִׁיטָה, מַאי? תֵּיקוּ. אָמַר רַבִּי זְעֵירִי, אָמַר רַב חֲנַנְאֵל, אָמַר רַב: מְזוּזָה שֶׁכְּתָבָהּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם, כְּשֵׁרָה. אִיבַּעְיָא לְהוּ: שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ וְאַחַת, מַהוּ? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁעֲשָׂאָהּ כְּשִׁירָה. מֵיתִיבִי: עֲשָׂאָהּ כְּשִׁירָה, אוֹ שִׁירָה כְּמוֹתָהּ – פְּסוּלָה! כִּי תַּנְיָא הָהִיא בְּסֵפֶר תּוֹרָה. אִתְּמַר נָמֵי: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב אַחָא בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְזוּזָה שֶׁעֲשָׂאָהּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ וְאַחַת – כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂנָּה כְּקוּבָּה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂנָּה כְּזָנָב. אָמַר רַב חִסְדָּא: ״עַל הָאָרֶץ״ בְּשִׁיטָה אַחֲרוֹנָה, אִיכָּא דְּאָמְרִי: בְּסוֹף שִׁיטָה, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: בִּתְחִלַּת שִׁיטָה. מַאן דְּאָמַר בְּסוֹף שִׁיטָה, כִ״גְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ״, וּמַאן דְּאָמַר בִּתְחִילַּת שִׁיטָה, כִּי הֵיכִי דִּמְרַחֲקָא שָׁמַיִם מֵאֶרֶץ. אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: חֲזֵינָא לֵיהּ לְרַב הוּנָא דְּכָרֵיךְ לַהּ מֵ״אֶחָד״ כְּלַפֵּי ״שְׁמַע״, וְעוֹשֶׂה פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ סְתוּמוֹת. מֵיתִיבִי: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: רַבִּי מֵאִיר הָיָה כּוֹתְבָהּ עַל דּוּכְסוּסְטוֹס כְּמִין דַּף, וְעוֹשֶׂה רֶיוַח מִלְּמַעְלָה וְרֶיוַח מִלְּמַטָּה, וְעוֹשֶׂה פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ פְּתוּחוֹת. אָמַרְתִּי לוֹ: רַבִּי, מָה טַעַם? אָמַר לִי: הוֹאִיל וְאֵין סְמוּכוֹת מִן הַתּוֹרָה. וְאָמַר רַב חֲנַנְאֵל, אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, מַאי לָאו אַפְּתוּחוֹת? לָא, אַרֶיוַח. וְכַמָּה רֶיוַח? אָמַר רַב מְנַשְּׁיָא בַּר יַעֲקֹב, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יַעֲקֹב: כִּמְלֵא אַטְבָּא דְּסִיפְרֵי. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: וְאַתְּ לָא תִּסְבְּרָא דְּכִי אָמַר רַב אַרֶיוַח, וְהָא רַב אִית לֵיהּ מִנְהֲגָא, וְהָאִידָּנָא נְהוּג עָלְמָא בִּסְתוּמוֹת! דְּאָמַר רַבָּה, אָמַר רַב כָּהֲנָא, אָמַר רַב: אִם יָבֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר חוֹלְצִין בְּמִנְעָל – שׁוֹמְעִין לוֹ, אֵין חוֹלְצִין בְּסַנְדָּל – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁכְּבָר נָהֲגוּ הָעָם בְּסַנְדָּל. וְרַב יוֹסֵף אָמַר רַב כָּהֲנָא, אָמַר רַב: אִם יָבֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר אֵין חוֹלְצִין בְּמִנְעָל – שׁוֹמְעִין לוֹ, אֵין חוֹלְצִין בְּסַנְדָּל – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁכְּבָר נָהֲגוּ הָעָם בְּסַנְדָּל. וְאָמְרִינַן: מַאי בֵּינַיְיהוּ? מִנְעָל לְכַתְּחִילָּה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ אַרֶיוַח? שְׁמַע מִינַּהּ. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מִצְוָה לַעֲשׂוֹתָן סְתוּמוֹת, וְאִי עַבְדִינְהוּ פְּתוּחוֹת – שַׁפִּיר דָּמֵי, וּמַאי פְּתוּחוֹת דְּקָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר – אַף פְּתוּחוֹת. לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ, כַּיּוֹצֵא בּוֹ: סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבָּלָה וּתְפִילִּין שֶׁבָּלוּ – אֵין עוֹשִׂין מֵהֶן מְזוּזָה, לְפִי שֶׁאֵין מוֹרִידִין מִקְּדוּשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדוּשָּׁה קַלָּה. הָא מוֹרִידִין – עוֹשִׂין. אַמַּאי? הָכָא סְתוּמוֹת וְהָכָא פְּתוּחוֹת! דִּלְמָא לְהַשְׁלִים. הָא מוֹרִידִין עוֹשִׂין? וְהָתַנְיָא: הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי – תְּפִילִּין עַל הַקְּלָף, וּמְזוּזָה עַל דּוּכְסוּסְטוֹס; קְלָף בִּמְקוֹם בָּשָׂר, דּוּכְסוּסְטוֹס בִּמְקוֹם שֵׂעָר! לְמִצְוָה. וְהָתַנְיָא: שִׁינָּה פָּסוּל בִּתְפִילִּין! וְהָתַנְיָא: שִׁינָּה בֵּין בָּזֶה וּבֵין בְּזֶה פָּסוּל! אִידֵּי וְאִידֵּי בִּתְפִילִּין, וְהָא דְּכַתְבִינְהוּ אַקְּלָף בִּמְקוֹם שֵׂעָר, וְהָא דְּכַתְבִינְהוּ אַדּוּכְסוּסְטוֹס בִּמְקוֹם בָּשָׂר. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: שִׁינָּה בָּזֶה וּבָזֶה תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: שִׁינָּה בָּזֶה וּבָזֶה – פָּסוּל, רַבִּי אַחָא מַכְשִׁיר מִשּׁוּם רַבִּי אַחַאי בְּרַבִּי חֲנִינָא, וְאָמְרִי לַהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא בְּרַבִּי חֲנִינָא. הָא מוֹרִידִין עוֹשִׂין – וְהָא בָּעֲיָא שִׂרְטוּט, דְּאָמַר רַב מִנְיוֹמֵי בַּר חִלְקִיָּה, אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: כׇּל מְזוּזָה שֶׁאֵינָהּ מְשׂוּרְטֶטֶת פְּסוּלָה, וְרַב מִנְיָמִין בַּר חִלְקִיָּה דִּידֵיהּ אָמַר: שִׂרְטוּט שֶׁל מְזוּזָה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: רַבִּי יִרְמְיָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבֵּינוּ: תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת נִכְתָּבוֹת שֶׁלֹּא מִן הַכְּתָב, וְאֵין צְרִיכוֹת שִׂירְטוּט. וְהִילְכְתָא: תְּפִילִּין לָא בָּעֵי שִׂרְטוּט, וּמְזוּזָה בָּעֲיָא שִׂירְטוּט, וְאִידֵּי וְאִידֵּי נִכְתָּבוֹת שֶׁלֹּא מִן הַכְּתָב. מַאי טַעְמָא? מִיגְרָס גְּרִיסִין. אָמַר רַב חֶלְבּוֹ: אֲנָא חֲזֵיתֵיהּ לְרַב הוּנָא, דַּהֲוָה יָתֵיב אַפּוּרְיָא דְּסֵפֶר תּוֹרָה עֲלֵיהּ, וְכַף לְכַדָּא אַאַרְעָא, וְאַנַּח עֲלֵיהּ סֵפֶר תּוֹרָה, וַהֲדַר יְתֵיב בְּמִיטָּה. קָסָבַר: אָסוּר לֵישֵׁב עַל גַּבֵּי מִיטָּה שֶׁסֵּפֶר תּוֹרָה מוּנָּח עָלֶיהָ. וּפְלִיגָא דְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה, דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוּתָּר לֵישֵׁב עַל גַּבֵּי מִיטָּה שֶׁסֵּפֶר תּוֹרָה מוּנָּח עָלֶיהָ. וְאִם לְחָשְׁךָ אָדָם לוֹמַר: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל הַמִּיטָּה וְנִזְכַּר שֶׁסֵּפֶר תּוֹרָה מוּנָּח עָלֶיהָ, וְנִשְׁמַט וְיָשַׁב עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וְדוֹמֶה כְּמִי שֶׁהִכִּישׁוֹ נָחָשׁ – הָתָם סֵפֶר תּוֹרָה עַל גַּבֵּי קַרְקַע הֲוָה. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּתָבָהּ אִגֶּרֶת – פְּסוּלָה. מַאי טַעְמָא? אָתְיָא ״כְּתִיבָה״ ״כְּתִיבָה״ מִסֵּפֶר. וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: תְּלָאָהּ בְּמַקֵּל – פְּסוּלָה. מַאי טַעְמָא? ״בִּשְׁעָרֶיךָ״ בָּעֵינַן. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: תְּלָאָהּ בְּמַקֵּל, אוֹ שֶׁהִנִּיחָהּ אַחַר הַדֶּלֶת – סַכָּנָה וְאֵין בָּהּ מִצְוָה. שֶׁל בֵּית מוֹנְבַּז הַמֶּלֶךְ הָיוּ עוֹשִׂין בְּפוּנְדְּקוֹתֵיהֶן כֵּן, זֵכֶר לִמְזוּזָה. וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: מִצְוָה לְהַנִּיחָהּ בְּתוֹךְ חֲלָלוֹ שֶׁל פֶּתַח. פְּשִׁיטָא, ״בִּשְׁעָרֶיךָ״ אָמַר רַחֲמָנָא! סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, הוֹאִיל וְאָמַר רָבָא: מִצְוָה לְהַנִּיחָהּ בְּטֶפַח הַסָּמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, כַּמָּה דִּמְרַחַק מְעַלֵּי, קָא מַשְׁמַע לַן. וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּתָבָהּ עַל שְׁנֵי דַּפִּין – פְּסוּלָה. מֵיתִיבִי: כְּתָבָהּ עַל שְׁנֵי דַּפִּין וְהִנִּיחָה בִּשְׁנֵי סִיפִּין – פְּסוּלָה, הָא בְּסַף אֶחָד – כְּשֵׁרָה! רְאוּיָה לִשְׁנֵי סִיפִּין קָאָמַר. וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: בִּמְזוּזָה, הַלֵּךְ אַחַר הֶיכֵּר צִיר. מַאי הֶיכֵּר צִיר? אָמַר רַב אַדָּא: אֲבַקְתָּא. הֵיכִי דָּמֵי? כְּגוֹן פִּיתְחָא דְּבֵין תְּרֵי בָּתֵּי, בֵּין בֵּי גַבְרֵי לְבֵי נְשֵׁי. רֵישׁ גָּלוּתָא בְּנָא בֵּיתָא, אֲמַר לֵיהּ לְרַב נַחְמָן: ״קְבַע לִי מְזוּזְתָּא״, אָמַר רַב נַחְמָן: ״תְּלִי דַּשֵּׁי בְּרֵישָׁא״. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: עֲשָׂאָהּ כְּמִין נֶגֶר – פְּסוּלָה. אִינִי? וְהָא כִּי אֲתָא רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר: כּוּלְּהוּ מְזוּזָתָא דְּבֵי רַבִּי כְּמִין נֶגֶר הֲווֹ עֲבִידָן, וְהַהִיא פִּיתְחָא דְּעָיֵיל בֵּיהּ רַבִּי לְבֵי מִדְרְשָׁא לָא הֲוָה לַהּ מְזוּזָה! לָא קַשְׁיָא: הָא דַּעֲבִידָא כְּסִיכְּתָא, הָא דַּעֲבִידָא כְּאִיסְתָּוִירָא. אִינִי? וְהָא הָהוּא פִּיתְחָא דַּהֲוָה עָיֵיל בַּהּ רַב הוּנָא לְבֵי מִדְרְשָׁא, וְהַוְיָא לֵהּ מְזוּזָה! הָהוּא רְגִיל הֲוָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בִּמְזוּזָה הַלֵּךְ אַחַר הָרָגִיל. אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב מַתְנָא אָמַר שְׁמוּאֵל: מִצְוָה לְהַנִּיחָהּ בִּתְחִלַּת שְׁלִישׁ הָעֶלְיוֹן, וְרַב הוּנָא אָמַר: מַגְבִּיהַּ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח, וּמַרְחִיק מִן הַקּוֹרָה טֶפַח, וְכׇל הַפֶּתַח כּוּלּוֹ כָּשֵׁר לִמְזוּזָה. מֵיתִיבִי: מַגְבִּיהַּ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח, וּמַרְחִיק מִן הַקּוֹרָה טֶפַח, וְכׇל הַפֶּתַח כּוּלּוֹ כָּשֵׁר לִמְזוּזָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: ״וּקְשַׁרְתָּם״ ״וּכְתַבְתָּם״, מָה קְשִׁירָה בְּגוֹבַהּ – אַף כְּתִיבָה בְּגוֹבַהּ. בִּשְׁלָמָא לְרַב הוּנָא, הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי יְהוּדָה, אֶלָּא לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר – כְּמַאן? לֹא כְּרַבִּי יְהוּדָה וְלֹא כְּרַבִּי יוֹסֵי! אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן: לְעוֹלָם כְּרַבִּי יוֹסֵי, וּמַאי תְּחִילַּת שְׁלִישׁ הָעֶלְיוֹן דְּקָא אָמַר? לְהַרְחִיקָהּ שֶׁלֹּא לְהַרְחִיקָהּ מִן הַקּוֹרָה שֶׁל מַעְלָה יוֹתֵר מִשְּׁלִישׁ. אָמַר רָבָא: מִצְוָה לְהַנִּיחָהּ בְּטֶפַח הַסָּמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. מַאי טַעְמָא? רַבָּנַן אָמְרִי: כְּדֵי שֶׁיִּפְגַּע בַּמְּזוּזָה מִיָּד. רַב חֲנִינָא מִסּוּרָא אוֹמֵר: כִּי הֵיכִי דְּתִינְטְרֵיהּ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וְדָם, מִדַּת בָּשָׂר וָדָם – מֶלֶךְ יוֹשֵׁב מִבִּפְנִים וְעַם מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ מִבַּחוּץ, מִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן, עֲבָדָיו יוֹשְׁבִין מִבִּפְנִים וְהוּא מְשַׁמְּרָן מִבַּחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ שׁוֹמְרֶךָ ה׳ צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ״. דָּרֵשׁ רַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: הֶעֱמִיק לָהּ טֶפַח – פְּסוּלָה. לֵימָא מְסַיְּיעָא לֵיהּ: הַנִּיחָה בְּפַצִּין, אוֹ שֶׁטָּלָה עָלֶיהָ מַלְבֵּן, אִם יֵשׁ שָׁם טֶפַח – צָרִיךְ מְזוּזָה אַחֶרֶת, אִם לָאו – אֵינוֹ צָרִיךְ מְזוּזָה אַחֶרֶת. כִּי תַּנְיָא הָהִיא, בְּפֶתַח שֶׁאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת. הָא בְּהֶדְיָא קָתָנֵי לַהּ: פֶּתַח שֶׁאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, אִם יֵשׁ שָׁם טֶפַח – צָרִיךְ מְזוּזָה אַחֶרֶת, וְאִם לָאו – אֵינוֹ צָרִיךְ מְזוּזָה אַחֶרֶת! כֵּיצַד קָתָנֵי. תָּנָא: הֶעֱמִיד לָהּ מַלְבֵּן שֶׁל קָנִים, חוֹתֵךְ שְׁפוֹפֶרֶת וּמַנִּיחָהּ. אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁהֶעֱמִיד וּלְבַסּוֹף חָתַךְ וְהִנִּיחָהּ, אֲבָל חָתַךְ וְהִנִּיחַ וּלְבַסּוֹף הֶעֱמִיד – פְּסוּלָה, ״תַּעֲשֶׂה״ וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי. וְאָמַר רָבָא: הָנֵי פִּיתְחֵי שִׁימָאֵי פְּטוּרִין מִן הַמְּזוּזָה. מַאי פִּיתְחֵי שִׁימָאֵי? פְּלִיגִי בַּהּ רַב רִיחוּמִי וְאַבָּא יוֹסֵי, חַד אָמַר: דְּלֵית לְהוּ תִּקְרָה, וְחַד אָמַר: דְּלֵית לְהוּ שְׁקוֹפֵי. אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא, אָמַר רַב חִסְדָּא: אַכְסַדְרָה פְּטוּרָה מִן הַמְּזוּזָה, לְפִי שֶׁאֵין לָהּ פַּצִּימִין. הָא יֵשׁ לָהּ פַּצִּימִין חַיָּיב? לְחִיזּוּק תִּקְרָה הוּא דַּעֲבִידִי! הָכִי קָאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ פַּצִּימִין – פְּטוּרָה, שֶׁאֵין עֲשׂוּיִין אֶלָּא לְחִיזּוּק לַתִּקְרָה. אָמַר אַבָּיֵי: חֲזֵינָא לְהוּ לְאִיסְפְּלִידִי דְּבֵי מָר, דְּאִית לְהוּ פַּצִּימֵי וְלֵית לְהוּ מְזוּזָתָא. קָסָבַר: לְחִיזּוּק תִּקְרָה הוּא דַּעֲבִידִי. מֵיתִיבִי: בֵּית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת – חַיָּיבִין בִּמְזוּזָה! בְּאַכְסַדְרָה דְּבֵי רַב. אַכְסַדְרָה דְּבֵי רַב כְּאִינְדְּרוֹנָא מְעַלַּיְיתָא הוּא! בְּאַכְסַדְרָה רוֹמְיָתָא. אָמַר רַחֲבָה, אָמַר רַב יְהוּדָה: בֵּי הַרְזִיקֵי חַיָּיב בִּשְׁתֵּי מְזוּזוֹת. מַאי בֵּי הַרְזִיקֵי? אָמַר רַב פָּפָּא סָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: בֵּית שַׁעַר הַפָּתוּחַ לְחָצֵר, וּבָתִּים פְּתוּחִין לְבֵית שַׁעַר. תָּנוּ רַבָּנַן: בֵּית שַׁעַר הַפָּתוּחַ לְגִינָּה וּלְקִיטוֹנִית – רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נִידּוֹן כְּקִיטוֹנִית, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נִידּוֹן כְּבֵית שַׁעַר. רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: מִגִּינָּה לְבַיִת – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּחַיָּיב, מַאי טַעְמָא? בִּיאָה דְּבַיִת הִיא. כִּי פְּלִיגִי מִבַּיִת לְגִינָּה, מָר סָבַר: קִיטוֹנִית עִיקָּר, וּמָר סָבַר: גִּינָּה עִיקָּר. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: מִבַּיִת לְגִינָּה, דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּפָטוּר. מַאי טַעְמָא? פִּיתְחָא דְּגִינָּה הוּא. כִּי פְּלִיגִי – מִגִּינָּה לְבַיִת, מָר סָבַר: בִּיאָה דְּבַיִת הוּא, וּמָר סָבַר: כּוּלַּהּ אַדַּעְתָּא דְּגִינָּה הוּא דַּעֲבִידָא. אַבָּיֵי וְרָבָא עָבְדִי כְּרַבָּה וְרַב יוֹסֵף, וְרַב אָשֵׁי עָבֵיד כְּרַב וּשְׁמוּאֵל לְחוּמְרָא, וְהִילְכְתָא כְּרַב וּשְׁמוּאֵל לְחוּמְרָא. אִיתְּמַר: לוּל פָּתוּחַ מִן הַבַּיִת לַעֲלִיָּיה, אָמַר רַב הוּנָא: אִם יֵשׁ לוֹ פֶּתַח אֶחָד – חַיָּיב בִּמְזוּזָה אַחַת, אִם יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי פְּתָחִין – חַיָּיב בִּשְׁתֵּי מְזוּזוֹת. אָמַר רַב פָּפָּא: שְׁמַע מִינַּהּ מִדְּרַב הוּנָא, הַאי אִינְדְּרוֹנָא דְּאִית לֵיהּ אַרְבְּעָה בָּאבֵי – חַיָּיב בְּאַרְבַּע מְזוּזוֹת. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, אַף עַל גַּב דִּרְגִיל בְּחַד. אָמַר אַמֵּימָר: הַאי פִּיתְחָא דְּאַקַּרְנָא חַיָּיב בִּמְזוּזָה. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר: וְהָא לֵית לֵיהּ פַּצִּימִין! אֲמַר לֵיהּ: עָדֵי פַּצִּימֵי. רַב פָּפָּא אִיקְּלַע לְבֵי מָר שְׁמוּאֵל, חֲזָא הָהוּא פִּיתְחָא דְּלָא הֲוָה לֵיהּ אֶלָּא פַּצִּים אֶחָד חַד פַּצִּימָא מִשְּׂמָאלָא, וַעֲבִידָא לֵיהּ מְזוּזָה. אֲמַר לֵיהּ: כְּמַאן? כְּרַבִּי מֵאִיר? אֵימַר דְּאָמַר רַבִּי מֵאִיר מִיָּמִין, מִשְּׂמֹאל מִי אָמַר? מַאי הִיא? דְּתַנְיָא: ״בֵּיתֶךָ״ – ״בִּיאָתְךָ״, מִן הַיָּמִין. אַתָּה אוֹמֵר מִן הַיָּמִין, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִשְּׂמֹאל? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בֵּיתֶךָ״. מַאי תַּלְמוּדָא? אָמַר רַבָּה: דֶּרֶךְ בִּיאָתְךָ מִן הַיָּמִין, דְּכִי עָקַר אִינִישׁ כַּרְעֵיהּ דְּיַמִּינָא עָקַר. רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַחָא קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא בַּר עוּלָּא אָמַר, מֵהָכָא: ״וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ וַיִּתֵּן אוֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ מִיָּמִין בְּבוֹא אִישׁ בֵּית ה׳ וְנָתְנוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרֵי הַסַּף אֶת כׇּל הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית ה׳״. מַאי רַבִּי מֵאִיר? דְּתַנְיָא: בַּיִת שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא פַּצִּים אֶחָד, רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב בִּמְזוּזָה, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן? ״מְזוּזוֹת״ כְּתִיב. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר? דְּתַנְיָא: ״מְזוּזוֹת״ – שׁוֹמֵעַ אֲנִי מִיעוּט מְזוּזוֹת שְׁתַּיִם, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״מְזוּזוֹת״ בְּפָרָשָׁה שְׁנִיָּה, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר, הָוֵי רִיבּוּי אַחַר רִיבּוּי, וְאֵין רִיבּוּי אַחַר רִיבּוּי אֶלָּא לְמַעֵט, מִעֲטוֹ הַכָּתוּב לִמְזוּזָה אַחַת, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת״, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״שְׁתֵּי״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״שְׁתֵּי״? זֶה בָּנָה אָב, כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״מְזוּזוֹת״ אֵינוֹ אֶלָּא אַחַת, עַד שֶׁיִּפְרֹט לְךָ הַכָּתוּב שְׁתַּיִם. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וּכְתַבְתָּם״ – יָכוֹל יִכְתְּבֶנָּה עַל הָאֲבָנִים? נֶאֱמַר כָּאן כְּתִיבָה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן כְּתִיבָה – מָה לְהַלָּן עַל הַסֵּפֶר, אַף כָּאן עַל הַסֵּפֶר. אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נֶאֱמַר כָּאן כְּתִיבָה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן כְּתִיבָה, מָה לְהַלָּן עַל הָאֲבָנִים, אַף כָּאן עַל הָאֲבָנִים! נִרְאֶה לְמִי דּוֹמֶה? דָּנִין כְּתִיבָה הַנּוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת מִכְּתִיבָה הַנּוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת, וְאֵין דָּנִין כְּתִיבָה הַנּוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת מִכְּתִיבָה שֶׁאֵינָהּ נוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן: ״וַיֹּאמֶר לָהֶם בָּרוּךְ מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ״. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: רַחֲמָנָא אָמַר ״עַל מְזוּזוֹת״, וְאַתְּ אָמְרַתְּ נֵילַף כְּתִיבָה כְּתִיבָה? אָמַר קְרָא ״וּכְתַבְתָּם״ – כְּתִיבָה תַּמָּה, וַהֲדַר ״עַל הַמְּזוּזוֹת״. וּמֵאַחַר דִּכְתִיב ״וּכְתַבְתָּם״, הַאי גְּזֵירָה שָׁוָה לְמָה לִי? אִי לָאו גְּזֵירָה שָׁוָה, הֲוָה אָמֵינָא לִיכְתְּבַהּ אַאַבְנָא וְלִיקְבְּעַהּ אַסִּיפָּא, קָא מַשְׁמַע לַן. אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּתְּפִילִּין מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, וַאֲפִילּוּ כְּתָב אֶחָד מְעַכְּבָן. פְּשִׁיטָא! אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְקוֹצוֹ שֶׁל יוּד. וְהָא נָמֵי פְּשִׁיטָא! לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְאִידַּךְ דְּרַב יְהוּדָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל אוֹת שֶׁאֵין גְּוִיל מוּקָּף לָהּ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ, פְּסוּלָה. תָּנוּ רַבָּנַן: ״לְטֹטֶפֶת״ ״לְטֹטֶפֶת״ ״לְטוֹטָפוֹת״ – הֲרֵי כָּאן אַרְבַּע, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, ״טַט״ בְּכַתְפִּי שְׁתַּיִם, ״פַּת״ בְּאַפְרִיקִי שְׁתַּיִם. תָּנוּ רַבָּנַן: יָכוֹל יִכְתְּבֵם עַל אַרְבָּעָה עוֹרוֹת, וְיַנִּיחֵם בְּאַרְבָּעָה בָּתִּים בְּאַרְבָּעָה עוֹרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ״, זִכָּרוֹן אֶחָד אָמַרְתִּי לָךְ, וְלֹא שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה זִכְרוֹנוֹת. הָא כֵּיצַד? כּוֹתְבָן עַל אַרְבָּעָה עוֹרוֹת וּמַנִּיחָן בְּאַרְבָּעָה בָּתִּים בְּעוֹר אֶחָד. וְאִם כְּתָבָן בְּעוֹר אֶחָד, וְהִנִּיחָן בְּאַרְבָּעָה בָּתִּים – יָצָא, וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא רֶיוַח בֵּינֵיהֶן, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ. וְשָׁוִין, שֶׁנּוֹתֵן חוּט אוֹ מְשִׁיחָה בֵּין כׇּל אַחַת וְאַחַת. וְאִם אֵין חֲרִיצָן נִיכָּר – פְּסוּלוֹת. תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד כּוֹתְבָן? תְּפִלָּה שֶׁל יָד כּוֹתְבָהּ עַל עוֹר אֶחָד, וְאִם כְּתָבָהּ בְּאַרְבַּע עוֹרוֹת וְהִנִּיחָה בְּבַיִת אֶחָד – יָצָא. וְצָרִיךְ לְדַבֵּק, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ״, כְּשֵׁם שֶׁאוֹת אַחַת מִבַּחוּץ – כָּךְ אוֹת אַחַת מִבִּפְנִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וּמוֹדֶה לִי רַבִּי יְהוּדָה בְּרִיבִּי, שֶׁאִם אֵין לוֹ תְּפִילִּין שֶׁל יָד וְיֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי תְּפִילִּין שֶׁל רֹאשׁ, שֶׁטּוֹלֶה עוֹר עַל אַחַת מֵהֶן וּמַנִּיחָהּ. מוֹדֶה? הַיְינוּ פְּלוּגְתַּיְיהוּ! אָמַר רָבָא: מִדְּבָרָיו שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי חָזַר בּוֹ רַבִּי יְהוּדָה. אִינִי? וְהָא שְׁלַח רַב חֲנַנְיָה מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: תְּפִלָּה שֶׁל יָד עוֹשִׂין אוֹתָהּ שֶׁל רֹאשׁ, וְשֶׁל רֹאשׁ אֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ שֶׁל יָד, לְפִי שֶׁאֵין מוֹרִידִין מִקְּדוּשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדוּשָּׁה קַלָּה. לָא קַשְׁיָא, הָא בְּעַתִּיקָתָא, הָא בְּחַדְתָּתָא. וּלְמַאן דְּאָמַר הַזְמָנָה מִילְּתָא הִיא, דְּאַתְנִי עֲלַיְיהוּ מֵעִיקָּרָא. תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד סִדְרָן? ״קַדֶּשׁ לִי״ ״וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ״ מִיָּמִין, ״שְׁמַע״ ״וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ״ מִשְּׂמֹאל. וְהָתַנְיָא אִיפְּכָא? אָמַר אַבָּיֵי: לָא קַשְׁיָא, כָּאן מִימִינוֹ שֶׁל קוֹרֵא, כָּאן מִימִינוֹ שֶׁל מַנִּיחַ, וְהַקּוֹרֵא קוֹרֵא כְּסִדְרָן. אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: הֶחְלִיף פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ פְּסוּלוֹת. אָמַר אַבָּיֵי: לָא אֲמַרַן אֶלָּא גַּוָּיְיתָא לְבָרַיְיתָא וּבָרַיְיתָא לְגַוָּיְיתָא, אֲבָל גַּוָּיְיתָא לְגַוָּיְיתָא וּבָרַיְיתָא לְבָרַיְיתָא – לֵית לַן בַּהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: מַאי שְׁנָא גַּוָּיְיתָא לְבָרַיְיתָא וּבָרַיְיתָא לְגַוָּיְיתָא דְּלָא, דְּהָךְ דְּבָעֵי לְמִיחְזֵי אַוֵּירָא לָא קָא חָזְיָיא, וְהָא דְּלָא קָא בָעֵי לְמִיחְזֵי אַוֵּירָא קָא חָזְיָיא? בָּרַיְיתָא לְבָרַיְיתָא וְגַוָּיְיתָא לְגַוָּיְיתָא נָמֵי – הָךְ דְּבָעֲיָא לְמִיחְזֵי אַוֵּירָא דְּיָמִין קָא חָזְיָא אַוֵּירָא דִּשְׂמֹאל, וְדִשְׂמֹאל קָא חָזְיָא אַוֵּירָא דְּיָמִין! אֶלָּא לָא שְׁנָא. וְאָמַר רַב חֲנַנְאֵל, אָמַר רַב: תִּיתּוּרָא דִּתְפִילִּין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. אָמַר אַבָּיֵי: מַעְבַּרְתָּא דִּתְפִילִּין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וְאָמַר אַבָּיֵי: שִׁי״ן שֶׁל תְּפִילִּין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וְצָרִיךְ שֶׁיַּגִּיעַ חָרִיץ לִמְקוֹם הַתֶּפֶר, רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר: כֵּיוָן דְּמִנְּכַר, לָא צְרִיךְ. וְאָמַר אַבָּיֵי: הַאי קִילְפָּא דִּתְפִילִּין צָרִיךְ לְמִיבְדְּקֵיהּ, דְּדִילְמָא אִית בַּהּ רֵיעוּתָא, וּבָעֵינָא כְּתִיבָה תַּמָּה וְלֵיכָּא. רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר: לָא צְרִיךְ, קוּלְמוֹסָא בָּדֵיק לַהּ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: רְצוּעוֹת שְׁחוֹרוֹת הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. מֵיתִיבִי: תְּפִילִּין אֵין קוֹשְׁרִין אוֹתָן אֶלָּא בְּמִינָן, בֵּין יְרוּקּוֹת בֵּין שְׁחוֹרוֹת בֵּין לְבָנוֹת, אֲדוּמּוֹת לֹא יַעֲשֶׂה, מִפְּנֵי גְּנַאי וְדָבָר אַחֵר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִידוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה קוֹשֵׁר תְּפִילָּיו בִּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל תְּכֵלֶת, וְלָא אָמַר לוֹ דָּבָר. אִיפְשָׁר אוֹתוֹ צַדִּיק רָאָה תַּלְמִידוֹ וְלֹא מִיחָה בּוֹ? אָמַר לוֹ: הֵן, לֹא רָאָה אוֹתוֹ, וְאִם רָאָה אוֹתוֹ לֹא הָיָה מַנִּיחוֹ. מַעֲשֶׂה בְּהוּרְקָנוֹס בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוּרְקָנוֹס, שֶׁהָיָה קוֹשֵׁר תְּפִילָּיו בִּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן, וְלֹא אָמַר לוֹ דָּבָר. אִיפְשָׁר אוֹתוֹ צַדִּיק רָאָה בְּנוֹ וְלֹא מִיחָה בּוֹ? אָמְרוּ לוֹ: הֵן, לֹא רָאָה אוֹתוֹ, וְאִם רָאָה אוֹתוֹ לֹא הָיָה מַנִּיחוֹ. קָתָנֵי מִיהָא, בֵּין יְרוּקּוֹת בֵּין שְׁחוֹרוֹת וּבֵין לְבָנוֹת. לָא קַשְׁיָא: כָּאן – מִבִּפְנִים, כָּאן – מִבַּחוּץ. אִי מִבִּפְנִים, מַאי גְּנַאי וְדָבָר אַחֵר אִיכָּא? זִימְנִין דְּמִתְהַפְכִין לֵיהּ. תָּנָא: תְּפִילִּין מְרוּבָּעוֹת – הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. אָמַר רַב פָּפָּא: בְּתִפְרָן וּבַאֲלַכְסוֹנָן. לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: הָעוֹשֶׂה תְּפִילָּתוֹ עֲגוּלָּה – סַכָּנָה וְאֵין בָּהּ מִצְוָה. אָמַר רַב פָּפָּא: מַתְנִיתִין דַּעֲבִידָא כִּי אַמְגּוּזָא. אָמַר רַב הוּנָא: תְּפִילִּין, כָּל זְמַן שֶׁפְּנֵי טַבְלָא קַיֶּימֶת – כְּשֵׁירוֹת. רַב חִסְדָּא אָמַר: נִפְסְקוּ שְׁתַּיִם – כְּשֵׁירוֹת, שָׁלֹשׁ – פְּסוּלוֹת. אָמַר רָבָא: הָא דְּאָמְרַתְּ שְׁתַּיִם כְּשֵׁירוֹת, לָא אֲמַרַן אֶלָּא זֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה, אֲבָל זֶה כְּנֶגֶד זֶה – פְּסוּלוֹת. וְזֶה כְּנֶגֶד זֶה נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּחַדְתָּתָא, אֲבָל בְּעַתִּיקָתָא לֵית לַן בַּהּ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: הֵיכִי דָּמְיָין חַדְתָּתָא, וְהֵיכִי דָּמְיָין עַתִּיקָתָא? אֲמַר לֵיהּ: כֹּל הֵיכָא כִּי מִיתְּלֵי בֵּיהּ בְּשִׁלְחָא וַהֲדַר חָלֵים – עַתִּיקָתָא, וְאִידַּךְ – חַדְתָּתָא. וְאִי נָמֵי כֹּל הֵיכִי דְּכִי מִיתְּלֵי בֵּיהּ בְּמִתְנָא אַתְיֵיהּ אַבָּתְרֵיהּ – חַדְתָּתָא, וְאִידָּךְ – עַתִּיקָתָא. אַבָּיֵי הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף, אִיפְּסִיק לֵיהּ רְצוּעָה דִּתְפִילֵּי, אֲמַר לֵיהּ: מַהוּ לְמִיקְטְרֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: ״וּקְשַׁרְתָּם״ כְּתִיב, שֶׁתְּהֵא קְשִׁירָה תַּמָּה. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף לְרַב אָשֵׁי: מַהוּ לְמִיתְפְּרֵיהּ וְעַיֹּילֵיהּ לִתְפִירָה לְגָאו? אֲמַר: פּוֹק חֲזִי מָה עַמָּא דָּבַר. אָמַר רַב פָּפָּא: גַּרְדּוּמֵּי רְצוּעוֹת כְּשֵׁירוֹת, וְלָאו מִילְּתָא הִיא, מִדְּאָמְרִי בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא: גַּרְדּוּמֵּי תְכֵלֶת וְגַרְדּוּמֵּי אֵזוֹב כְּשֵׁירִין. הָתָם הוּא דְּתַשְׁמִישֵׁי מִצְוָה נִינְהוּ, אֲבָל הָכָא דְּתַשְׁמִישֵׁי קְדוּשָּׁה נִינְהוּ – לָא. מִכְּלָל דְּאִית לְהוּ שִׁיעוּרָא, וְכַמָּה שִׁיעוּרַיְיהוּ? אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: עַד אֶצְבַּע צְרֵדָה. רַב כָּהֲנָא מַחְוֵי כָּפוּף, רַב אָשֵׁי מַחְוֵי פָּשׁוּט. רַבָּה קָטַר לְהוּ וּפָשֵׁיט וְשָׁדֵי לְהוּ, רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב קָטַר לְהוּ וּמְתַלֵּית לְהוּ, מָר בְּרֵיהּ דְּרַבְנָא עָבֵיד כְּדִידַן. אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִילִּין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. אָמַר רַב נַחְמָן: וְנוֹיֵיהֶן לְבַר. רַב אָשֵׁי הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּמָר זוּטְרָא, אִיתְהַפְכָא לֵיהּ רְצוּעָה דִתְפִילִּין. אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לַהּ מָר וְנוֹיֵיהֶן לְבַר? אֲמַר לֵיהּ: לָאו אַדַּעְתַּאי. ״וְרָאוּ כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ״, תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִילִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. ״וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי״, אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִילִּין. אָמַר רַב יְהוּדָה: קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִילִּין צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה, וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא כְּלַפֵּי פָּנִים, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפָנִים וְלֹא לְאָחוֹר. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר בֵּידָרֵי אָמַר רַב, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי אַחָא אֲרִיכָא אָמַר רַב הוּנָא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב מְנַשְּׁיָא אָמַר שְׁמוּאֵל: תְּפִילִּין מֵאֵימָתַי מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן? מִשְּׁעַת הַנָּחָתָן. אִינִי? וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל הַמִּצְוֹת כּוּלָּן מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּיתָן! אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: מִשְּׁעַת הַנָּחָה וְעַד שְׁעַת קְשִׁירָה. אָמַר רַב חִסְדָּא: סָח בֵּין תְּפִילָּה לִתְפִילָּה חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ. סָח – אִין, לֹא סָח – לָא? וְהָא שְׁלַח רַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: עַל תְּפִילָּה שֶׁל יָד אוֹמֵר ״בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין״, עַל תְּפִילִּין שֶׁל רֹאשׁ אוֹמֵר ״בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִילִּין״. אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: לֹא סָח – מְבָרֵךְ אַחַת, סָח – מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם. תָּנָא: סָח בֵּין תְּפִילָּה לִתְפִילָּה – עֲבֵירָה הִיא בְּיָדוֹ, וְחוֹזֵר עָלֶיהָ מֵעֶרְכֵי הַמִּלְחָמָה. תָּנָא: כְּשֶׁהוּא מַנִּיחַ – מַנִּיחַ שֶׁל יָד, וְאַחַר כָּךְ מַנִּיחַ שֶׁל רֹאשׁ, וּכְשֶׁהוּא חוֹלֵץ – חוֹלֵץ שֶׁל רֹאשׁ, וְאַחַר כָּךְ חוֹלֵץ שֶׁל יָד. בִּשְׁלָמָא כְּשֶׁהוּא מַנִּיחַ – מַנִּיחַ שֶׁל יָד וְאַחַר כָּךְ מַנִּיחַ שֶׁל רֹאשׁ, דִּכְתִיב: ״וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ״, וַהֲדַר ״וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ״. אֶלָּא כְּשֶׁהוּא חוֹלֵץ, חוֹלֵץ שֶׁל רֹאשׁ וְאַחַר כָּךְ חוֹלֵץ שֶׁל יָד, מְנָלַן? אָמַר רַבָּה: רַב הוּנָא אַסְבְּרַאּ לִי, אָמַר קְרָא: ״וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ״, כׇּל זְמַן שֶׁבֵּין עֵינֶיךָ יְהוּ שְׁתַּיִם. תָּנוּ רַבָּנַן: תְּפִילִּין מֵאֵימָתַי מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן? מִשְּׁעַת הַנָּחָתָן. כֵּיצַד? הָיָה מַשְׁכִּים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ וּמִתְיָירֵא שֶׁמָּא יֹאבֵדוּ – מַנִּיחָן, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּן מְמַשְׁמֵשׁ בָּהֶן וּמְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן. וְעַד מָתַי מַנִּיחָן? עַד שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה. רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד זְמַן שֵׁינָה. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי יַעֲקֹב שֶׁאִם חֲלָצָן לָצֵאת לְבֵית הַכִּסֵּא אוֹ לִיכָּנֵס לְבֵית הַמֶּרְחָץ וְשָׁקְעָה חַמָּה – שׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וּמַנִּיחָן. אָמַר רַב נַחְמָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי יַעֲקֹב. רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא מְצַלּוּ בְּהוּ בְּאוּרְתָּא. אִיכָּא דְּאָמְרִי: אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יַעֲקֹב. וְהָא רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא מְצַלּוּ בְּהוּ בְּאוּרְתָּא? הָהוּא פְּלִיגָא. וּמִי אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא הָכִי? וְהָא אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: סָפֵק חֲשֵׁיכָה סָפֵק לָא אֵין חֲשֵׁיכָה – לֹא חוֹלֵץ וְלֹא מַנִּיחַ, הָא וַדַּאי חֲשֵׁיכָה – חוֹלֵץ! הָתָם בְּעֶרֶב שַׁבָּת אִיתְּמַר. מַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר לַיְלָה זְמַן תְּפִילִּין, שַׁבָּת נָמֵי זְמַן תְּפִילִּין. אִי קָסָבַר שַׁבָּת לָאו זְמַן תְּפִילִּין, לַיְלָה נָמֵי לָאו זְמַן תְּפִילִּין, דְּמֵהֵיכָא דְּמִמַּעֲטָא שַׁבָּת מֵהָתָם מִמַּעֲטִי לֵילוֹת. דְּתַנְיָא: ״וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה״ – ״יָמִים״ וְלֹא לֵילוֹת, ״מִיָּמִים״ וְלֹא כׇּל יָמִים, פְּרָט לְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא נֶאֶמְרָה חוּקָּה זוֹ אֶלָּא לְפֶסַח בִּלְבָד. נָפְקָא לֵיהּ מֵהֵיכָא דְּנָפְקָא לֵיהּ לְרַבִּי עֲקִיבָא, דְּתַנְיָא: רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יָכוֹל יַנִּיחַ אָדָם תְּפִילִּין בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ״ – מִי שֶׁצְּרִיכִין אוֹת, יָצְאוּ שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים שֶׁהֵן גּוּפָן אוֹת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל הַמַּנִּיחַ תְּפִילִּין אַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: עוֹבֵר בְּלָאו. לֵימָא בְּרַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי אִילְעָא קָא מִיפַּלְגִי, דְּאָמַר רַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי אִילְעָא: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״הִשָּׁמֶר״ ״פֶּן״ וְ״אַל״ אֵינוֹ אֶלָּא לֹא תַעֲשֶׂה. דְּמָר אִית לֵיהּ דְּרַבִּי אָבִין, וּמָר לֵית לֵיהּ דְּרַבִּי אָבִין. לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי אִילְעָא, וְהָכָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי: מָר סָבַר ״הִשָּׁמֶר״ דְּלָאו – לָאו, וְ״הִשָּׁמֶר״ דַּעֲשֵׂה – עֲשֵׂה, וּמָר סָבַר ״הִשָּׁמֶר״ דַּעֲשֵׂה נָמֵי לָאו. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: וְאִם לְשׇׁמְרָן – מוּתָּר. וְאָמַר רָבִינָא: הֲוָה יָתֵיבְנָא קַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי וְחָשַׁךְ, וְהִנִּיחַ תְּפִילִּין, וַאֲמַרִי לֵיהּ: לְשׇׁמְרָן קָא בָעֵי לְהוּ מָר? וַאֲמַר לִי: אִין. וַחֲזֵיתֵיהּ לְדַעְתֵּיהּ דְּלָאו לְשׇׁמְרָן הוּא בָּעֵי, קָסָבַר: הֲלָכָה וְאֵין מוֹרִין כֵּן. אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: חַיָּיב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בַּתְּפִילִּין בְּכׇל שָׁעָה, קַל וָחוֹמֶר מִצִּיץ, וּמָה צִיץ שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא אַזְכָּרָה אַחַת, אָמְרָה תּוֹרָה: ״וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד״, שֶׁלֹּא תַּסִּיחַ יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ, תְּפִילִּין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אַזְכָּרוֹת הַרְבֵּה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! תָּנוּ רַבָּנַן: ״יָדְךָ״ – זוֹ שְׂמֹאל. אַתָּה אוֹמֵר שְׂמֹאל, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא יָמִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם״, וְאוֹמֵר: ״יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים״, וְאוֹמֵר: ״לָמָּה תָשִׁיב יָדְךָ וִימִינֶךָ מִקֶּרֶב חֵיקְךָ כַלֵּה״. רַבִּי יוֹסֵי הַחוֹרָם אוֹמֵר: מָצִינוּ יָמִין שֶׁנִּקְרָא יָד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ״. וְאִידַּךְ – ״יַד יְמִינוֹ״ אִיקְּרִי, ״יָד״ סְתָמָא לָא אִיקְּרִי. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״וּקְשַׁרְתָּם״ ״וּכְתַבְתָּם״ – מָה כְּתִיבָה בְּיָמִין, אַף קְשִׁירָה בְּיָמִין, וְכֵיוָן דִּקְשִׁירָה בְּיָמִין – הַנָּחָה בִּשְׂמֹאל הִיא. וְרַבִּי יוֹסֵי הַחוֹרָם, הַנָּחָה דְּבִשְׂמֹאל מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מֵהֵיכָא דְּנָפְקָא לֵיהּ לְרַבִּי נָתָן. רַב אָשֵׁי אָמַר: מִ״יָּדְכָה״ כְּתִיב, בְּהֵ״י כֵּהָה. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְרַב אָשֵׁי: וְאֵימָא ״יָדְךָ״ שֶׁבְּכֹחַ? אֲמַר לֵיהּ: מִי כְּתִיב בְּחֵי״ת? כְּתַנָּאֵי: ״יָדְכָה״ בְּהֵ״י – זוֹ שְׂמֹאל, אֲחֵרִים אוֹמְרִים: ״יָדְךָ״ לְרַבּוֹת אֶת הַגִּידֵּם. תַּנְיָא אִידַּךְ: אֵין לוֹ זְרוֹעַ – פָּטוּר מִן הַתְּפִילִּין, אֲחֵרִים אוֹמְרִים: ״יָדְכָה״ לְרַבּוֹת אֶת הַגִּידֵּם. תָּנוּ רַבָּנַן: אִטֵּר מַנִּיחַ תְּפִילִּין בִּימִינוֹ, שֶׁהוּא שְׂמֹאלוֹ. וְהָתַנְיָא: מַנִּיחַ בִּשְׂמֹאלוֹ שֶׁהוּא שְׂמֹאלוֹ שֶׁל כׇּל אָדָם! אֲמַר אַבָּיֵי: כִּי תַּנְיָא הָהִיא בְּשׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו. תָּנָא דְּבֵי מְנַשֶּׁה: ״עַל יָדְךָ״ – זוֹ קִיבּוֹרֶת, ״בֵּין עֵינֶיךָ״ – זוֹ קׇדְקֹד. הֵיכָא? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: מְקוֹם שֶׁמּוֹחוֹ שֶׁל תִּינוֹק רוֹפֵס. בְּעָא מִינֵּיהּ פְּלֵימוֹ מֵרַבִּי: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי רָאשִׁים, בְּאֵיזֶה מֵהֶן מַנִּיחַ תְּפִילִּין? אֲמַר לֵיהּ: אוֹ קוּם גְּלִי, אוֹ קַבֵּל עֲלָךְ שַׁמְתָּא. אַדְּהָכִי אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא, אֲמַר לֵיהּ: אִיתְיְלִיד לִי יָנוֹקָא דְּאִית לֵיהּ תְּרֵי רֵישֵׁי, כַּמָּה בָּעֵינָא לְמִיתַּב לְכֹהֵן? אֲתָא הָהוּא סָבָא תְּנָא לֵיהּ: חַיָּיב לִיתֵּן לוֹ עֲשָׂרָה סְלָעִים. אִינִי? וְהָתָנֵי רָמֵי בַּר חָמָא: מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר ״פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ נִטְרַף בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים, תַּלְמוּד לוֹמַר ״אַךְ״ – חִלֵּק, שָׁאנֵי הָכָא דִּבְגוּלְגּוֹלֶת תְּלָא רַחֲמָנָא. אָמַר מָר: ״יָדְךָ״ זוֹ קִיבּוֹרֶת, מְנָלַן? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״עַל יָדְךָ״ – זוֹ גּוֹבַהּ שֶׁבַּיָּד. אַתָּה אוֹמֵר: זוֹ גּוֹבַהּ שֶׁבַּיָּד, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עַל יָדְךָ מַמָּשׁ? אָמְרָה תּוֹרָה: הַנַּח תְּפִילִּין בַּיָּד וְהַנַּח תְּפִילִּין בָּרֹאשׁ, מָה לְהַלָּן בְּגוֹבַהּ שֶׁבָּרֹאשׁ – אַף כָּאן בְּגוֹבַהּ שֶׁבַּיָּד. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״וְהָיָה לְךָ לְאוֹת״, לְךָ לְאוֹת וְלֹא לַאֲחֵרִים לְאוֹת. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם ... וּקְשַׁרְתָּם״, שֶׁתְּהֵא שִׂימָה כְּנֶגֶד הַלֵּב. רַבִּי חִיָּיא וְרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא מְכַוֵּין וּמַנַּח לֵיהּ לַהֲדֵי לִיבֵּיהּ. רַב אָשֵׁי הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּאַמֵּימָר, הֲוָה צִירְיָא בִּידֵיהּ וְקָא מִתְחַזְיָין תְּפִילִּין. אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לַהּ מָר ״לְךָ לְאוֹת״ וְלֹא לַאֲחֵרִים לְאוֹת? אֲמַר לֵיהּ: בִּמְקוֹם ״לְךָ לְאוֹת״ אִיתְּמַר. גּוֹבַהּ שֶׁבָּרֹאשׁ, מְנָלַן? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״בֵּין עֵינֶיךָ״ – זוֹ גּוֹבַהּ שֶׁבָּרֹאשׁ. אַתָּה אוֹמֵר זוֹ גּוֹבַהּ שֶׁבָּרֹאשׁ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בֵּין עֵינֶיךָ מַמָּשׁ? נֶאֱמַר כָּאן ״בֵּין עֵינֶיךָ״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״לֹא תָשִׂימוּ קׇרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת״. מָה לְהַלָּן בְּגוֹבַהּ שֶׁבָּרֹאשׁ, מְקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה קׇרְחָה – אַף כָּאן בְּגוֹבַהּ שֶׁל רֹאשׁ, מְקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה קׇרְחָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, אָמְרָה תּוֹרָה: ״הַנַּח תְּפִילִּין בַּיָּד״, ״הַנַּח תְּפִילִּין בָּרֹאשׁ״, מָה לְהַלָּן בְּמָקוֹם הָרָאוּי לִיטָּמֵא בְּנֶגַע אֶחָד, אַף כָּאן בְּמָקוֹם הָרָאוּי לִיטָּמֵא בְּנֶגַע אֶחָד. לְאַפּוֹקֵי ״בֵּין עֵינֶיךָ״, דְּאִיכָּא בָּשָׂר וְשֵׂעָר, דְּאִיכָּא שֵׂעָר לָבָן, וְאִיכָּא נָמֵי שֵׂעָר צָהוֹב. אַרְבַּע צִיצִיּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, שֶׁאַרְבַּעְתָּן מִצְוָה אַחַת. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רַב יוֹסֵף: סָדִין בְּצִיצִית אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. רָבָא בַּר אֲהִינָא אָמַר: טַלִּית בַּעֲלַת חָמֵשׁ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. רָבִינָא אָמַר: דְּרַב הוּנָא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, דְּאָמַר רַב הוּנָא: הַיּוֹצֵא בְּטַלִּית שֶׁאֵינָהּ מְצוּיֶּיצֶת כְּהִלְכָתָהּ בְּשַׁבָּת – חַיָּיב חַטָּאת. אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: הַאי מַאן דְּבַצְּרֵיהּ לִגְלִימֵיהּ – לָא עֲבַד וְלֹא כְּלוּם, שַׁוְּיֵיהּ טַלִּית בַּעֲלַת חָמֵשׁ. אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: הַאי מַאן דְּצַיְּירֵיהּ לִגְלִימֵיהּ – לָא עֲבַד וְלֹא כְּלוּם. מַאי טַעְמָא? דִּכְמַאן דְּשַׁרְיֵיהּ דָּמֵי. וּתְנַן נָמֵי: כׇּל חֲמָתוֹת הַצְּרוּרוֹת טְהוֹרוֹת, חוּץ מִשֶּׁל עַרְבִיִּים. אָמַר רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא: הַאי מַאן דְּחַיְּיטֵיהּ לִגְלִימֵיהּ – לָא עֲבַד וְלֹא כְּלוּם, אִם אִיתָא דְּלָא מִיבְּעֵי לֵיהּ – לִיפְסוֹק וְלִישְׁדְּיֵיהּ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אַרְבַּעְתָּן אַרְבַּע מִצְוֹת. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְלֵית הִלְכְתָא כְּוָתֵיהּ. רָבִינָא הֲוָה קָא אָזֵיל אַבָּתְרֵיהּ דְּמָר בַּר רַב אָשֵׁי בְּשַׁבְּתָא דְּרִיגְלָא, אִיפְּסִיק קַרְנָא דְּחוּטֵיהּ, וְלָא אֲמַר לֵיהּ וְלָא מִידֵּי. כַּד מְטָא לְבֵיתֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: מֵהָתָם אִיפְּסִיק. אֲמַר לֵיהּ: אִי אֲמַרְתְּ לִי מֵהָתָם שְׁדֵיתֵיהּ. וְהָא אָמַר מָר: גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת שֶׁדּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה? תַּרְגְּומַהּ רַב בַּר שְׁבָא קַמֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא, בְּלָאו דְּ״לֹא תָסוּר״. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי מֵהָתָם אֲמַר לֵיהּ, וַאֲמַר לֵיהּ: מַאי דַּעְתָּיךְ לְמִישְׁדְּיֵיהּ? וְהָאָמַר מָר: גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְרִיּוֹת שֶׁדּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה! וְהָא תַּרְגְּומַהּ רַב בַּר שְׁבָא קַמֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא בְּלָאו דְּ״לֹא תָסוּר״, הָכָא נָמֵי כַּרְמְלִית דְּרַבָּנַן הִיא. הֲדַרַן עֲלָךְ הַקּוֹמֵץ.

3 חולין פתח ↗

הָהוּא בַּר גּוֹזָלָא דִּנְפַל לְכַדָּא דְּכַמְכָּא, שַׁרְיֵיהּ רַב חִינָּנָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מִפַּשְׁרוּנְיָא. אָמַר רָבָא: מַאן חַכִּים לְמִישְׁרֵי כִּי הַאי גַוְונָא, אִי לָאו רַב חִינָּנָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מִפַּשְׁרוּנְיָא? קָסָבַר: כִּי אָמַר שְׁמוּאֵל ״מָלִיחַ הֲרֵי הוּא כְּרוֹתֵחַ״, הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאֵינוֹ נֶאֱכָל מֵחֲמַת מִלְחוֹ, אֲבָל הַאי כּוּתָּחָא הֲרֵי נֶאֱכָל מֵחֲמַת מִלְחוֹ.

4 חולין פתח ↗

אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר שְׁמוּאֵל: כִּכָּר שֶׁחָתַךְ עָלֶיהָ בָּשָׂר – אָסוּר לְאׇכְלָהּ, וְהָנֵי מִילֵּי דְּאַסְמֵיק, וְהָנֵי מִילֵּי דְּאַבְרְיֵהּ, וְהָנֵי מִילֵּי דְּאַסְמְכֵיהּ, אֲבָל קְלִישְׁתָּא – לֵית לַן בַּהּ.

4 ביצה פתח ↗

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין נוֹתְנִין אֶת הָעוֹר. תָּנָא: וְשָׁוִין שֶׁמּוֹלְחִין עָלָיו בָּשָׂר לְצָלִי. אָמַר אַבָּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְצָלִי, אֲבָל לִקְדֵרָה — לֹא.

5 חולין פתח ↗

אָמַר רַב נַחְמָן: דָּגִים וְעוֹפוֹת שֶׁמְּלָחָן זֶה עִם זֶה – אֲסוּרִין. הֵיכִי דָמֵי? אִי בִּכְלִי שֶׁאֵינוֹ מְנוּקָּב – אֲפִילּוּ עוֹפוֹת וְעוֹפוֹת נָמֵי אֲסִירִי, אִי בִּכְלִי מְנוּקָּב – אֲפִילּוּ דָּגִים וְעוֹפוֹת נָמֵי שְׁרֵי.

6 דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה פתח ↗

כל האוכל כזית חמץ בפסח מתחילת ליל ט"ו עד סוף יום אחד ועשרים בניסן במזיד חייב כרת שנאמר כל האוכל חמץ ונכרתה בשוגג חייב קרבן חטאת קבועה אחד האוכל ואחד הממחה ושותה. ועיין בלח"מ ונאמר לברר דין הממחה ודין משקין היוצא עי' חכם צבי סי' כ': א במסכת חולין דף ק"כ ע"א תנן התם הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב בשלמא הקפה את הדם ואכלו כיון דאקפיה אחשובי אחשביה אלא המחה את החלב וגמעו אכילה כתיבא בה והא לאו אכילה היא אמר ריש לקיש אמר קרא נפש לרבות את השותה וכו': וברש"י הקפה הקרישו על גבי האור עכ"ל. ובתוס' שם בד"ה הקפה בחמה מיירי כדפי' במס' מנחות דף כ"א אבל באור לא דדם שבישלו אינו עובר עליו עכ"ל. ורש"י לשיטתו במס' מנחות שם דדם שבישלו עובר עליו ולכך נקיט ע"ג האור ועם כל זה יש להבין למה בחר באור דוקא ולא בחמה דהוי לכו"ע: ונראה לומר עם מ"ש בתוס' בסוגיא להלן בד"ה היכא וכו' דאפי' אם לא כתבה התורה לשון אכילה מסברא דדוקא בבעין כמו שהוא אסרה התורה ובשם ה"ר שמואל כתבו דדוקא במשקה היוצא הוי סברה כזה אבל בהמחה חלב וכיו"ב שהוא גוף הדבר צריך למכתב אכילה להוציא מאיסורא וע"ז נפש לרבוי ולהוציא מלשון אכילה וכמ"ש במהרש"א שם אפי' אין שותה גוף איסור עיי"ש. ועי' בתוס' בד"ה לרבות את השותה דדבר שאין משקה צריך לרבות בשותה אבל במשקה הוי שתיה כאכילה עיי"ש: וי"ל לפ"ז דאם השנוי דלא הדרי וא"כ נפקע האיסור ממנו דלא שייך לאכלו בדרך בעין כמו שהוא ואם נאמר דרק בבעין אסרה התורה נפקע איסורו אבל באם השנוי החזור לקמייתו ויש לאכלו בבעין אף כי עתה אינו בעין מ"מ לא נפקע שם האיסור ממנו דהאיסור עומד עודנו עליו באופן דהדרי להיות בעינו כמות שהיה ועיין במס' מנחות כ"א הנ"ל בגמ' מ"ש בחמה באור לא הדר בחמה הדר עיי"ש וא"כ ס"ד לומר דוקא בחמה שאיסורו עליו כשיחזור לקדמותו והוי רק כאכלו שלא כדרך אכילתו באותו הדבר כיון דעכ"פ שם איסורו עליו רבוי מקרא דאפי' אכלו בשנוי חייב אבל באור דלא הדרי לבעינו ונפקע איסורו לעולם ולכן מביא לרבותא דאפי' באור חייב ואף דבמס' מנחות שם לא נאמר לחלק כן כדאיתא בחמה נמי כיון דאדחי אדחי מ"מ ס"ד לומר כן ובחר ביותר לומר באור לדעתו דדם שבישלו עובר עליו ולכאורה סברת הגמרא הנ"ל משום הדרי ולא הדרי הוי כמ"ש משום דעודנו תורת דם עליו כשיהדר וכמ"ש: ב בשלמא הקפה את הדם וכו' אחשוביה אחשביה וכו': ויש להבין בענין אחשביה בכה"ג שאינו כמות שהוא וכמ"ש בתוס' דהתורה לא אסרה רק בבעין ולא בדרך שתיה אף שבמשקין שתיה כאכילה ולא כן במידי דאכילה ואף לדעת הריטב"א במס' מכות בחצי שיעור מטעם אחשביה עיי"ש והנה בשלא כדרך הנאתו מצינו במס' שבועות כ"ב בנשבע שלא לאכול ואכל שאין ראויה לאכילה ובמס' יומא פ' אכל אוכלין שאין ראוין לאכילה פטור ועי' בטור או"ח בסי' תרי"ב דמותר ולדעת רבינו מדרבנן אסור ועי' בטו"ז שם ס"ק ו' ובשאגת אריה בסי' ע"ד וע"ה ובמס' פסחים כ"א ע"ב בחרכו קודם זמנו וברא"ש דאסור באכילה משום אחשביה ושם מדרבנן ועי' בר"ן ובעה"מ שם ובטו"ז בסי' תמ"ב ס"ק ח' ובהל' שביתות עשור בפ"ב ה"ה ומ"ש שם עיי"ש. והנה כאן נראה דמהני אחשביה ועי' במס' שביעית פ"ח מ"א חישב לאדם וכו' ופ"ז מ"א ברא"ש שם עיי"ש. ולכאורה דוקא בחצי שיעור כתב הריטב"א כן דהוי מצד עצמו באופן איסורו אלא דדרך אכילה לא הוי ובצירוף הוי גם דרך אכילה ושם איסור עליו לאכלו בצירוף אבל בשלא כדרך הנאתו באופן הזה לא הוי בגדר איסורא לא מהני דעתו להחשיבו וכה"ג דהמחהו גרע דבשלא כדרך הנאתו איסור מצד עצמו עליו לאכלו כדרך הנאתו אבל בהמחהו נפקע איסורו והאיך יחזירו לאיסורו במחשבתו ונראה דדבר שרוב בני אדם מקפידין לא שייך אחשביה ואמרינן בטלה דעתו כדמצינו בכמה דוכתי אכילה ע"י הדחק לא שמיה אכילה ועי' פסחים מ"ד ונזיר ל"ו ע"ב בתוס' בד"ה הנח ובטור או"ח בסי' תמ"ב ובהמ"מ להלן בהל' ה' עיי"ש וגם מאי נאמר בתערובת שכתבו ז"ל דלא שייך אחשביה ועי' בחוות דעת בסי' ק"ט עיי"ש: גם עיין בתוס' במס' שבועות כ"ג ע"א בד"ה גמר שהקשו לר' יהודה מנ"ל שתיה בכלל אכילה דלא יליף שכר שכר מנזיר וכתבו מסברה ועוד י"ל דר"י יליף דשתיה בכלל אכילה כדיליף בירושלמי מדכתיב וכל דם לא תאכלו ואי בשקרש והתניא דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה אלא כמות שהוא והתורה קראה אכילה עכ"ל ובירושלמי שם פ"ג ה"ב פתר לה כר' עקיבא דר"ע אמר כל שהוא כלומר כמו שהוא בעינו אכילה ועי' בפני משה שם והנה להירושלמי ולר"י דוקא בצלול חייב ועכ"פ לדידן דאין עלוי לשתיה מהקפה בדם מ"מ הו"ל למילף מדכתיב אכילה בדם חייב בהקפה ולמה לומר מטעם אחשביה: והנראה בזה לפי מ"ש בתוס' בד"ה לרבות השותה דבמידי דשתיה דהוי כאכילה ידעינן בעלמא לאוכל דממחה לשתיה עיי"ש וכיוצא בזה ברשב"א בד"ה הא וז"ל וזה שהקפה אותו ואכלו אי לאו דאחשביה הא לאו הכי הו"א דוקא בשאכלו כברייתו דהיינו מחוי הא בשהקפהו וגמעו פטור שלא חייבהו התורה אלא כדרך ברייתו עכ"ל וא"כ לפי הנראה מדבריו אחשביה מצד דעתו וא"כ יש להבין כיון דשתיה בכלל אכילה מ"ש בשנוי מברייתו משתיה לאכילה בדם שהקפה דאמרינן אחשובי אחשביה לשנוי מאכילה לשתיה בהמחה החלב דאמרינן דלאו אכילה היא: ונראה לומר דוקא בדם דאיתא לשון אכילה וכמ"ש בשם הירושלמי הנ"ל והיה מסברה כמ"ש בתוס' לר' יהודה דרק בצלול חייב עיי"ש וא"כ אמרינן שפיר בהמחה חלב דהוי שנוי מברייתו מאכילה לשתיה גרועי גרעי ואינו בכלל חיוב מהתורה אבל בדם משתיה לאכילה כיון דהתורה כתבה בלשון אכילה וכרוב איסורי אכילה בתורה נאמר בו ולכאורה לפי לשון התורה יהיה נאמר דרק בהקפה יהיה חייב דלשון אכילה מסכים ע"ז אלא משום דבעינן דם הראוי לזריקה וכדאי' במס' מנחות הנ"ל דעיקרו בצלול ועכ"פ לא שייך לומר משום השנוי משתיה לאכילה נפיק מאיסורא נגד לשון התורה ואדרבה אחשובי אחשביה שהביאו למעלת אכילה משתיה וכלשון האיסור הנאמר בו וברוב איסורים ולכן רק מאכילה לשתיה מקשינן והא אכילה כתב בהו: והנה למ"ש בתוס' להלן בד"ה היכא דרק במשקין היוצאים מסברה דלא בכלל איסורא בלעדי קרא דאכילה רק במחוי דחלב דבלעדי קרא דאכילה הוי נאמר מסברה כיון דהוי גוף האיסור אף בהמחהו חייב אתי שפיר מ"ש, גם למה שכתבו בראשונה שם דגם בהמחה חלב מסברה דאינו בכלל איסורא עיי"ש י"ל ג"כ היכא דכתבה התורה אכילה אף דמסברה החיצונה אינו בכלל אכילה באכלו דרך אכילה הוי עלוי לאיסורא וכמ"ש. ועיין ברא"ש במס' ברכות דף ל"ו ע"א בשם ר' אליעזר ממיץ נגד דעת התוס' עיי"ש: והנה לכאורה היה נראה לומר הא דבעינן קרא להמחהו וכו' אף דשתיה בכלל אכילה, הוי רק לענין עונשין וכדאי' המחהו וכו' חייב דלענין עונשין מספיקא בדעת התורה לא מענשינן אבל לענין איסורא אפי' מספק בלשון התורה יהיה אסור וכמ"ש במ"א דבספק בלשון התורה אפי' לדעת רבינו ספיקו לחומרא מדאורייתא ויהיה נפק"מ גדול לענין משקין היוצא להלן אבל לא נראה כן בדעת הפוסקים וצ"ע: ג שם בגמ' תניא נמי גבי חמץ כה"ג המחהו וגומעו אם חמץ הוא ענוש כרת אם מצה היא אין אדם יוצא יד"ח בפסח בשלמא אם מצה היא אין אדם יד"ח בפסח לחם עוני אמר רחמנא והאי לאו לחם עוני הוא אלא אם חמץ הוא ענוש כרת אכילה כתיב ביה אמר ריש לקיש אמר קרא נפש לרבות את השותה וכו': ובתוספת בד"ה לחם וכו' הוי מצי למימר נמי אכילה כתיב ביה עכ"ל: ונראה לענ"ד דהנה במסכת ברכות ל"ז ע"ב האי חביצה דאית ביה פרורין כזית בתחילה מברך עליה המוציא לחם מן הארץ ולבסוף מברך עליו ג' ברכות וכו' והתניא לקט מכולן כזית ואכלן אם חמץ הוא ענוש כרת ואם מצה היא אדם יוצא יד"ח בפסח וכו' א"ר ששת האי חביצה אע"ג דלית ביה פרורין כזית מברך עליו המוציא לחם מן הארץ אמר רבא והוא דאיכא עליה תורייתא דנהמא עיי"ש: ובתוספת שם בד"ה אמר כתבו דוקא בנותן פרורים במים ונתלבנו אזיל בהו תורייתא דנהמא עיי"ש ואם כן לפי זה ימצא שתיה בפרורים ומים דאית בהו תורייתא דנהמא ותורת לחם ויהיה יוצא ידי חובת מצה ועיין בסי' תס"א סעיף ד' עיי"ש ואם כן האי דאיתא בסוגיא שאין יוצא יד"ח וכו' מיירי דלית ביה תורייתא דנהמא ובאית ביה תורייתא דנהמא לחם עוני מקרי ואם כן י"ל דמשום הכי נקטי לחם עוני וליכא לאשמעינן דהיכא דהוי תואר לחם מקרי כמו כן אכילה כה"ג אף דהוי דרך שתיה ולשון גמעו מסכים כמו כן בכה"ג אף שמצינו כמו כן בפ' המקשה מהו לגמוע חלבו עיי"ש. ובחלב דאיתא גמעו י"ל אבל באמת לדינא צ"ע אם יוצא בכה"ג אם הוי דרך אכילה דמקרי לחם לענין ברכות המוציא וכמו כן נראה לענין מצה ובשו"ע הנ"ל איתא שנשרה יש לפרשו אף בכה"ג: ד שם הא דתניא הטמאים לרבות צירן וכו' ליגמר מהני וכו' ובתוספות שם לעיל דף קי"ב ע"ב בד"ה רוטבן וכו' וא"ת ותיפו"ל ממשרת ליתן טעם כעיקר וכו' וי"ל דעיקר דרשה לא אצטריך אלא לצירן וכו' אי נמי אצטריך נמי לרוטבן וקיפה ואשמעינן דמחוי כממש אם המחה שרץ וגמעו דהוי כאכילה דס"ד דבשתיה לא מחייב כיון דאכילה כתיב ביה והכי איתא להלן ק"כ דמייתי ליה אהמחה החלב וגמעו וא"ת אם כן היכא דריש מיניה דצירן אסור כיון דאצטריך להכי י"ל דשקולים הם ומציר גופיה לא הוי שמעינן דלהוי שתיה כאכילה דהוי מצינן לאוקמי כשהקפה ואכל עכ"ל. והנה מ"ש דשקולים הם צריך פירוש דאין לפרש דרבוי דהטמאים מרבה הכל שהרי טעם כעיקר לא נדע ממנו ושאני ציר מטעם כעיקר ולכאורה נראה לפרש דהיכא דיש לנו רבוי וב' דברים שאין להכריע אם לרבות על זה או על זה דנאמר דבא על שניהם. ועיין במסכת זבחים דף ד' ע"ב עיי"ש ואם כן יקשה דמקשינן ולגמור מהני הרי בליכא רבוי ודאי מסתבר ללמוד רק ממה שמפורש במקום אחר נפש להשותה ומנ"ל צירן וצריכין עוד להטמאים ונראה דכונת התוספות כדמסקינן ללמוד משקין היוצאין כמותן שע"י הכבישה מנפש בס"ד וכמ"ש בתוס' בד"ה היכא דיש לחלק בין מחוי גוף הדבר לטעם היוצא עיין שם. ובמהרש"א שכתב דעם כל זה מנפש נלמד גם היוצא ואם כן צירן כמ"ש דהוי טעם היוצא ע"י הכבישה הגרוע והמחה שוין כמו המחה עם משקין היוצאין שוים ומקשינן שפיר וליגמר כמו כן טעם ע"י כבישה מהני: אמנם יש להבין למאן דס"ל טעם כעיקר מגעולי עכו"ם דאפי' טעם היוצא ומעורב אסור מכ"ש בעין והמחהו ויש מהסוברים בטעם כעיקר גם עונש מלקות ומכ"ש ממשו שנמחה וראיתי בשו"ת חכם צבי בסי' כ' שהקשה כן ותירץ דשאני טעם כעיקר דהוי דרך אכילה עיי"ש. ולכאורה י"ל אם לא נאמר נפש לרבות השותה הוי אמינא טעם כעיקר בדברים שהם משקים כמו חָלב ויין נסך וכמ"ש בתוספות הנ"ל דבזה א"צ למודא דשתיה בכלל אכילה. אמנם יקשה למ"ש בתוספות במסכת ע"ז ס"ז ע"א בד"ה ר"י דחלב בבשר הוי ממשו עיי"ש וכמ"ש נראה כרש"י דהוי טעמא דאל"כ לא ימצא טעם כעיקר אם לא נאמר שתיה כאכילה ויקשה כנ"ל למ"ד טעם כעיקר מגעולי עכו"ם למה לי הנפש לרבות השותה ועל כרחך דמשקה בתערובת מקרי טעמו וימצא טעם כעיקר אף אם לא נאמר נפש לרבות השותה. והנה לכאורה י"ל כמ"ש בחכם צבי הנ"ל ע"י אכילה ותערובת שאני אבל גם זה צריך עיון לומר שהדבר בעצמו אם נוכל להוציאו האיסור מתערובת יהיה מותר וע"י התערובת ההתר יהיה אסור וי"ל ע"ז גם כן למ"ש בתוספות הנ"ל דאם לא נאמר נפש לרבות השותה הוי טעמו ותליא בטעם כעיקר דאורייתא אבל השתא דידעינן מנפש לרבות השותה אמרינן דמשקה המעורב בדבר אחר מקרי ממשו וטעם כעיקר בטעם המעורב בלבד: אמנם י"ל כמ"ש בחכם צבי הנ"ל ונפרש דבריו דהוי כמו שנאמר למ"ד דס"ל היתר מצטרף לאיסור וכמ"ש במ"א דמצד עצמו חצי שיעור אסור מהתורה אלא דבעינן דרך אכילה וע"י ההיתר אכל החצי שיעור האסור גם כדרך אכילה עיי"ש: ונאמר ליישב קושית התוספות במסכת פסחים כ"ד ע"ב בד"ה זיעה בעלמא שהקשו למאי דקיי"ל טעם כעיקר דאורייתא עיי"ש: ונראה לענ"ד דהנה בריטב"א חולין קי"ב ע"ב כתב על קושית התוספות מטמאים דממשרת נדע טעם כעיקר כנ"ל וז"ל ולעולם לא הביאו ראיה בשום מקום מן הברייתא הזאת לטעם כעיקר לא בפסחים ולא בשום מקום וטעם הדבר משום דכל שהטעם עומד בעצמו שלא נבלע לכו"ע אסור ולא נחלקו בשום מקום ע"ז אלא כשנבלע הטעם בדבר אחר כהאי דמשרת וגעולי עכו"ם ובשר בחלב ובשר חטאת וזה ברור עכ"ל. והקשה להיפוך למאן דס"ל טעם כעיקר אפי' ע"י התערובת אסור למה לי הטמאים ותירץ כמ"ש הר"ן דטעם ע"י כבישה שאני מהיוצא ע"י הבישול דע"י הכבישה שייך לומר זיעה בעלמא עיי"ש ובתוס' נראה דלא נחתי לזה: וי"ל קושיא זאת כמו כן דהנה כמ"ש בריטב"א טעם בעין עדיף למאן דס"ל טעם כעיקר לאו דאורייתא אבל נראה דאם לא נאמר נפש לרבות השותה והטמאים לרבות צירן לטעם בעין לאסור על כרחך צריכין לומר בטעם כעיקר משום דהוי ע"י תערובת ודרך אכילה וזה אם הדבר בעצמו מותר בנוכל להפרישו מהתערובות ובתוך התערובת אסור תליא כמ"ש לעיל אם נאמר היתר מצטרף לאיסור דהוי מהאי טעמא וכמ"ש לעיל. והנה במסכת פסחים דמאן דס"ל טעם כעיקר לית ליה היתר מצטרף לאיסור ממשרת עיי"ש. ואם כן לא ימצא לומר טעם כעיקר אלא אם נאמר דטעם בעין דרך שתיה גם כן אסור כנלמד מהטמאים ומנפש ואם כן מיושב הקושיא דלמה לי הטמאים ונפש דנדע מטעם כעיקר שהרי כמ"ש טעם כעיקר לא נדע אלא אחרי כי נדע מהטמאים ומנפש דטעם בעין אסור למאן דלית ליה היתר מצטרף לאיסור וטעם כעיקר וכמ"ש ואם כן מיושב קושית התוס' הנ"ל במסכת פסחים דאף דזיעה בעלמא נאמר טעם כעיקר שם בערלה. דשם בערלה דאמרינן זיעה בעלמא ולא נלמד מנפש ממילא דלא שייך טעם כעיקר כיון דהוי זיעה בעלמא ושותה מותר ולא שייך טעם כעיקר דאורייתא וכמ"ש ואת שפיר: ועיין בשו"ת חכם צבי הנ"ל שהוכיח מדמקשינן והא דתניא הטבל והחדש וההקדש וכו' משקין היוצאין כמותן מנ"ל וכ"ת לגמור מהנך מה להנך שכן איסור הבא מאליו וכו' נראה דאלו הוי מצינן למילף מחמץ בלעדי הפירכא דכן איסור הבא מאליו הוי ילפינן משקין היוצאין כמותן מנפש ואין לחלק בין שותה גוף האיסור לשותה היוצא עיי"ש. ולמ"ש יש להבין למה שאין לחלק: ודעת רבינו בפ"י מהל' מאכלות אסורות הכ"ב כתב הטבל והחדש וההקדש וספיחי שביעית והכלאים והערלה משקין היוצאין מפירותיהן אסורין כמותן ואין לוקין עליהן חוץ מיין ושמן וכו' שלוקין עליהן כדרך שלוקין על הזיתים וענבים שלהן עכ"ל. ועי' בלח"מ שם ובמרכבת שם כתב דילפינן מבכורים וחד מהנך ואין עונשין מהדין עיי"ש. ועיין בהגהות במחנה אפרים בהלכות מאכלות אסורות שם עיי"ש. ולענין חמץ כתב בחכם צבי הנ"ל דדבר ברור דמשקה כמותן מצירן דשרצים דהוי היוצא ע"י כבישה וסחיטה לא יגרע מהם עיי"ש. ואם כן רבינו שכתב ואחד הממחה ושותה לישנא דגמרא דאיתא המחה וכו' נקיט וה"ה היוצא ממנו ובפ"ג ה"י משאר אבות הטומאות או שהמחה את החלב באור וגמעו ה"ז טמא כאוכל מבשרם שהשותה בכלל אוכל וכו' עיי"ש ועי' בלח"מ כאן שעמד ע"ז ונראה דבשאר איסורים מצינו איסורים בשתיה כמו באכילה אלא בשותה האוכל צריך לרבוי כמ"ש בתוס' ובשאר איסורים אפי' שתיה לא יהיה בכלל אכילה מצינו איסורי שתיה אבל בנבילת עוף דלא מצינו בו טומאה אלא באכילה וע"ז מפרש רבינו דאוכל כשותה ולא כתב מקרא הנלמד כמו בזולת זה שאין מביא הרבה פעמים מקרא הנדרש ממנו:

1 מאי לאנוחי כדא דכמכא וכו' פי' שאסור להניח כד של מלח סמוך לכד של חלב משום שמא יפול מן החלב על המלח כשיבא להסתפק מן החלב ולאו אדעתיה וחלבא איתא בעין על המלח ואכיל להו בהדי בשרא אבל כדא דכמכא בהדי חלא שרי דאע"ג דנפיל מחלבא לגבי חלא לא קאי ביה בעין ומסתמא לא נפלי כולי האי דליתן ביה טעמא ואע"ג דבעלמא לא חיישינן שלא להעמיד דבר איסור אצל דבר המותר שמא יפול עליו מסתבר לי דטעמא דמילתא משום דבאיסורא מזהר זהיר ביה ותו שאינו מסתפק ממנו ואינו מצוי שיפול על ההיתר אבל הכא דתרווייהו היתרא והוא מסתפק ממנו בהתמדה וכמכא במלחא שרי איכא למיחש וכדעבדינן כמה הרחקות בבשר וחלב דליתנייהו באיסורא שלא להעלותן על השולחן וכדאמרינן אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת אסורה וזה נראה מבואר אבל ר"ת והרמב"ם ז"ל פירשו מהו להניחו עליו והטעם מפני שהמלח שואבת מן החלב ולא נהירא דא"כ מאי האי דאמרינן האי איתא לאיסורא בעיני' שהרי אין המלח שואבת ממשו של חלב:

2 כי קאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח כשאינו נאכל מחמת מלחו פרש"י ז"ל שמלחוהו הרבה כעין שמולחין להצניע שאפילו הדיחוהו יפה אינו נוח להיות נאכל מחמת רוב מלחו והרב ר"י בר ישראל ז"ל פי' שהוא הבשר שמולחין הרבה מאוד להוליכו בדרך שכיוצא בו שאמרו במס' שבת שהוא עיבוד כדאי' התם. ור"ת ז"ל הקשה שהרי הביאוהו להא דשמואל על כמה מימרות בפ' גיד הנשה ובפירקין והיכי מיירי כולו במליח' דעביד להצניע או דבעי ליה לאורחא אלא ודאי מליחות שלנו חשוב אינו נאכל מחמת מלחו ודינו כרותח דצלי ואינו נאכל מחמת מלחו היינו שבלא הדחה אינו נאכל מחמת מלחו ולאפוקי מליחה שעושין לצלי שאינו אלא נתינת טעם אבל מליחה בקדירה כבר כתבוהו גאונים ז"ל דשיעור מליחה כשיעור צלי וא"כ אף הוא רותח ומפליט ומבליע כחו ועוד הביא ראיה לזה מדאמרינן במנחות פ' הקומץ רבה. ולא תשבית ברית מלח מעל מנחתך ולא מעל דמך. כלומר דדם קדשים אינו צריך מליחה ואקשינן פשיטא כלומר דהא כי מלח ליה לא חשיב דם. דהא אמר רב דם שבשלו אינו עובר עליו ואמר זעירי דם שמלחו אינו עובר עליו ור"י אמר איברים שצלאן והעלן אין בהם משום ריח ניחוח ולהכי איתא מימרא דדם שבשלו בהדי אידך הדם שמלחו לאשמעינן דבשול ומליחות שוין הם ומליחה שלנו היא כבישול קדשים כדאמרי' במנחות וכן לקדירה. והראב"ד ז"ל הכריע כדברי רש"י מדלא קאמר עם מלחו ותו היכי שייך לומר שאינו נאכל מחמת מלחו דהא אסור לאכלו אם לא הדיחו ויש שפי' כפי' ר"ת ז"ל אלא שאומרים דאין נאכל מחמת מלחו היינו לאחר הדחה וה"פ שאינו נאכל בתורת בשר תפל מחמת מלחו כלומר שהאוכל לאחר הדחה מרגיש ואומר בשר מלוח זה שכיוצא בו נקרא בשר מליח ונאסר ואינו נאכל ונודר מבשר מליח ומ"מ הראיות שהביא ר"ת ז"ל אינן ברורות כי אע"פי שאמרו הגאונים ז"ל דשיעור מליחה להוציא הדם הוא כשיעור צלי אין זו ראיה שיהא כאן אחד לענין מפליט ומבליע כי הצלי הוא חם יותר אלא שהם שיערו כי כשיעור ההוא יוצא הדם הראוי לפלו' בקדיר' קודם שתרתיח וההוא דפרק הקומץ כבר דחה ריב"א ז"ל שדרך התלמוד להביא מימרות הדומות זה לזה ביחד אגב גררא דחדא וכמו שהובא שם ההוא דאיברים שצלאן ואע"פ שאין לענין לנדון שלפנינו ואולי היו רגילין לשנותן בבית המדרש כולן ביחד א"נ גבי דם הוא דבר לח מאוד. והמלח מתערב בו הוי מליחה לבישול אבל לא לענין מליחת בשר במליחה שלנו ועוד דהתם ברובא דנוסחאי לא גרסי' אלא וכן לצלי ומלתא אחריתי היא כדבע' למימר לקמן בס"ד מ"מ יש לנו להחמיר כדברי ר"ת ז"ל ולחשוב מליח כרותח אפי' במליחה שלנו.

3 וכדא דכמכא שאמרו כאן פרש"י ז"ל דכמכא כותח יש שהקשו דהא מדברי רש"י ז"ל נראה כי תפל היה ונמלחה בכדא וא"כ היכי אמרי' דהאי בר יונה נאכל מחמת מלחו והלא אפי' היה בתחלה תפל כיון דנפל לכותח הוי אינו נאכל מחמת מלחו: דהא אמרי' בפ' אלו עוברין דכותח תילתא מלחא ולא חזי לאכלה אלא למשטר ביה בעלמא ואינו קשה כ"כ דהרבה מיני כותח הם והאי דהכא הוי מעורבים בו נסיובי דחלבא ודברים אחרים הממתקים טעמא. וי"א כי בר יונה מעצמו היה מלוח קודם נפילתו בכד ולאלתר סלקוהו משם: ויש שפרשו דכמכא האמור כאן היינו חלב. אבל צלי קליפה בעי פי' צלי חם כסתמא דמילתא שאם צונן הוא עתה כי נצל' מעיקר' או נתבשל מאי הוי אלא ודאי כדאמרן כיוצא בו הא דאמרי בפסח שני גבי נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו: אם חי ידיחנו ואם צלי יקלף את מקומו והכין מוכח התם.

4 אמר רב נחמן ככר שחתך בשר עליו אסור לאכלה פי' לישנא מוכח דככר הוא דאסור לאוכלה אבל הבשר עצמו מותר ואף ע"פ שבודאי הי' נבלע בו בדוחק דסכינא כשהיה חותכו ומכאן ראיה שהדם הזה שבככר אינו דם ומפני מראי' עין אסרוה כעין שאסרו דם מהלכי שתים שעל הככר ושבין שינים אמרו שמוצצו: והיינו דמפלגינן בין אסמיק ללא אסמיק ואידך חלוקי' שנאמרו כאן. וכתבו בתו' דכולה שמעתין בבשר שלא נמלח ולכך חשו בו אבל בבשר מלוח דחזי לקדרה אין חוששין לו כלל לדברי הכל. והא דאמרינן דרבא אכיל ליה וקרי ליה חמר בתר הלכתא כרבא דהא בתרא הוא ועביד ביה עובדא וכן פסקו כל הפוסקים ז"ל. ובאידך דבי דוגי דבסמוך קיי"ל כרב אשי דלית ליה תקנתיה אלא בגללי מלחא: וא"ת דא"כ קשיא הילכת': דהא קמיית' חמירא טפי דשמואל שרי באידך ואוסר בקמיית' כדמפרש תלמודא בסמוך דאגב דוחקא דסכינא בלעה. וי"ל דודאי קמיית' אית ביה גריעות' דאיכא דוחקי' דסכינא ומיהו אית ליה חדא למעליות' והוא אחר שנצלה שיעור הראוי לאכילה דההיא שעתא הוא דאכלי לה וחתכי לה בסכין משא"כ באידך שלא נצלה כשיעור אלא שכלה אדמומית שבו. ושמואל חמי' ליה קמייתא משום דוחקא דסכינא שמפליט אפי' דם הבלוע בתוכו הרבה שלא שלט בו האור לגמרי וקיל לי' אידך שהו' זב מאיליו ואינו פולט אלא מה שהוא בפני הבשר משלטה בו האור ואנן סבירא לן דקמיית' קילא טפי מכיון שנצלה כל צרכו ונורא שלטי ביה טובא טפי מאידך וכן הלכת': ולמדנו משם דמודה רב אשי דאיתא לבי דוגי תקנתא בלא גללי מלת' כשמניחין אותו אחר שנצל' כשיעור אכיל דלא הוה דמא אלא חמר בשר ומקמי הכא הוא דאמר דלית ליה תקנתא דהא אדשמואל קאי ובזמן הזה לא סמכי אגללי מלתא. דהא לא ידעינן אי האי מנינא דוקא וכמה שיעורא דגללי. וכן פי' בעל התרומות ז"ל ומיהו גם ההוא דבי דוגי אינו נאסר אלא מפני מראית עין שאם לא כן כי יהבינן ביה גללי מלתא ושכן בתתא מאי הוי הרי נאסר גופו של כלי ונאסר מה שבתוכו אלא ודאי כדאמרן ולענין בשר צלי דעת ר"י ז"ל דלא בעי מליחה כלל דהא דם האיברים כל זמן שלא פי' מותר ובכוליה תלמודא אמרי' דאומצא שרי בלא שום מליחה ואף בבשרא דאסמיק אמרו לעיל דלצלי לא בעי מליחה: ולענין המבשל בשבת אמרו דחזי' לברי באומצא ובודאי בלא מליחה קאמר דהא אסור למלוח לבריה בשבת: וכיון דכן ה"ה לצלי דהא כל שפולט ע"י האור כבולעו כך פולטו כדאיתא בפסח שני גבי מולייתא הילכך לא בעי מליחה לצלי. והא דאמרי' בפ"ק דביצ' ושוין שמולחין עליו בשר לצלי לאו למימרא דצלי בעי מליחה כלל מן הדין אלא לפי שיש נוהגין לתת בו מלח לנתינות טעם בעלמא קאמר שאותה מליחה מותרת על האור והוקשה לו הא דאמרי' במנחות וכל קרבן מנחתך במלח תמלח אי במלח יכול תביננו מאי תביננו ומפרש רב אשי שיתן בו טעם כביצה ופי' ר"ת ז"ל יכול ליתן בו מעט מלח למצוה בעלמא כביצה המועטת שנותן טעם באדם ומישרת אותו מעט מעט. ת"ל תמלח שצריך ליתן בו מלח מרובה אי תמלח יכול במי מלח כלומר מי מלח מרובין כעין סולמויי"א ת"ל תמלח הא כיצד מביא האבר ונותן עליו מלח וחוזר והפכו ונותן עליו מלח ומעלהו. ואמר אביי וכן לצלי כך הגרסא בפי' ר"ח ז"ל ובסדר קדשים שכ' רבינו גרשום מאור הגולה ז"ל דאלמא לצלי בעי מליחה: ואומר ר"י ז"ל דלא גרסי' וכן לצלי אלא וכן לקדרה לומר דמליחה דקדרה שלנו להוציא הדם: צריכי' מכל הצדדים כמליחת קדשים: ואהא בלחוד הוא דאמר וכן דאלו מליחות קדשים מעליהו לאלתר ואלו בדידן בעי שהייה כשיעור צלי שהוא כדי הילוך מיל בקבלת הגאונים ז"ל: והרמב"ן ז"ל פי' דשפיר גרסי' וכן לצלי ולאו משום דלצלי בעי מליחה כלל אלא כלפי שאמרו שבמליחת קדשים שמכשיריו לאכילת מזבח מולחו ומעלהו לאלתר בלא נפיץ כך המולח לצלי בנוהג שבעול' מעלהו לאכילתו על שלחנו בלא נפיץ ואשמעי' אע"ג דמלח דמליחה אסור מפני דם הנבלע בו המלח דצלי מותר דע"י האור לא בלע בו דמו כלל ומאי דבלע נשרף לגמרי או נפלט למ"ד שכל שע"י האור כבולעו כך פולטו. ורבינו הרב הלוי ז"ל פי' דה"ק דאף למתנות כהונה הנאכלים לכהנים בעי מליח' למצות מליחה קרבן וכן בכל על כל קרבנותיך תקריב מלח ונקט לצלי משום למשחה בהם דרך תענוג כדרך שהמלכים אוכלים והא דאמרינן בפסח שני לענין שעיר הרגלים בשבת נאכלין במליחה הוא דנאכלי' חיים ואע"ג דמליח' אסורה משום שבות לא גזרו בו במקדש כי היכי דאין שבות במקדש במילי טובא כדאמר רבא בפ' בתרא דעירובין מר':

5 אמר שמואל דגים ועופות שמלחין זה עם זה ופרישנא טעמא משום דדגים רפו קרמייהו ופלטו לאלתר ועופות קמיטי וכי נייח דגים מלפלוט אפי' ציר פלטי עופות דמא דידהו ובלעי דגים ולרבותא נקטי' עופות וכ"ש דגים ובהמה ואפי' גדי ומסתבר' דמסתמ' קאמר בכל דגים ואפי' הם גדולים ומיהו עוף ובהמה דינם כמו עופות ועופו' ודוקא נקט דגים דבדידהו בלחוד הוא דאיתיה להא טעמא וכן כתבו גדולי רבותי ז"ל וי"א שאף דדגים ועופו' הדגי' בלחוד אסורין משו' דבלעי מאי דפלטי עופות כדמפרש ואזיל אבל העופות מותרין ויש נותנין טעם משום דדם דבלעו דגים מן העופות תו לא פלטי ליה שאם לא כן נמלח אף הדגים ויהא מותרין ואין זה ראיה כי מה שאין אנו מתירין הדגים במליחה אחרת לפי שאין אנו סומכין במניחה אלא כשבא להפליט דם האיברים שלא פי' דמאי דלא מפליט במליחה בדוכתי' קאי. אבל דם שכבר פי' ויצא לאויר העולם ממקום ונאסר ונבלע במקום אחר אין אנו סומכין על המלח שיוציאנו כולו ולפיכך בשר תפל שנתנה עם בשר מליח וכאשר אין לו תקנה במליחה כדברי רבי' ברוך וזה נכון אבל יש לתת טעם להתיר העופות מפני שהעופות כל זמן שהם במליחתו אפילו לזמן מרובה הולכין ופולטין דם או ציר וכל כמה דפלטי' אפי' ציר לא בלע דם דשריק ולשון הגמרא נראה כדין זה דהא לא קאמר אלא דפלטי עופות ובלעי דגים ולא קאמר דהדרי דגים ופלטי ובלעי עופות והא דקאמר סתם אסורין סמך על עיקר טעמו וסתמא כפירושו וכן פסקו בספר המצות: וכן דעת רבינו ז"ל ורוב הפוסקי' ויש פסקו שהעופות אסורין אם לא סלקן משם תיכף מעבר זמן מליחתם המכשירם לקדירה ואינו נכון. ונראה מכאן שאסור להניח בשר שכבר נמלח ונח מפליטתו עם הבשר הנמלח ולא אמרי' כיון שכבר נח לגמרי ונסתם פיו תו לא פתח ליה ולא בלעו דהכא כבר פלטו ונחו הדגים לגמרי ואפ"ה הדרי ובלעי מאי דפלטי עופות ואין לנו שום ראיה לומר שאין זה אלא בדגים דוקא ותדע דלקמן הוי אסרינן לממלח שתי חתיכות ביחד דילמא קדמ' חדא לחברת' מינייהו וניחא ובלעה מדחבר' ולא שרינוהו אלא מטעמא כשהוא במליחתה פולטת ציר וטרידא ולא בלע דמא: וי"א דהא ודאי אסו' כיון שכבר נח הראשון אבל אם עדיין לא נח כשנתנו עמו בשר אחר למלוח אעפ"י שהראשון יש לו זמן מרובה שנמלח ואינו יודעי' שנח קודם שתגמור פליטת השני אפ"ה מותר דכיון דהשני עצמו פולט שוב אין הראשון נח מלפלוט עד שתגמור פליטת השני ולא אסרו כאן במשנתינו אלא משום דנחו דגים דגמרי מקמי דפלטי עופות וכן כתב בעל התרומות ז"ל ועוד אמר ר"י ז"ל כי כשמולחין חתיכות זא"ז ביחד אע"פ ששהתה ראשונה כשיעור מליח' יותר ונסתמה מלפלוט דם מ"מ פתוח' היא עדיין יום או יומים לפלוט ציר וכל זמן שפולטת ציר אינה בולעת דם ולפיכך מותר ויש מרבותי' ז"ל בעלי החדושי' שחוששין להחמיר בזה שלא למלוח ולצרף חתיכות ביחד במליחה אלא בעוד שאנו רואין שהראשונה עסוקה לפלוט דם דשמא נחה אפילו מציר ובלע' מאידך וכבר כתבנו דכל דבלע' דם בעלמא אין לו תקנה בשום מליחה אעפ"י שהיתה טפילה וראוי להחמיר ובשר שנמלח ועומד כן במלחו שלא הודח עד לאחר שפלט כל צירו ודמו אמרו בשם הרב רבינו יונה ז"ל שצריך קליפה מפני שהדם שהיה על פניו מחמת המליחה חזר ונבלע בו כשנח לגמרי ושוב אינו יוצא ממנו ומיהו בקליפה סגי' דדם כזה מישרק שריק ואינו נבלע יותר מכדי קליפה וכתב כי שיעור פליטת צירו עד י"ב שעות ולפ"ז אין להניח בשר במלח יותר מי"ב שעות ואין זה כדברי הר"י ז"ל שכתבנו לעיל ונראה שאין לשיעור זה זמן קצוב והכל לפי מה שהוא יש ששוהא זמן מועט ויש ששוהא זמן גדול וי"א שאפילו שהה זמן מרובה אחר שנח וגם שנפל בגיגית ונשרה בעצמו דיו בהדחה כי לאחר ששהא שיעור מליחה ועשה המלח כחו שוב אין בו כח לחמם ולדון אותו כרותח שלא אמרו מליח כרותח אף באינו נאכל מחמת מלחו אלא במה שמבליע תוך שיעור מליחתו שעדיין כחו קיים וכן אמרו שאירע מעשה בבית רש"י ז"ל על בשר ששהא שיעור מליחה ונפל בגיגית קודם הדחה ונשר' שם כל הלילה והתירו בהדחה: ותדע שהרי הבשר צריך הדחה יפה לאחר מליחה ולמה אין אנו חוששין שבשעת הדחה יחזור דם שעל פניו ויבלע בו דהא מליח כרותח ויהא צריך במים ס' כנגד כל הבשר אלא ודאי שאין נידון כרותח באותה שעה וכן נראין הדברים: וכן כתוב בספר המצות ובתוספ' ומיהו לכתחלה ראוי להחמיר שלא להניח הבשר המליח מלהדיחו לאחר שאנו רואין שנח לפלוט ואפי' תוך זמן מועט אא"כ הוא תלוי בענין שא"א שיבלע בו דמו ומיהו בדיעבד בהדחה סגיא ליה כל שעמד שלא בכלי מנוקב כדינו כשיעור מליחה דשוב אינו נידון כרותח אף לפר"ת ז"ל שהחמיר בפי' אינו נאכל מחמת מלחו וכל שנאסר ע"י מליחה בקליפה סגיא ליה ואפי כשהמלח כרותח אא"כ נשרו תוך שיעור מליחה בכלי שאינו מנוקב שא"א שע"י שריה נבלעו הדם בכלי: ודגים שצלאן עם העופות מותרין דכל שהוא ע"י האור כבולעו כך פולטו.

6 רב מרי בר רחל אימלח ליה בשר שחיטה בהדי בשר נבילה אתא לקמיה דרבא פרש"י ז"ל דמסתפקי ליה דדילמא כל כמה דטריד למיפלט דם איבלע שמנונית או לא ורבא פשיט ליה מדתניא הטמאים לרבות צירם ופירש"י ז"ל וכיון דצירם אסור מן התורה נאסר הבשר דקים ליה לרבא דההיא לא נצרכה אלא להא גוונא שנמלחו עם הכשרים ולהאי פי' דרש"י ז"ל אותבינהו לרבא מדתני' דג טהור שמלחו עם דג טמא מותרין מאי לאו שניהם מלוחים כלומר אלמא כי טריד למפלט דם לא בלע אפי' שמנונית וזהו ראיה דרבא מה"ט הוא דהוי דאסור דקסבר דבלע שמנונית ואחרים פירשו דפשיטא ליה דאע"ג דטריד מלפלוט דם שפיר בלע שמנונית שהוא דבר רך אלא דמספקא ליה אם יש כח במלח להפליט שמנונית כמו דם או לא ומייתי ליה רבא מדתניא לאסור צירם ומסתמא ציר היוצא מדבר חי אינו נפלט אלא ע"י מליחה והדר אותבי' לכולהו. למימרא דאע"ג דהמלח מוציא שמנונית מ"מ כיון ששניהם מלוחים איידי דטריד לפלוט דם לא בלע שמנונית נמי ודחינן לה דהב"ע כשטהור מליח וטמא תפל והפי' הזה יותר נכון וכן הוא בתו' ובחידושין. הא דפשיט רבא מן הטמאי' לרבות צירם וכו' אע"ג דההיא בשרצים כתיב ודלמא שאני שרצים שהם מטמאין בכעדשה הא התם איכא קרא דדריש מינה לציר של נבילה ולהכי לא דייק הכא בין שרצים לנבילה ודכוותי' בסוגיא דתלמודא וכתבו בתו' בשם ר"י ז"ל כי בודאי ממשרת אנו למדין לטעם כעיקר בכל התורה במס' פסחי' והוצרך כאן לרוטבן וקיפה שלהן להשמיענו דמיחוי כממש: ואם המחה את השרץ וגמעו שחייב על השתי' כאכילה ובפ' העור והרוטב מביאו על הממחה את חלב וגמעו ודבר זה לא הייתי למד מציר בהקפהו ואכלו וציר ורוטב וקיפה מתרבין ברבוי אחד כי שקולין הם ע"כ כתוב בס' המצות ואנן הא כתיבנא בפ' גיד הנשה שדעתינו כפרש"י ז"ל דטעם כעיקר לאו דאורייתא ומיהו הא ברייתא. דברי הכל היא דהם רבא מייתי ליה הכא ואיהו סבר לה דטעם כעיקר לאו דאורייתא כדכתיבנא התם וכדמוכח בפרקין ולעולם לא הביאו ראיה בשום מקום מן הברייתא הזאת לטעם כעיקר לא בפסחים ולא בשום מקום וטעם הדבר משום דכל שהטעם עומד בעצמו שלא נבלע לכ"ע אסור ולא נחלקו בשום מקום ע"ז אלא כשנבלע הטעם בדבר אחר כההי' דמשרת וגיעולי א"ה ובשר בחלב ובשר חטאת וזה ברור:

2 חולין פתח ↗

4 עירובין פתח ↗

מַתְנִי׳ הַמּוֹצֵא תְּפִילִּין — מַכְנִיסָן זוּג זוּג. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שְׁנַיִם שְׁנַיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בִּישָׁנוֹת, אֲבָל בַּחֲדָשׁוֹת — פָּטוּר. מְצָאָן צְבָתִים אוֹ כְרִיכוֹת — מַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶן וּמְבִיאָן. וּבַסַּכָּנָה — מְכַסָּן וְהוֹלֵךְ לוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: נוֹתְנָן לַחֲבֵירוֹ, וַחֲבֵירוֹ לַחֲבֵירוֹ, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה. וְכֵן בְּנוֹ — נוֹתְנוֹ לַחֲבֵירוֹ, וַחֲבֵירוֹ לַחֲבֵירוֹ, אֲפִילּוּ מֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נוֹתֵן אָדָם חָבִית לַחֲבֵירוֹ, וַחֲבֵירוֹ לַחֲבֵירוֹ, אֲפִילּוּ חוּץ לַתְּחוּם. אָמְרוּ לוֹ: לֹא תְּהַלֵּךְ זוֹ יוֹתֵר מֵרַגְלֵי בְעָלֶיהָ. גְּמָ׳ זוּג אֶחָד אִין, טְפֵי — לָא. לֵימָא תְּנַן סְתָמָא דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר? דְּאִי כְּרַבִּי מֵאִיר, הָאָמַר: לוֹבֵשׁ כׇּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לִלְבּוֹשׁ, וְעוֹטֵף כׇּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לַעֲטוֹף. דִּתְנַן: וּלְשָׁם מוֹצִיא כׇּל כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ, וְלוֹבֵשׁ כׇּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לִלְבּוֹשׁ, וְעוֹטֵף כׇּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לַעֲטוֹף. וְהַהִיא סְתָמָא, מִמַּאי דְּרַבִּי מֵאִיר הִיא? דְּקָתָנֵי עֲלַהּ: לוֹבֵשׁ וּמוֹצִיא וּפוֹשֵׁט, וְלוֹבֵשׁ וּמוֹצִיא וּפוֹשֵׁט, אֲפִילּוּ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמַר רָבָא: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר, הָתָם דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁוֹ — כְּחוֹל שַׁוְויֻהּ רַבָּנַן, וְהָכָא דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁוֹ — כְּחוֹל שַׁוְויֻהּ רַבָּנַן. הָתָם דִּבְחוֹל כַּמָּה דְּבָעֵי לָבֵישׁ, לְעִנְיַן הַצָּלָה נָמֵי שָׁרוּ לֵיה רַבָּנַן. הָכָא דִּבְחוֹל נָמֵי זוּג אֶחָד — אִין, טְפֵי — לָא, לְעִנְיַן הַצָּלָה נָמֵי זוּג אֶחָד — אִין, טְפֵי — לָא. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שְׁנַיִם שְׁנַיִם. מַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר שַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין הוּא, זוּג אֶחָד — אִין, טְפֵי — לָא. וְאִי קָסָבַר שַׁבָּת לָאו זְמַן תְּפִילִּין הוּא, וּמִשּׁוּם הַצָּלָה דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ שָׁרוּ לֵיהּ רַבָּנַן, אֲפִילּוּ טְפֵי נָמֵי! לְעוֹלָם קָסָבַר שַׁבָּת לָאו זְמַן תְּפִילִּין הוּא, וְכִי שְׁרוֹ רַבָּנַן לְעִנְיַן הַצָּלָה — דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ בִּמְקוֹם תְּפִילִּין. אִי הָכִי זוּג אֶחָד נָמֵי — אֵין, טְפֵי — לָא! אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: מָקוֹם יֵשׁ בָּרֹאשׁ לְהַנִּיחַ בּוֹ שְׁתֵּי תְפִילִּין. הָנִיחָא דְּרֹאשׁ, דְּיָד מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: פְּעָמִים שֶׁאָדָם בָּא מִן הַשָּׂדֶה וַחֲבִילָתוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וּמְסַלְּקָן מֵרֹאשׁוֹ וְקוֹשְׁרָן בִּזְרוֹעוֹ. אֵימַר דְּאָמַר רַב הוּנָא, שֶׁלֹּא יִנְהַג בָּהֶן דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן. רָאוּי מִי אָמַר? אֶלָּא כִּדְאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: מָקוֹם יֵשׁ בָּרֹאשׁ שֶׁרָאוּי לְהַנִּיחַ בּוֹ שְׁתֵּי תְפִילִּין. הָכָא נָמֵי, מָקוֹם יֵשׁ בַּיָּד שֶׁרָאוּי לְהַנִּיחַ בּוֹ שְׁתֵּי תְפִילִּין. תַּנָּא דְבֵי מְנַשֶּׁה: ״עַל יָדְךָ״ — זוֹ קִיבּוֹרֶת, ״בֵּין עֵינֶיךָ״ — זוֹ קׇדְקֹד. הֵיכָא? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: מְקוֹם שֶׁמּוֹחוֹ שֶׁל תִּינוֹק רוֹפֵס. לֵימָא בִּדְרַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק קָמִיפַּלְגִי, דְּתַנָּא קַמָּא לֵית לֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק, וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל אִית לֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק? לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק, וְהָכָא בְּשַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין קָמִיפַּלְגִי. דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: שַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין הוּא. וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: שַׁבָּת לָאו זְמַן תְּפִילִּין הוּא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא שַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין הוּא, וְהָכָא בְּמִצְוֹת צְרִיכוֹת כַּוּוֹנָה קָמִיפַּלְגִי. תַּנָּא קַמָּא סָבַר: לָצֵאת בָּעֵי כַּוּוֹנָה. וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: לָא בָּעֵי כַּוּוֹנָה. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָצֵאת לָא בָּעֵי כַּוּוֹנָה, וְהָכָא לַעֲבוֹר מִשּׁוּם ״בַּל תּוֹסִיף״ קָמִיפַּלְגִי, דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: לַעֲבוֹר מִשּׁוּם ״בַּל תּוֹסִיף״ לָא בָּעֵי כַּוּוֹנָה. וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: לַעֲבוֹר מִשּׁוּם ״בַּל תּוֹסִיף״ בָּעֵי כַּוּוֹנָה. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: אִי דִּסְבִירָא לַן דְּשַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא לַעֲבוֹר בָּעֵי כַּוּוֹנָה וְלָא לָצֵאת בָּעֵי כַּוּוֹנָה. וְהָכָא בְּ״לַעֲבוֹר שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ״ קָמִיפַּלְגִי. תַּנָּא קַמָּא סָבַר: לָא בָּעֵי כַּוּוֹנָה. וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: לַעֲבוֹר שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ בָּעֵי כַּוּוֹנָה. אִי הָכִי, לְרַבִּי מֵאִיר זוּג אֶחָד נָמֵי לָא. וְעוֹד: הַיָּשֵׁן בַּשְּׁמִינִי בְּסוּכָּה יִלְקֶה! אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִדְשַׁנִּינַן מֵעִיקָּרָא. וּמַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ שַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין? רַבִּי עֲקִיבָא. דְּתַנְיָא: ״וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה״. ״יָמִים״ — וְלֹא לֵילוֹת. ״מִיָּמִים״ — וְלֹא כׇּל יָמִים, פְּרָט לְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא נֶאֱמַר חוּקָּה זוֹ אֶלָּא לְעִנְיַן פֶּסַח בִּלְבַד. וְאֶלָּא הָא דִּתְנַן: הַפֶּסַח וְהַמִּילָה מִצְוַת עֲשֵׂה — לֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאִי רַבִּי עֲקִיבָא — כֵּיוָן דְּמוֹקֵי לָהּ בְּפֶסַח, לָאו נָמֵי אִיכָּא, כִּדְרַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי אִילְעַאי. דְּאָמַר רַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי אִילְעַאי: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״הִשָּׁמֶר״ ״פֶּן״ וְ״אַל״ — אֵינוֹ אֶלָּא בְּלֹא תַּעֲשֶׂה! אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי עֲקִיבָא, ״הִשָּׁמֶר״ דְּלָאו — לָאו, ״הִשָּׁמֶר״ דַּעֲשֵׂה — עֲשֵׂה. וְסָבַר רַבִּי עֲקִיבָא שַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין הוּא?! וְהָתַנְיָא, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יָכוֹל יַנִּיחַ אָדָם תְּפִילִּין בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ״, מִי שֶׁצְּרִיכִין אוֹת, יָצְאוּ אֵלּוּ — שֶׁהֵן גּוּפָן אוֹת. אֶלָּא הַאי תַּנָּא הוּא דְּתַנְיָא: הַנֵּיעוֹר בַּלַּיְלָה, רָצָה — חוֹלֵץ, רָצָה — מַנִּיחַ, דִּבְרֵי רַבִּי נָתָן. יוֹנָתָן הַקִּיטוֹנִי אוֹמֵר: אֵין מַנִּיחִין תְּפִילִּין בַּלַּיְלָה. מִדְּלַיְלָה לְתַנָּא קַמָּא זְמַן תְּפִילִּין — שַׁבָּת נָמֵי זְמַן תְּפִילִּין. דִּילְמָא סְבִירָא לֵיהּ לַיְלָה זְמַן תְּפִילִּין הוּא, שַׁבָּת לָאו זְמַן תְּפִילִּין הוּא. דְּהָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר: לַיְלָה זְמַן תְּפִילִּין הוּא, שַׁבָּת לָאו זְמַן תְּפִילִּין הוּא! אֶלָּא הַאי תַּנָּא הוּא דְּתַנְיָא: מִיכַל בַּת כּוּשִׁי הָיְתָה מַנַּחַת תְּפִילִּין וְלֹא מִיחוּ בָּהּ חֲכָמִים, וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל יוֹנָה הָיְתָה עוֹלָה לָרֶגֶל וְלֹא מִיחוּ בָּהּ חֲכָמִים. מִדְּלֹא מִיחוּ בָּהּ חֲכָמִים — אַלְמָא קָסָבְרִי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָא הִיא. וְדִילְמָא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: נָשִׁים סוֹמְכוֹת רְשׁוּת. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, אִשְׁתּוֹ שֶׁל יוֹנָה הָיְתָה עוֹלָה לָרֶגֶל וְלֹא מִיחוּ בָּהּ, מִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר רֶגֶל לָאו מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא הוּא? אֶלָּא קָסָבַר רְשׁוּת, הָכָא נָמֵי רְשׁוּת. אֶלָּא הַאי תַּנָּא הִיא דְּתַנְיָא: הַמּוֹצֵא תְּפִילִּין, מַכְנִיסָן זוּג זוּג. אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה, אֶחָד חֲדָשׁוֹת וְאֶחָד יְשָׁנוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּחֲדָשׁוֹת, וּמַתִּיר בִּישָׁנוֹת. עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא בַּחֲדָשׁוֹת וִישָׁנוֹת, אֲבָל בְּאִשָּׁה לָא פְּלִיגִי. שְׁמַע מִינַּהּ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָא הוּא, וְכׇל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאֵין הַזְּמַן גְּרָמָא נָשִׁים חַיָּיבוֹת. וְדִילְמָא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: נָשִׁים סוֹמְכוֹת רְשׁוּת? לָא סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּלָא רַבִּי מֵאִיר סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, וְלָא רַבִּי יְהוּדָה סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי לָא רַבִּי מֵאִיר סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, דִּתְנַן: אֵין מְעַכְּבִין אֶת הַתִּינוֹקוֹת מִלִּתְקוֹעַ. הָא נָשִׁים מְעַכְּבִין — וּסְתָם מַתְנִיתִין רַבִּי מֵאִיר. וְלָא רַבִּי יְהוּדָה סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּתַנְיָא: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ... וְסָמַךְ״, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל סוֹמְכִין וְאֵין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל סוֹמְכוֹת. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: נָשִׁים סוֹמְכוֹת רְשׁוּת. וּסְתָם סִיפְרָא מַנִּי — רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הַמּוֹצֵא תְּכֵלֶת בַּשּׁוּק, לְשׁוֹנוֹת — פְּסוּלוֹת, חוּטִין — כְּשֵׁרִין. מַאי שְׁנָא לְשׁוֹנוֹת, דְּאָמַר: אַדַּעְתָּא דִגְלִימָא צַבְעִינְהוּ? חוּטִין נָמֵי, נֵימָא: אַדַּעְתָּא דִגְלִימָא טְוִינְהוּ! בִּשְׁזוּרִים. שְׁזוּרִים נָמֵי, נֵימָא: אַדַּעְתָּא דְשִׂיפְתָּא דִגְלִימָא עַיְיפִינְהוּ! בְּמוּפְסָקִין, דְּכוּלֵּי הַאי וַדַּאי לָא טָרְחִי אִינָשֵׁי. אָמַר רָבָא: וְכִי אָדָם טוֹרֵחַ לַעֲשׂוֹת קָמֵיעַ כְּמִין תְּפִילִּין? דִּתְנַן: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּישָׁנוֹת. אֲבָל בַּחֲדָשׁוֹת — פָּטוּר. אָמַר רַבִּי זֵירָא לְאַהֲבָה בְּרֵיהּ: פּוֹק תְּנִי לְהוּ: הַמּוֹצֵא תְּכֵלֶת בַּשּׁוּק, לְשׁוֹנוֹת — פְּסוּלִין, חוּטִין מוּפְסָקִין — כְּשֵׁירִין, לְפִי שֶׁאֵין אָדָם טוֹרֵחַ. אָמַר רָבָא: וּמִשּׁוּם דְּתָנֵי לַהּ אַהֲבָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי זֵירָא כֵּיפֵי תְּלָא לַהּ?! וְהָתְנַן: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בִּישָׁנוֹת, אֲבָל בַּחֲדָשׁוֹת — פָּטוּר! אֶלָּא אָמַר רָבָא: טָרַח וְלָא טָרַח — תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: הַמּוֹצֵא תְּפִילִּין — מַכְנִיסָן זוּג זוּג, אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה, אֶחָד חֲדָשׁוֹת וְאֶחָד יְשָׁנוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּחֲדָשׁוֹת וּמַתִּיר בִּישָׁנוֹת. אַלְמָא מָר סָבַר טָרַח אִינִישׁ, וּמָר סָבַר לָא טָרַח אִינִישׁ. שיצ״י עצב״י סִימָן. וְהַשְׁתָּא דְּתָנֵי אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: אֵלּוּ הֵן יְשָׁנוֹת — כֹּל שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רְצוּעוֹת וּמְקוּשָּׁרוֹת, חֲדָשׁוֹת — יֵשׁ בָּהֶן רְצוּעוֹת וְלֹא מְקוּשָּׁרוֹת. דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא טָרַח אִינִישׁ. וְלִיעְנְבִינְהוּ מִיעְנָב! אָמַר רַב חִסְדָּא: זֹאת אוֹמֶרֶת, עֲנִיבָה פְּסוּלָה בִּתְפִילִּין. אַבָּיֵי אָמַר: רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: עֲנִיבָה קְשִׁירָה מְעַלַּיְיתָא הִיא. טַעְמָא דַּעֲנִיבָה קְשִׁירָה מְעַלַּיְיתָא הִיא, הָא לָאו הָכִי — עָנֵיב לְהוּ, וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִילִּין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי הוּא, וְאָמַר רַב נַחְמָן: וְנוֹיֵיהֶן לְבַר! דְּעָנֵיב לְהוּ כְּעֵין קְשִׁירָה דִידְהוּ. אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב: הַלּוֹקֵחַ תְּפִילִּין מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מוּמְחֶה — בּוֹדֵק שְׁתַּיִם שֶׁל יָד וְאַחַת שֶׁל רֹאשׁ, אוֹ שְׁתַּיִם שֶׁל רֹאשׁ וְאַחַת שֶׁל יָד. מָה נַפְשָׁךְ: אִי מֵחַד גַּבְרָא קָא זָבֵין, לִבְדּוֹק אוֹ שָׁלֹשׁ שֶׁל יָד אוֹ שָׁלֹשׁ שֶׁל רֹאשׁ. אִי מִתְּרֵי תְּלָתָא גַּבְרֵי זָבֵין, כׇּל חַד וְחַד לִיבְעֵי בְּדִיקָה. לְעוֹלָם מֵחַד גַּבְרָא זָבֵין, וּבָעֵינַן דְּמִיתְמַחֵי בְּשֶׁל יָד וּבְשֶׁל רֹאשׁ. אִינִי?! וְהָא תָּנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: בִּתְפִילִּין בּוֹדֵק שָׁלֹשׁ שֶׁל יָד וְשֶׁל רֹאשׁ, מַאי לָאו אוֹ שָׁלֹשׁ שֶׁל יָד אוֹ שָׁלֹשׁ שֶׁל רֹאשׁ! לָא: שָׁלֹשׁ, מֵהֶן שֶׁל יָד מֵהֶן שֶׁל רֹאשׁ. וְהָתָנֵי רַב כָּהֲנָא: בִּתְפִילִּין בּוֹדֵק שְׁתַּיִם שֶׁל יָד וְשֶׁל רֹאשׁ! הָא מַנִּי רַבִּי הִיא, דְּאָמַר: בִּתְרֵי זִימְנֵי הָוֵי חֲזָקָה. אִי רַבִּי, אֵימָא סֵיפָא: וְכֵן בַּצֶּבֶת הַשֵּׁנִי, וְכֵן בַּצֶּבֶת הַשְּׁלִישִׁי. וְאִי רַבִּי — שְׁלִישִׁי מִי אִית לֵיהּ? מוֹדֶה רַבִּי בִּצְבָתִים, דְּמִתְּרֵי תְּלָתָא גַּבְרֵי זָבֵין. אִי הָכִי אֲפִילּוּ רְבִיעִי נָמֵי, וַאֲפִילּוּ חֲמִישִׁי נָמֵי! אִין הָכִי נָמֵי. וְהַאי דְּקָתָנֵי שְׁלִישִׁי לְאַפּוֹקֵי מֵחֶזְקֵיהּ, וּלְעוֹלָם אֲפִילּוּ רְבִיעִי וַחֲמִישִׁי נָמֵי. מְצָאָן צְבָתִים אוֹ כְרִיכוֹת וְכוּ׳. מַאי צְבָתִים וּמַאי כְּרִיכוֹת? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הֵן הֵן צְבָתִים, הֵן הֵן כְּרִיכוֹת. צְבָתִים — זָוֵוי זָוֵוי, כְּרִיכוֹת — דִּכְרִיכָן טוּבָא. מַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶן וּמְבִיאָן. וְאַמַּאי? לְעַיְּילִינְהוּ זוּג זוּג! אָמַר רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה: לְדִידִי מִיפָּרְשָׁא לֵיהּ מִינֵּיהּ דְּאַבָּא, כׇּל שֶׁאִילּוּ מַכְנִיסָן זוּג זוּג וְכָלוֹת קוֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה, מַכְנִיסָן זוּג זוּג. וְאִי לָא, מַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶן וּמְבִיאָן. וּבַסַּכָּנָה מְכַסָּן וְהוֹלֵךְ. וְהָתַנְיָא: וּבַסַּכָּנָה מוֹלִיכָן פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת! אָמַר רַב: לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּסַכָּנַת גּוֹיִם, הָא — בְּסַכָּנַת לִסְטִים. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא לְמַתְנִיתִין, בְּסַכָּנַת גּוֹיִם? אֵימָא סֵיפָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: נוֹתְנָן לַחֲבֵירוֹ, וַחֲבֵירוֹ לַחֲבֵירוֹ. כׇּל שֶׁכֵּן דְּאָוְושָׁא מִילְּתָא! חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא, וְהָכִי קָתָנֵי: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּסַכָּנַת גּוֹיִם, אֲבָל בְּסַכָּנַת לִיסְטִים — מוֹלִיכָן פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: נוֹתְנָן לַחֲבֵירוֹ וְכוּ׳. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? מָר סָבַר: פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת עָדִיף, דְּאִי אָמְרַתְּ נוֹתְנָן לַחֲבֵירוֹ וַחֲבֵירוֹ לַחֲבֵירוֹ — אָוְושָׁא מִלְּתָא דְּשַׁבָּת. וּמָר סָבַר: נוֹתְנָן לַחֲבֵירוֹ עָדִיף, דְּאִי אָמְרַתְּ מוֹלִיכָן פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת — זִימְנִין דְּלָאו אַדַּעְתֵּיהּ, וְאָתֵי לְאֵתוֹיִינְהוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְכֵן בְּנוֹ. בְּנוֹ מַאי בָּעֵי הָתָם? דְּבֵי מְנַשֶּׁה תָּנָא: בְּשֶׁיְּלָדַתּוּ אִמּוֹ בַּשָּׂדֶה. וּמַאי אֲפִילּוּ הֵן מֵאָה? דְּאַף עַל גַּב דְּקַשְׁיָא לֵיהּ יְדָא, אֲפִילּוּ הָכִי, הָא עֲדִיפָא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נוֹתֵן אָדָם חָבִית. וְלֵית לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה הָא דִּתְנַן הַבְּהֵמָה וְהַכֵּלִים כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים! אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם לֵוִי סָבָא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בִּמְעָרָן מֵחָבִית לְחָבִית. וְרַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: מַיִם אֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. דִּתְנַן: רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר בְּמַיִם מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ. וּמַאי לֹא תְּהַלֵּךְ זוֹ — לֹא יְהַלֵּךְ מַה שֶּׁבְּזוֹ יוֹתֵר מֵרַגְלֵי הַבְּעָלִים. אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה הֵיכָא דִּבְלִיעָן בְּעִיסָּה, הֵיכָא דְּאִיתַנְהוּ בְּעֵינַיְיהוּ מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ? הַשְׁתָּא בִּקְדֵירָה אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לָא בָּטְלִי, בְּעֵינַיְיהוּ בָּטְלִי?! דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַיִם וּמֶלַח בְּטֵלִין בָּעִיסָּה. וְאֵין בְּטֵלִין בַּקְּדֵירָה, מִפְּנֵי רוֹטְבָּהּ. אֶלָּא אָמַר רָבָא, הָכָא בְּחָבִית שֶׁקָּנְתָה שְׁבִיתָה, וּמַיִם שֶׁלֹּא קָנוּ שְׁבִיתָה עָסְקִינַן. דְּבָטְלָה חָבִית לְגַבֵּי מַיִם. כְּדִתְנַן: הַמּוֹצִיא הַחַי בְּמִטָּה — פָּטוּר אַף עַל הַמִּטָּה, מִפְּנֵי שֶׁהַמִּטָּה טְפֵילָה לוֹ. הַמּוֹצִיא אוֹכָלִין פָּחוֹת מִכַּשִּׁיעוּר — בִּכְלִי פָּטוּר אַף עַל הַכְּלִי, מִפְּנֵי שֶׁהַכְּלִי טָפֵל לוֹ. מֵתִיב רַב יוֹסֵף, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּשְׁיָירָא, נוֹתֵן אָדָם חָבִית לַחֲבֵירוֹ וַחֲבֵירוֹ לַחֲבֵירוֹ. בִּשְׁיָירָא אִין, שֶׁלֹּא בִּשְׁיָירָא לָא? אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף: כִּי תְּנַן נָמֵי בְּמַתְנִיתִין — בִּשְׁיָירָא תְּנַן. אַבָּיֵי אָמַר: בִּשְׁיָירָא — אֲפִילּוּ חָבִית שֶׁקָּנְתָה שְׁבִיתָה וּמַיִם שֶׁקָּנוּ שְׁבִיתָה. שֶׁלֹּא בִּשְׁיָירָא — חָבִית שֶׁקָּנְתָה שְׁבִיתָה וּמַיִם שֶׁלֹּא קָנוּ שְׁבִיתָה. רַב אָשֵׁי אָמַר: הָכָא בְּחָבִית דְּהֶפְקֵר עָסְקִינַן וּמַיִם דְּהֶפְקֵר עָסְקִינַן. וּמַאן אָמְרוּ לוֹ — רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי הִיא, דְּאָמַר: חֶפְצֵי הֶפְקֵר קוֹנִין שְׁבִיתָה. וּמַאי ״לֹא תְּהַלֵּךְ זוֹ יוֹתֵר מֵרַגְלֵי הַבְּעָלִים״? לֹא יְהַלְּכוּ אֵלּוּ יוֹתֵר מִכֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּעָלִים. מַתְנִי׳ הָיָה קוֹרֵא בְּסֵפֶר עַל הָאִיסְקוּפָּה וְנִתְגַּלְגֵּל הַסֵּפֶר מִיָּדוֹ — גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. הָיָה קוֹרֵא בְּרֹאשׁ הַגָּג וְנִתְגַּלְגֵּל הַסֵּפֶר מִיָּדוֹ, עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים — גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. מִשֶּׁהִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים — הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אֵין מְסוּלָּק מִן הָאָרֶץ אֶלָּא כִּמְלֹא מַחַט — גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפִילּוּ בָּאָרֶץ עַצְמוֹ — גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר מִשּׁוּם שְׁבוּת עוֹמֵד בִּפְנֵי כִּתְבֵי הַקּוֹדֶשׁ. גְּמָ׳ הַאי אִיסְקוּפָּה הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא אִיסְקוּפָּה רְשׁוּת הַיָּחִיד וְקָמָה רְשׁוּת הָרַבִּים, וְלָא גָּזְרִינַן דִּילְמָא נָפֵיל וְאָתֵי לְאֵתוֹיֵי. מַנִּי? רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: כׇּל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת אֵינוֹ עוֹמֵד בִּפְנֵי כִּתְבֵי הַקּוֹדֶשׁ. אֵימָא סֵיפָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אֵין מְסוּלָּק מִן הָאָרֶץ אֶלָּא מְלֹא הַחוּט גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפִילּוּ בָּאָרֶץ עַצְמָהּ גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ — רֵישָׁא וְסֵיפָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, מְצִיעֲתָא רַבִּי יְהוּדָה! אָמַר רַב יְהוּדָה: אִין, רֵישָׁא וְסֵיפָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, מְצִיעֲתָא רַבִּי יְהוּדָה. רַבָּה אָמַר: הָכָא בְּאִיסְקוּפָּה הַנִּדְרֶסֶת עָסְקִינַן, וּמִשּׁוּם בִּזְיוֹן כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ שְׁרוֹ רַבָּנַן. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: תּוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת — גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ, חוּץ לְאַרְבַּע — הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב. וְאִי אָמְרַתְּ בְּאִיסְקוּפָּה נִדְרֶסֶת עָסְקִינַן, מָה לִי תּוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת מָה לִי חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת? אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: הָכָא בְּאִיסְקוּפָּה כַּרְמְלִית עָסְקִינַן, וּרְשׁוּת הָרַבִּים עוֹבֶרֶת לְפָנֶיהָ. תּוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, דְּאִי נָפֵיל וּמַיְיתִי לֵיהּ לָא אָתֵי לִידֵי חִיּוּב חַטָּאת — שָׁרוּ לֵיהּ רַבָּנַן. חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת, דְּאִי מַיְיתֵי לֵיהּ אָתֵי לִידֵי חִיּוּב חַטָּאת — לָא שָׁרוּ לֵיהּ רַבָּנַן. אִי הָכִי, תּוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת נָמֵי נִגְזַר דִּילְמָא מְעַיֵּיל מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד. וְכִי תֵּימָא כֵּיוָן דְּמַפְסֶקֶת כַּרְמְלִית לֵית לַן בַּהּ, וְהָאָמַר רָבָא: הַמַּעֲבִיר חֵפֶץ מִתְּחִלַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע, וְהֶעֱבִירוֹ דֶּרֶךְ עָלָיו — חַיָּיב. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, בְּאִיסְקוּפָּה אֲרוּכָּה, אַדְּהָכִי וְהָכִי מִידְּכַר. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם בְּאִסְקוּפָּה שֶׁאֵינָהּ אֲרוּכָּה, וּסְתָם כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ עַיּוֹנֵי מְעַיֵּין בְּהוּ וּמַנַּח לְהוּ. וְלֵיחוּשׁ דִּילְמָא מְעַיֵּין בְּהוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְעָיֵיל לְהוּ בְּהֶדְיָא לִרְשׁוּת הַיָּחִיד. הָא מַנִּי בֶּן עַזַּאי הִיא, דְּאָמַר: מְהַלֵּךְ כְּעוֹמֵד דָּמֵי. וְדִילְמָא זָרֵיק לְהוּ מִזְרָק, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֶה בֶּן עַזַּאי בְּזוֹרֵק. אָמַר רַב אַחָא בַּר אַהֲבָה: זֹאת אוֹמֶרֶת אֵין מְזָרְקִין כִּתְבֵי הַקּוֹדֶשׁ. הָיָה קוֹרֵא בְּרֹאשׁ הַגָּג וְכוּ׳. וּמִי שְׁרֵי? וְהָתַנְיָא: כּוֹתְבֵי סְפָרִים תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת לֹא הִתִּירוּ לָהֶן לְהַפֵּךְ יְרִיעָה עַל פָּנֶיהָ, אֶלָּא פּוֹרֵס עָלֶיהָ אֶת הַבֶּגֶד! הָתָם אֶפְשָׁר, הָכָא לָא אֶפְשָׁר, וְאִי לָא אָפֵיךְ אִיכָּא בִּזְיוֹן כִּתְבֵי הַקּוֹדֶשׁ טְפֵי. הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב? וְהָא לָא נָח! אָמַר רָבָא: בְּכוֹתֶל מְשׁוּפָּע. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא לְמַתְנִיתִין? בְּכוֹתֶל מְשׁוּפָּע, אֵימָא סֵיפָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אֵינוֹ מְסוּלָּק מִן הָאָרֶץ אֶלָּא מְלֹא הַחוּט — גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ, וְהָא נָח לֵיהּ! חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא, וְהָכִי קָתָנֵי: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּכוֹתֶל מְשׁוּפָּע, אֲבָל בְּכוֹתֶל שֶׁאֵינוֹ מְשׁוּפָּע, לְמַעְלָה מִשְּׁלֹשָׁה — גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ, לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה — הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִילּוּ אֵינוֹ מְסוּלָּק מִן הָאָרֶץ וְכוּ׳. דְּבָעֵינַן הַנָּחָה עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּ. וְאֶלָּא הָא דְּאָמַר רָבָא: תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה לְרַבָּנַן צָרִיךְ הַנָּחָה, לֵימָא כְּתַנָּאֵי אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתֵּיהּ?! אֶלָּא: כּוּלַּהּ רַבִּי יְהוּדָה הִיא, וְחַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא, וְהָכִי קָתָנֵי: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּכוֹתֶל מְשׁוּפָּע, אֲבָל בְּכוֹתֶל שֶׁאֵינוֹ מְשׁוּפָּע — אֲפִילּוּ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. שֶׁרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אֵינוֹ מְסוּלָּק מִן הָאָרֶץ אֶלָּא מְלֹא הַחוּט — גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. מַאי טַעְמָא? דְּבָעֵינַן הַנָּחָה עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּ. מַתְנִי׳ זִיז שֶׁלִּפְנֵי חַלּוֹן — נוֹתְנִין עָלָיו וְנוֹטְלִין מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת. גְּמָ׳ הַאי זִיז דְּמַפֵּיק לְהֵיכָא? אִילֵּימָא דְּמַפֵּיק לִרְשׁוּת הָרַבִּים — לֵיחוּשׁ דִּילְמָא נָפֵיל, וְאָתֵי לְאֵיתוֹיֵי. אֶלָּא דְּמַפֵּיק לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, פְּשִׁיטָא! אָמַר אַבָּיֵי: לְעוֹלָם דְּמַפֵּיק לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וּמַאי ״נוֹתְנִין עָלָיו״ דְּקָתָנֵי, כֵּלִים הַנִּשְׁבָּרִים. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: זִיז שֶׁלִּפְנֵי הַחַלּוֹן הַיּוֹצֵא לִרְשׁוּת הָרַבִּים — נוֹתְנִין עָלָיו קְעָרוֹת וְכוֹסוֹת, קִיתוֹנִיּוֹת וּצְלוֹחִיּוֹת. וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכׇל הַכּוֹתֶל עַד עֲשָׂרָה הַתַּחְתּוֹנִים. וְאִם יֵשׁ זִיז אֶחָד לְמַטָּה מִמֶּנּוּ — מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, וּבָעֶלְיוֹן אֵין מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אֶלָּא כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ. הַאי זִיז הֵיכִי דָּמֵי? אִי דְּלֵית בֵּיהּ אַרְבָּעָה — מְקוֹם פְּטוּר הוּא, וַאֲפִילּוּ כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ נָמֵי לָא יִשְׁתַּמֵּשׁ. וְאִי אִית בֵּיהּ אַרְבָּעָה — בְּכוּלֵּי הַכּוֹתֶל לִישְׁתַּמֵּשׁ. אָמַר אַבָּיֵי: תַּחְתּוֹן דְּאִית בֵּיהּ אַרְבָּעָה, וְעֶלְיוֹן לֵית בֵּיהּ אַרְבָּעָה וְחַלּוֹן מַשְׁלִימָתוֹ לְאַרְבָּעָה. כְּנֶגֶד חַלּוֹן — מִשְׁתַּמֵּשׁ, דְּחוֹרֵי חַלּוֹן הוּא. דְּהַאי גִּיסָא וּדְהַאי גִּיסָא — אָסוּר. מַתְנִי׳ עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת. לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְכֵן לֹא יָרוֹק. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף מִשֶּׁנִּתְלַשׁ רוּקּוֹ בְּפִיו, לֹא יְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת עַד שֶׁיָּרוֹק. גְּמָ׳ מַתְנֵי לֵיהּ רַב חִינָּנָא בַּר שֶׁלֶמְיָא לְחִיָּיא בַּר רַב קַמֵּיהּ דְּרַב: לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אֲמַר לֵיהּ: שָׁבְקַתְּ רַבָּנַן וְעָבְדַתְּ כְּרַבִּי מֵאִיר?! הוּא סָבַר: מִדְּסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר, רֵישָׁא נָמֵי רַבִּי מֵאִיר. וְלָא הִיא: סֵיפָא רַבִּי מֵאִיר, וְרֵישָׁא רַבָּנַן. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא חוּץ. הָא הוֹצִיא חַיָּיב חַטָּאת. לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ לְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: הַמַּעֲבִיר חֵפֶץ מִתְּחִילַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע, וְהֶעֱבִירוֹ דֶּרֶךְ עָלָיו — חַיָּיב. מִי קָתָנֵי: אִם הוֹצִיא חַיָּיב חַטָּאת? דִּילְמָא אִם הוֹצִיא — פָּטוּר אֲבָל אָסוּר. אִיכָּא דְאָמְרִי: הָא הוֹצִיא פָּטוּר אֲבָל אָסוּר, לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: הַמַּעֲבִיר מִתְּחִילַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע וְהֶעֱבִירוֹ דֶּרֶךְ עָלָיו חַיָּיב! מִי קָתָנֵי ״הוֹצִיא פָּטוּר אֲבָל אָסוּר״? דִּילְמָא: אִם הוֹצִיא — חַיָּיב חַטָּאת. לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְכוּ׳. אָמַר רַב יוֹסֵף: הִשְׁתִּין וְרָק — חַיָּיב חַטָּאת. וְהָא בָּעִינַן עֲקִירָה וְהַנָּחָה מֵעַל גַּבֵּי מְקוֹם אַרְבָּעָה, וְלֵיכָּא! מַחְשַׁבְתּוֹ מְשַׁוְּיָא לֵיהּ מָקוֹם. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, הָא דְּאָמַר רָבָא: זָרַק וְנָח בְּפִי הַכֶּלֶב אוֹ בְּפִי הַכִּבְשָׁן חַיָּיב חַטָּאת, וְהָא בָּעִינַן הַנָּחָה עַל גַּבֵּי מְקוֹם אַרְבָּעָה, וְלֵיכָּא! אֶלָּא: מַחְשַׁבְתּוֹ מְשַׁוְּיָא לֵיהּ מָקוֹם, הָכִי נָמֵי מַחְשָׁבָה מְשַׁוְּיָא לָהּ מָקוֹם. בָּעֵי רָבָא: הוּא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּפִי אַמָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, מַהוּ? בָּתַר עֲקִירָה אָזְלִינַן, אוֹ בָּתַר יְצִיאָה אָזְלִינַן? תֵּיקוּ. וְכֵן לֹא יָרוֹק. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר וְכוּ׳. אַף עַל גַּב דְּלָא הַפֵּיךְ בָּהּ? וְהָתְנַן: הָיָה אוֹכֵל דְּבֵילָה בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת, וְהִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ פִּיו לִיטּוֹל צְרוֹר — רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, וְרַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הִיפֵּךְ בָּהּ — טָמֵא. לֹא הִיפֵּךְ בָּהּ — טָהוֹר! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: לְעוֹלָם לָא תַּחְלֵיף, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? בְּכִיחוֹ. וְהַתַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כִּיחוֹ וְנִתְלַשׁ, מַאי לָאו — רוֹק וְנִתְלַשׁ! לָא, כִּיחוֹ וְנִתְלַשׁ. וְהָא תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כִּיחוֹ שֶׁנִּתְלַשׁ, וְכֵן רוּקּוֹ שֶׁנִּתְלַשׁ, לֹא יְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת עַד שֶׁיָּרוֹק! אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִדְשַׁנִּינַן מֵעִיקָּרָא. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כִּיַּח בִּפְנֵי רַבּוֹ חַיָּיב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״כׇּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת״ — אַל תִּקְרֵי ״לִמְשַׂנְאַי״, אֶלָּא ״לְמַשְׂנִיאַי״. וְהָא מֵינָס אֲנִיס? כִּיַּח וְרָק קָאָמְרִינַן. מַתְנִי׳ לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיִשְׁתֶּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִשְׁתֶּה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ לִמְקוֹם שֶׁהוּא שׁוֹתֶה. וְכֵן בַּגַּת. גְּמָ׳ רֵישָׁא רַבָּנַן, וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר! אָמַר רַב יוֹסֵף: בַּחֲפֵיצִין שֶׁצְּרִיכִין לוֹ, וְדִבְרֵי הַכֹּל. אִיבַּעְיָא לְהוּ: כַּרְמְלִית, מַאי? אָמַר אַבָּיֵי: הִיא הִיא. אָמַר רָבָא: הִיא גּוּפָא גְּזֵירָה, וַאֲנַן נֵיקוּם וְנִגְזוֹר גְּזֵירָה לִגְזֵירָה?! אָמַר אַבָּיֵי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ, מִדְּקָתָנֵי וְכֵן בַּגַּת. וְרָבָא אָמַר: לְעִנְיַן מַעֲשֵׂר. וְכֵן אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: ״וְכֵן בַּגַּת״ — לְעִנְיַן מַעֲשֵׂר. דִּתְנַן: שׁוֹתִין עַל הַגַּת, בֵּין בְּחַמִּין וּבֵין בְּצוֹנֵן, וּפָטוּר — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק מְחַיֵּיב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַל הַחַמִּין חַיָּיב, וְעַל הַצּוֹנֵן פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁמַּחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר. מַתְנִי׳ קוֹלֵט אָדָם מִן הַמַּזְחֵילָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, וּמִן הַצִּינּוֹר מִכׇּל מָקוֹם שׁוֹתֶה. גְּמָ׳ קוֹלֵט — אִין, אֲבָל מְצָרֵף — לָא. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב נַחְמָן: הָכָא בְּמַזְחֵילָה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג עָסְקִינַן, דְּכׇל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג, כְּגַג דָּמֵי. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמַגְבִּיהַּ יָדוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים לְפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג, וְקוֹלֵט, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְצָרֵף. תַּנְיָא אִידַּךְ: לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיַגְבִּיהַּ יָדוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים לְפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג וִיצָרֵף, אֲבָל קוֹלֵט הוּא וְשׁוֹתֶה. מִן הַצִּינּוֹר מִכׇּל מָקוֹם שׁוֹתֶה. תָּנָא: אִם יֵשׁ בְּצִינּוֹר אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה — אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת. מַתְנִי׳ בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְחוּלְיָיתוֹ גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, חַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּיו מְמַלְּאִין הֵימֶנּוּ בְּשַׁבָּת. אַשְׁפָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גְּבוֹהָ עֲשָׂרָה טְפָחִים, חַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּיו שׁוֹפְכִין לְתוֹכָהּ מַיִם בְּשַׁבָּת. גְּמָ׳ בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בִּסְמוּכָה, לְמָה לִי חוּלְיָא עֲשָׂרָה? אָמַר רַב הוּנָא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? בְּמוּפְלֶגֶת מִן הַכּוֹתֶל אַרְבָּעָה. וְטַעְמָא דְּאִיכָּא חוּלְיָא עֲשָׂרָה, הָא לֵיכָּא חוּלְיָא עֲשָׂרָה — קָא מְטַלְטֵל מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בִּסְמוּכָה — הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּבוֹר וְחוּלְיָיתוֹ מִצְטָרְפִין לַעֲשָׂרָה. אַשְׁפָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְכוּ׳. וְלָא חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא תִּנָּטֵל אַשְׁפָּה? וְהָא רָבִין בַּר רַב אַדָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַעֲשֶׂה בְּמָבוֹי אֶחָד שֶׁצִּידּוֹ אֶחָד כָּלֶה לַיָּם וְצִידּוֹ אֶחָד כָּלֶה לְאַשְׁפָּה, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבִּי, וְלֹא אָמַר בּוֹ לֹא אִיסּוּר וְלֹא הֶיתֵּר. הֶיתֵּר לֹא אָמַר בּוֹ — דְּחָיְישִׁינַן שֶׁמָּא תִּנָּטֵל אַשְׁפָּה, וְיַעֲלֶה הַיָּם שִׂירְטוֹן. אִיסּוּר לֹא אָמַר בּוֹ — דְּהָא קָיְימִין מְחִיצוֹת. לָא קַשְׁיָא: הָא — דְּיָחִיד, הָא — דְּרַבִּים. מַתְנִי׳ אִילָן שֶׁהָיָה מֵיסֵךְ עַל הָאָרֶץ, אִם אֵין גּוּפוֹ גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים — מְטַלְטְלִים תַּחְתָּיו. שׇׁרָשָׁיו גְּבוֹהִים מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים — לֹא יֵשֵׁב עֲלֵיהֶן. גְּמָ׳ אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ יָתֵר מִבֵּית סָאתַיִם, מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּהָוֵי דִּירָה שֶׁתַּשְׁמִישָׁהּ לַאֲוִיר, וְכׇל דִּירָה שֶׁתַּשְׁמִישָׁהּ לַאֲוִיר — אֵין מְטַלְטְלִין בָּהּ יָתֵר מִבֵּית סָאתַיִם. שׇׁרָשָׁיו גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ וְכוּ׳. אִיתְּמַר: שׇׁרְשֵׁי אִילָן הַבָּאִין מִלְּמַעְלָה מִשְּׁלֹשָׁה לְתוֹךְ שְׁלֹשָׁה, רַבָּה אָמַר: מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. רַבָּה אָמַר: מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, דְּכׇל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה דְּאַרְעָא — אַרְעָא הִיא. רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, דְּכֵיוָן דְּמִכֹּחַ אִיסּוּר קָאָתֵי — אֲסוּרִין. דְּדָמוּ כִּמְשׁוּנִּיתָא, דְּסָלְקִין לְעֵילָּא — אֲסוּרִין. דְּנָחֲתִין לְתַתַּאי — שְׁרוּ. לִצְדָדִין — פְּלוּגְתָּא דְּרַבָּה וְרַב שֵׁשֶׁת. וְכֵן אַנִּיגְרָא, וְכֵן בְּקֶרֶן זָוִית. הָהוּא דִּיקְלָא דַּהֲוָה לְאַבָּיֵי, וַהֲוָה סָלֵיק בְּאִיפּוּמָא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף וּשְׁרָא לֵיהּ. אָמַר רַב אַחָא בַּר תַּחְלִיפָא: דִּשְׁרָא לָךְ, כְּרַבָּה שְׁרָא לָךְ. פְּשִׁיטָא? מַהוּ דְּתֵימָא אֲפִילּוּ לְרַב שֵׁשֶׁת בֵּיתָא כְּמַאן דִּמְלֵי דָּמֵי, וְלִישְׁתַּמֵּשׁ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג, קָא מַשְׁמַע לַן. תְּנַן: שׇׁרָשָׁיו גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים — לֹא יֵשֵׁב עֲלֵיהֶם. הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּלָא הָדְרִי כָּיְפִי — פְּשִׁיטָא. אֶלָּא לָאו, אַף עַל גַּב דְּהָדְרִי כָּיְפִי! לָא, לְעוֹלָם דְּלָא הָדָרִי כָּיְפִי, וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן אַף עַל גַּב דְּצִידּוֹ אֶחָד שָׁוֶה לָאָרֶץ. תָּנוּ רַבָּנַן שׇׁרְשֵׁי אִילָן שֶׁגְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ שֶׁיֵּשׁ חָלָל תַּחְתֵּיהֶן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, אַף עַל פִּי שֶׁצִּידּוֹ אֶחָד שָׁוֶה לָאָרֶץ — הֲרֵי זֶה לֹא יֵשֵׁב עֲלֵיהֶן, לְפִי שֶׁאֵין עוֹלִין בְּאִילָן, וְאֵין נִתְלִין בְּאִילָן, וְאֵין נִשְׁעָנִין בְּאִילָן. וְלֹא יַעֲלֶה בְּאִילָן מִבְּעוֹד יוֹם וְיֵשֵׁב שָׁם כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ. אֶחָד אִילָן וְאֶחָד כׇּל הַבְּהֵמָה, אֲבָל בּוֹר שִׁיחַ וּמְעָרָה וְגָדֵר — מְטַפֵּס וְעוֹלֶה מְטַפֵּס וְיוֹרֵד, וַאֲפִילּוּ הֵן מֵאָה אַמָּה. תָּנֵי חֲדָא: אִם עָלָה — מוּתָּר לֵירֵד, וְתָנֵי חֲדָא — אָסוּר לֵירֵד. לָא קַשְׁיָא: כָּאן — מִבְּעוֹד יוֹם, כָּאן — מִשֶּׁחָשֵׁיכָה. וְאִיבָּעֵית אֵימָא, הָא וְהָא מִשֶּׁחָשֵׁיכָה, וְלָא קַשְׁיָא: כָּאן — בְּשׁוֹגֵג, כָּאן — בְּמֵזִיד. וְאִיבָּעֵית אֵימָא, הָא וְהָא בְּשׁוֹגֵג, וְהָכָא בְּקָנְסוּ שׁוֹגֵג אַטּוּ מֵזִיד קָמִיפַּלְגִי. מָר סָבַר: קָנְסִינַן. וּמָר סָבַר: לָא קָנְסִינַן. אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: כְּתַנָּאֵי. הַנִּיתָּנִין בְּמַתָּנָה אַחַת שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּנִיתָּנִין מַתָּנָה אַחַת — יִנָּתְנוּ בְּמַתָּנָה אַחַת, מַתַּן אַרְבַּע בְּמַתַּן אַרְבַּע — יִנָּתְנוּ בְּמַתַּן אַרְבַּע. מַתַּן אַרְבַּע בְּמַתַּן אַחַת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יִנָּתְנוּ בְּמַתַּן אַרְבַּע. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יִנָּתְנוּ בְּמַתָּנָה אַחַת. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: הֲרֵי הוּא עוֹבֵר עַל ״בַּל תִּגְרַע״! אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הֲרֵי הוּא עוֹבֵר בְּ״בַל תּוֹסִיף״. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא כְּשֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לֹא נֶאֱמַר ״בַּל תִּגְרַע״ אֶלָּא כְּשֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ. וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כְּשֶׁנָּתַתָּ — עָבַרְתָּ עַל ״בַּל תּוֹסִיף״ וְעָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה בְּיָדֶךָ. כְּשֶׁלֹּא נָתַתָּ — עָבַרְתָּ עַל ״בַּל תִּגְרַע״ וְלֹא עָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה בְּיָדֶךָ. לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר הָתָם ״קוּם עֲשֵׂה״ עָדִיף, הָכִי נָמֵי יֵרֵד. לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּאָמַר הָתָם ״שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה״ עָדִיף, הָכִי נָמֵי לֹא יֵרֵד. דִּילְמָא לָא הִיא, עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָתָם ״קוּם עֲשֵׂה״ עָדִיף — אֶלָּא דְּקָא עָבֵיד מִצְוָה. אֲבָל הָכָא דְּלָא עָבֵיד מִצְוָה, הָכִי נָמֵי לֹא יֵרֵד. וְאִי נָמֵי, עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָתָם ״שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה״ עָדִיף — אֶלָּא דְּלָא קָא עָבֵיד אִיסּוּרָא, אֲבָל הָכָא דְּקָא עָבֵיד אִיסּוּרָא, הָכִי נָמֵי דְּיֵרֵד. תָּנֵי חֲדָא: אֶחָד אִילָן לַח וְאֶחָד אִילָן יָבֵשׁ, וְתַנְיָא אִידַּךְ: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּלַח, אֲבָל בְּיָבֵשׁ — מוּתָּר. אָמַר רַב יְהוּדָה, לָא קַשְׁיָא: כָּאן — בְּשֶׁגִּזְעוֹ מַחְלִיף, כָּאן — בְּשֶׁאֵין גִּזְעוֹ מַחְלִיף. גִּזְעוֹ מַחְלִיף יָבֵשׁ קָרֵית לֵיהּ! אֶלָּא לָא קַשְׁיָא: כָּאן — בִּימוֹת הַחַמָּה, כָּאן — בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. בִּימוֹת הַחַמָּה, הָא נָתְרִי פֵּירֵי! בִּדְלִיכָּא פֵּירֵי. וְהָא קָא נָתְרִי קִינְסֵי! בְּגִדּוּדָא. אִינִי?! וְהָא רַב אִיקְּלַע לְאַפְסַטְיָא, וַאֲסַר בְּגִדּוּדָא! רַב בִּקְעָה מָצָא, וְגָדַר בָּהּ גָּדֵר. אָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא אָמַר רַב אַסִּי: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיְּהַלֵּךְ עַל גַּבֵּי עֲשָׂבִים בְּשַׁבָּת, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא״. תָּנֵי חֲדָא: מוּתָּר לֵילֵךְ עַל גַּבֵּי עֲשָׂבִים בְּשַׁבָּת, וְתַנְיָא אִידַּךְ: אָסוּר. לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּלַחִים, הָא — בִּיבֵשִׁים. וְאִי בָּעֵית אֵימָא, הָא וְהָא בְּלַחִים, וְלָא קַשְׁיָא: כָּאן — בִּימוֹת הַחַמָּה, כָּאן — בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. וְאִיבָּעֵית אֵימָא, הָא וְהָא בִּימוֹת הַחַמָּה, וְלָא קַשְׁיָא: הָא — דְּסָיֵים מְסָאנֵיהּ, הָא — דְּלָא סָיֵים מְסָאנֵיהּ. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא דְּסָיֵים מְסָאנֵיהּ, וְלָא קַשְׁיָא: הָא — דְּאִית לֵיהּ עוּקְצֵי, הָא — דְּלֵית לֵיהּ עוּקְצֵי. וְאִיבָּעֵית אֵימָא, הָא וְהָא דְּאִית לֵיהּ עוּקְצֵי: הָא — דְּאִית לֵיהּ שְׁרָכָא, הָא — דְּלֵית לֵיהּ שְׁרָכָא. וְהָאִידָּנָא דְּקַיְימָא לַן כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, כּוּלְּהוּ שְׁרֵי. וְאָמַר רָמֵי בַּר חָמָא אָמַר רַב אַסִּי: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיָּכוֹף אִשְׁתּוֹ לִדְבַר מִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא״. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל הַכּוֹפֶה אִשְׁתּוֹ לִדְבַר מִצְוָה הָוְיָין לוֹ בָּנִים שֶׁאֵינָן מְהוּגָּנִין. אָמַר רַב אִיקָא בַּר חִינָּנָא, מַאי קְרָאָה: ״גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב״. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב״ — זֶה הַכּוֹפֶה אִשְׁתּוֹ לִדְבַר מִצְוָה. ״וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא״ — זֶה הַבּוֹעֵל וְשׁוֹנֶה. אִינִי?! וְהָאָמַר רָבָא: הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כׇּל בָּנָיו זְכָרִים יִבְעוֹל וְיִשְׁנֶה! לָא קַשְׁיָא: כָּאן — לְדַעַת, כָּאן — שֶׁלֹּא לְדַעַת. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל אִשָּׁה שֶׁתּוֹבַעַת בַּעְלָהּ לִדְבַר מִצְוָה הוֹוִין לָהּ בָּנִים שֶׁאֲפִילּוּ בְּדוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה לֹא הָיוּ כְּמוֹתָן. דְּאִילּוּ בְּדוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כְּתִיב: ״הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים וִידוּעִים לְשִׁבְטֵיכֶם״, וּכְתִיב: ״וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידוּעִים״, וְאִילּוּ נְבוֹנִים לָא אַשְׁכַּח. וְאִילּוּ גַּבֵּי לֵאָה כְּתִיב: ״וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכוֹר שְׂכַרְתִּיךָ״, וּכְתִיב: ״וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם וְכׇל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם״. אִינִי?! וְהָאָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי: עֶשֶׂר קְלָלוֹת נִתְקַלְּלָה חַוָּה, דִּכְתִיב: ״אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה״, אֵלּוּ שְׁנֵי טִפֵּי דָמִים — אַחַת דַּם נִדָּה, וְאַחַת דַּם בְּתוּלִים. ״עִצְּבוֹנֵךְ״, זֶה צַעַר גִּידּוּל בָּנִים. ״וְהֵרוֹנֵךְ״, זֶה צַעַר הָעִיבּוּר. ״בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָּנִים״, כְּמַשְׁמָעוֹ. ״וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ״, מְלַמֵּד שֶׁהָאִשָּׁה מִשְׁתּוֹקֶקֶת עַל בַּעְלָהּ בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ. ״וְהוּא יִמְשׇׁל בָּךְ״, מְלַמֵּד שֶׁהָאִשָּׁה תּוֹבַעַת בַּלֵּב וְהָאִישׁ תּוֹבֵעַ בַּפֶּה. זוֹ הִיא מִדָּה טוֹבָה בַּנָּשִׁים. כִּי קָאָמְרִינַן, דְּמַרְצְיָא אַרְצוֹיֵי קַמֵּיהּ. הָנֵי שֶׁבַע הָוְויָן! כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: עֲטוּפָה כְּאָבֵל, וּמְנוּדָּה מִכׇּל אָדָם, וַחֲבוּשָׁה בְּבֵית הָאֲסוּרִין. מַאי מְנוּדָּה מִכׇּל אָדָם? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דַּאֲסִיר לַהּ יִיחוּד, אִיהוּ נָמֵי אֲסִיר לֵיהּ יִיחוּד. אֶלָּא דַּאֲסִירָא לְבֵי תְרֵי. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: מְגַדֶּלֶת שֵׂעָר כְּלִילִית, וְיוֹשֶׁבֶת וּמַשְׁתֶּנֶת מַיִם כִּבְהֵמָה, וְנַעֲשֵׂית כַּר לְבַעְלָהּ. וְאִידַּךְ? הָנֵי שֶׁבַח הוּא לָהּ. דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא, מַאי דִּכְתִיב: ״מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ״. ״מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת״ — זוֹ פְּרֵידָה, שֶׁכּוֹרַעַת וּמַשְׁתֶּנֶת מַיִם. ״וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ״ — זֶה תַּרְנְגוֹל, שֶׁמְּפַיֵּיס וְאַחַר כָּךְ בּוֹעֵל. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִילְמָלֵא לֹא נִיתְּנָה תּוֹרָה, הָיִינוּ לְמֵידִין צְנִיעוּת מֵחָתוּל, וְגָזֵל מִנְּמָלָה, וַעֲרָיוֹת מִיּוֹנָה. דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִתַּרְנְגוֹל — שֶׁמְּפַיֵּיס וְאַחַר כָּךְ בּוֹעֵל. וּמַאי מְפַיֵּיס לַהּ? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, הָכִי קָאָמַר לַהּ: זָבֵינְנָא לִיךְ זִיגָא דְּמָטוּ לִיךְ עַד כַּרְעָיךְ, לְבָתַר הָכִי אָמַר לַהּ: לִישְׁמַטְתֵּיהּ לְכַרְבַּלְתֵּיהּ דְּהָהוּא תַּרְנְגוֹלָא אִי אִית לֵיהּ וְלָא זָבֵינְנָא לִיךְ. מַתְנִי׳ הַדֶּלֶת שֶׁבַּמּוּקְצֶה, וַחֲדָקִים שֶׁבַּפִּרְצָה, וּמַחְצָלוֹת — אֵין נוֹעֲלִין בָּהֶן אֶלָּא אִם כֵּן גְּבוֹהִים מִן הָאָרֶץ. גְּמָ׳ וּרְמִינְהוּ: דֶּלֶת הַנִּגְרֶרֶת וּמַחְצֶלֶת הַנִּגְרֶרֶת, וְקַנְקַן הַנִּגְרָר, בִּזְמַן שֶׁקְּשׁוּרִין וּתְלוּיִין — נוֹעֲלִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב! אָמַר אַבָּיֵי: בְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם צִיר, רָבָא אָמַר: בְּשֶׁהָיָה לָהֶן צִיר. מֵיתִיבִי: דֶּלֶת הַנִּגְרֶרֶת, וּמַחְצֶלֶת הַנִּגְרֶרֶת, וְקַנְקַן הַנִּגְרָר, בִּזְמַן שֶׁקְּשׁוּרִין וּתְלוּיִין וּגְבוֹהִים מִן הָאָרֶץ אֲפִילּוּ מְלֹא נִימָא — נוֹעֲלִין בָּהֶן, וְאִם לָאו — אֵין נוֹעֲלִין בָּהֶן! אַבָּיֵי מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ, וְרָבָא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ. אַבָּיֵי מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ: אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן צִיר, אוֹ שֶׁגְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ. רָבָא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ: כְּשֶׁהָיָה לָהֶן צִיר, אוֹ שֶׁגְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ. תָּנוּ רַבָּנַן: סוֹכֵי קוֹצִים וַחֲבִילִין שֶׁהִתְקִינָן לְפִירְצָה שֶׁבְּחָצֵר, בִּזְמַן שֶׁקְּשׁוּרִין וּתְלוּיִין — נוֹעֲלִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב. תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: דֶּלֶת אַלְמָנָה הַנִּגְרֶרֶת — אֵין נוֹעֲלִין בָּהּ. הֵיכִי דָּמֵי דֶּלֶת אַלְמָנָה? אִיכָּא דְּאָמְרִי דְּחַד שִׁיפָא, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי דְּלֵית לֵיהּ גַּשְׁמָה. אָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מְדוּרְתָּא, מִמַּעְלָה לְמַטָּה — שְׁרֵי, מִמַּטָּה לְמַעְלָה — אֲסִיר. וְכֵן בֵּיעֲתָא, וְכֵן קִידְרָא, וְכֵן פּוּרְיָא, וְכֵן חָבִיתָא. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: חִדְקָאָה! דִּכְתִיב בְּכוּ ״טוֹבָם כְּחֵדֶק״. אֲמַר לֵיהּ: שָׁטְיָא, שְׁפֵיל לְסֵיפֵיהּ דִּקְרָא, דִּכְתִיב: ״יָשָׁר מִמְּסוּכָה״. וְאֶלָּא מַאי ״טוֹבָם כְּחֵדֶק״? כְּשֵׁם שֶׁחֲדָקִים הַלָּלוּ מְגִינִּין עַל הַפִּירְצָה, כָּךְ טוֹבִים שֶׁבָּנוּ מְגִינִּים עָלֵינוּ. דָּבָר אַחֵר: ״טוֹבָם כְּחֵדֶק״, שֶׁמְּהַדְּקִין אֶת אוּמּוֹת הָעוֹלָם לְגֵיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״קוּמִי וָדוֹשִׁי בַת צִיּוֹן כִּי קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל וּפַרְסוֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה וַהֲדִיקּוֹת עַמִּים רַבִּים וְגוֹ׳״. מַתְנִי׳ לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיִפְתַּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִפְתַּח בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה מְחִיצָה גְּבוֹהָ עֲשָׂרָה טְפָחִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמְרוּ לוֹ: מַעֲשֶׂה בְּשׁוּק שֶׁל פַּטָּמִים שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם, וְשֶׁהָיוּ נוֹעֲלִין וּמַנִּיחִין אֶת הַמַּפְתֵּחַ בַּחַלּוֹן שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שׁוּק שֶׁל צַמָּרִים הֲוָה. גְּמָ׳ וְרַבָּנַן, אָמַר רַבִּי מֵאִיר רְשׁוּת הָרַבִּים — וּמַהְדְּרוּ אִינְהוּ כַּרְמְלִית! דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יְרוּשָׁלַיִם אִלְמָלֵא דַּלְתוֹתֶיהָ נִנְעָלוֹת בַּלַּיְלָה — חַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם רְשׁוּת הָרַבִּים. אָמַר רַב פָּפָּא: כָּאן — קוֹדֶם שֶׁנִּפְרְצוּ בָּהּ פְּרָצוֹת, כָּאן — לְאַחַר שֶׁנִּפְרְצוּ בָּהּ פְּרָצוֹת. רָבָא אָמַר: סֵיפָא אֲתָאן לְשַׁעֲרֵי גִינָּה, וְהָכִי קָאָמַר: וְכֵן לֹא יַעֲמוֹד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיִפְתַּח בְּכַרְמְלִית, בְּכַרְמְלִית וְיִפְתַּח בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה מְחִיצָה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמְרוּ לוֹ: מַעֲשֶׂה בְּשׁוּק שֶׁל פַּטָּמִים שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁהָיוּ נוֹעֲלִין וּמַנִּיחִין אֶת הַמַּפְתֵּחַ בַּחַלּוֹן שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שׁוּק שֶׁל צַמָּרִים הָיָה. תָּנוּ רַבָּנַן: פִּתְחֵי שַׁעֲרֵי גִינָּה, בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בֵּית שַׁעַר מִבִּפְנִים — פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל מִבִּפְנִים, מִבַּחוּץ — פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל מִבַּחוּץ, מִכָּאן וּמִכָּאן — פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל כָּאן וְכָאן. אֵין לָהֶן לֹא לְכָאן וְלֹא לְכָאן — אֲסוּרִין כָּאן וְכָאן. וְכֵן חֲנוּיוֹת הַפְּתוּחוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּזְמַן שֶׁהַמַּנְעוּל לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה — מֵבִיא מַפְתֵּחַ מֵעֶרֶב שַׁבָּת וּמַנִּיחוֹ בָּאִיסְקוּפָּה, לְמָחָר פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל וּמַחְזִירוֹ לָאִיסְקוּפָּה. וּבִזְמַן שֶׁהַמַּנְעוּל לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה — מֵבִיא מַפְתֵּחַ מֵעֶרֶב שַׁבָּת וּמַנִּיחוֹ בַּמַּנְעוּל, לְמָחָר פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל וּמַחְזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף בִּזְמַן שֶׁהַמַּנְעוּל לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — מֵבִיא מַפְתֵּחַ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, וּמַנִּיחוֹ בָּאִיסְקוּפָּה, לְמָחָר פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל וּמַחְזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ, אוֹ בַּחַלּוֹן שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח. אִם יֵשׁ בַּחַלּוֹן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה — אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת. מִדְּקָאָמַר: ״וְכֵן חֲנוּיוֹת״, מִכְּלָל דִּבְאִיסְקוּפַּת כַּרְמְלִית עָסְקִינַן. הַאי מַנְעוּל הֵיכִי דָּמֵי? אִי דְּלֵית בֵּיהּ אַרְבָּעָה, מְקוֹם פְּטוּר הוּא. וְאִי אִית בֵּיהּ אַרְבָּעָה, בְּהָא לֵימָא רַבָּנַן: אַף בִּזְמַן שֶׁהַמַּנְעוּל לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה מֵבִיא מַפְתֵּחַ מֵעֶרֶב שַׁבָּת וּמַנִּיחוֹ בָּאִיסְקוּפָּה, לְמָחָר פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בּוֹ וּמַחְזִירוֹ לָאִיסְקוּפָּה אוֹ לַחַלּוֹן שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח? וְהָא קָא מְטַלְטֵל מִכַּרְמְלִית לִרְשׁוּת הַיָּחִיד! אָמַר אַבָּיֵי: לְעוֹלָם דְּאֵין בּוֹ אַרְבָּעָה, וְיֵשׁ בּוֹ לָחוֹק וּלְהַשְׁלִימוֹ לְאַרְבָּעָה. וּבְהָא פְּלִיגִי: דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר חוֹקְקִין לְהַשְׁלִים. וְרַבָּנַן סָבְרִי: אֵין חוֹקְקִין לְהַשְׁלִים. אָמַר רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי, שְׁמַע מִינַּהּ מֵהָא מַתְנִיתָא תְּלָת: שְׁמַע מִינַּהּ חוֹקְקִין לְהַשְׁלִים. וּשְׁמַע מִינַּהּ הֲדַר בֵּיהּ רַבִּי מֵאִיר מִשַּׁעֲרֵי גִינָּה. וְשָׁמְעַתְּ מִינַּהּ מִדְּרַבָּנַן אִיתָא לִדְרַב דִּימִי, דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה — מוּתָּר לִבְנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים וְלִבְנֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכַתֵּף עָלָיו, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲלִיפוּ. מַתְנִי׳ נֶגֶר שֶׁיֵּשׁ בְּרֹאשׁוֹ גְּלוֹסְטְרָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מַעֲשֶׂה בִּכְנֶסֶת שֶׁבִּטְבֶרְיָא שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִין בּוֹ הֶיתֵּר, עַד שֶׁבָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים וְאָסְרוּ לָהֶן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִיסּוּר נָהֲגוּ בּוֹ, וּבָא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים וְהִתִּירוּ לָהֶן. גְּמָ׳ בְּנִיטָּל בְּאִגְדּוֹ — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי. כִּי פְּלִיגִי בְּשֶׁאֵינוֹ נִיטָּל בְּאִיגְדּוֹ, דְּמָר סָבַר: כֵּיוָן דְּיֵשׁ בְּרֹאשׁוֹ גְּלוֹסְטְרָא — תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו. וּמָר סָבַר: כֵּיוָן דְּאֵינוֹ נִיטָּל בְּאִיגְדּוֹ — לֹא. מַתְנִי׳ נֶגֶר הַנִּגְרָר — נוֹעֲלִין בּוֹ בְּמִקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בִּמְדִינָה. וְהַמּוּנָּח כָּאן וְכָאן — אָסוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַמּוּנָּח מוּתָּר בַּמִּקְדָּשׁ, וְהַנִּגְרָר בַּמְּדִינָה. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ נֶגֶר הַנִּגְרָר שֶׁנּוֹעֲלִין בַּמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה — כׇּל שֶׁקָּשׁוּר וְתָלוּי, וְרֹאשׁוֹ אֶחָד מַגִּיעַ לָאָרֶץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: זֶה אַף בַּמְּדִינָה מוּתָּר, אֶלָּא אֵיזֶהוּ נֶגֶר שֶׁנּוֹעֲלִין בַּמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה — כֹּל שֶׁאֵינוֹ לֹא קָשׁוּר וְלֹא תָּלוּי, וְשׁוֹמְטוֹ וּמַנִּיחוֹ בְּקֶרֶן זָוִית. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בְּנִגְרָר. אָמַר רָבָא: וְהוּא שֶׁקָּשׁוּר בַּדֶּלֶת. אִינִי?! וְהָא רַבִּי טַבְלָא אִיקְּלַע לְמָחוֹזָא, וַחֲזָא לְהָהוּא דַּהֲוָה תְּלֵי בְּעִיבְרָא דְּדַשָּׁא וְלָא אֲמַר לְהוּ וְלָא מִידֵּי? הָהוּא נִיטָּל בְּאִיגְדּוֹ הֲוָה. רַב אַוְיָא אִיקְּלַע לִנְהַרְדְּעָא, חַזְיֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה קָא קָטֵיר בְּגֶמִי. אֲמַר: דֵּין לָא נִטְרוֹק. בָּעֵי רַבִּי זֵירָא: נִקְמַז, מַהוּ? אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי תִּיבְּעֵי לֵיהּ? לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ הָא דְּתַנְיָא: נִשְׁמַט — אָסוּר, נִקְמַז — מוּתָּר. וְרַבִּי יְהוּדָה אָמַר: נִקְמַז, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָט — אָסוּר. וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בְּנִקְמַז. וְטַעְמָא מַאי? אָמַר אַבָּיֵי: מִשּׁוּם דְּמֶיחְזֵי כְּבוֹנֶה. בְּעָא מִינֵּיהּ רַב נְחוּמִי בַּר זְכַרְיָה מֵאַבָּיֵי: עָשָׂה לוֹ בֵּית יָד, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: בּוּכְנָא קָאָמְרַתְּ. אִיתְּמַר, אָמַר רַב נְחוּמִי בַּר אַדָּא: עָשָׂה לוֹ בֵּית יָד — מוּתָּר. הָהוּא שָׁרִיתָא דַּהֲוָה בֵּי רַבִּי פְּדָת דַּהֲוָה מַדְלוּ לַהּ בֵּי עַשְׂרָה וְשָׁדוּ לַהּ אַדְּשָׁא, וְלָא אֲמַר לְהוּ וְלָא מִידֵּי. אֲמַר — תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ. הָהִיא אֲסִיתָא דַּהֲוָת בֵּי מָר שְׁמוּאֵל דַּהֲוָה מַחְזֶקֶת אַדְרִיבָּא, שְׁרָא מָר שְׁמוּאֵל לְמִישְׁדְּיַיהּ אַדַּשָׁא. אֲמַר — תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ. שְׁלַח לֵיהּ רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל לְרַב עַמְרָם: נֵימָא לַן מָר מֵהָלֵין מִילֵּי מְעַלְּיָיתָא דַּאֲמַרְתְּ לַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַסִּי בְּכִיפֵּי דְאַרְבָּא. שְׁלַח לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַב אַסִּי: הָנֵי כִּיפֵּי דְאַרְבָּא בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן טֶפַח, אִי נָמֵי אֵין בָּהֶן טֶפַח וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה — לְמָחָר מֵבִיא מַחְצֶלֶת וּפוֹרֵס עֲלֵיהֶן. מַאי טַעְמָא — מוֹסִיף עַל אֹהֶל עֲרַאי הוּא, וְשַׁפִּיר דָּמֵי. הָנְהוּ דִּכְרֵי דַּהֲווֹ לֵיהּ לְרַב הוּנָא, דְּבִימָמָא בְּעוֹ טוּלָּא וּבְלֵילְיָא בְּעוֹ אַוֵּירָא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב. אֲמַר לֵיהּ: זִיל כְּרוֹךְ בּוּדְיָיא, וְשַׁיַּיר בַּהּ טֶפַח, לִמְחַר פַּשְׁטַהּ וּמוֹסִיף עַל אֹהֶל עֲרַאי הוּא, וְשַׁפִּיר דָּמֵי. אָמַר רַב מִשּׁוּם רַבִּי חִיָּיא: וִילוֹן מוּתָּר לִנְטוֹתוֹ וּמוּתָּר לְפוֹרְקוֹ בְּשַׁבָּת. כִּילַּת חֲתָנִים מוּתָּר לְפוֹרְקָהּ וְלִנְטוֹתָהּ בְּשַׁבָּת. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: לָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁאֵין בְּגַגָּהּ טֶפַח, אֲבָל יֵשׁ בְּגַגָּהּ טֶפַח — אָסוּר. וְכִי אֵין בְּגַגָּהּ טֶפַח, לָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁאֵין בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג טֶפַח, אֲבָל יֵשׁ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג טֶפַח — אָסוּר. וְכִי אֵין בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג טֶפַח נָמֵי, לָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁאֵין בְּשִׁיפּוּעָהּ טֶפַח, אֲבָל יֵשׁ בְּשִׁיפּוּעָהּ טֶפַח — שִׁיפּוּעֵי אֹהָלִים כְּאֹהָלִים דָּמוּ. וְאָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: סְיָינָא — שְׁרֵי. וְהָתַנְיָא אָסוּר! לָא קַשְׁיָא: הָא — דְּאִית בֵּיהּ טֶפַח, הָא — דְּלֵית בֵּיהּ טֶפַח. אֶלָּא מֵעַתָּה: שַׁרְבֵּיב בִּגְלִימֵיהּ טֶפַח, הָכִי נָמֵי דְּאָסוּר? אֶלָּא, לָא קַשְׁיָא: הָא — דְּמִיהַדַּק, הָא — דְּלָא מִיהַדַּק. מַתְנִי׳ מַחְזִירִין צִיר הַתַּחְתּוֹן בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה. וְהָעֶלְיוֹן — כָּאן וְכָאן אָסוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָעֶלְיוֹן — בַּמִּקְדָּשׁ, וְהַתַּחְתּוֹן — בַּמְּדִינָה. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: צִיר דֶּלֶת שִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל, בַּמִּקְדָּשׁ — מַחֲזִירִין, בַּמְּדִינָה — דּוֹחֲקִין. וְהָעֶלְיוֹן — כָּאן וְכָאן לֹא יַחֲזִיר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַע. וְאִם תָּקַע — חַיָּיב חַטָּאת. שֶׁל בּוֹר וְשֶׁל דּוּת וְשֶׁל יָצִיעַ — לֹא יַחְזִיר, וְאִם הֶחְזִיר חַיָּיב חַטָּאת. מַתְנִי׳ מַחְזִירִין רְטִיָּה בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה. אִם בַּתְּחִילָּה — כָּאן וְכָאן אָסוּר. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: רְטִיָּה שֶׁפֵּרְשָׁה מֵעַל גַּבֵּי מַכָּה — מַחְזִירִין בְּשַׁבָּת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הוּחְלְקָה לְמַטָּה — דּוֹחֲקָהּ לְמַעְלָה, לְמַעְלָה — דּוֹחֲקָהּ לְמַטָּה, וּמְגַלֶּה מִקְצָת הָרְטִיָּה וּמְקַנֵּחַ פִּי הַמַּכָּה, וְחוֹזֵר וּמְגַלֶּה מִקְצָת רְטִיָּה וּמְקַנֵּחַ פִּי הַמַּכָּה. וּרְטִיָּה עַצְמָהּ לֹא יְקַנֵּחַ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמָרֵחַ. וְאִם מֵירַח — חַיָּיב חַטָּאת. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁפֵּירְשָׁה עַל גַּבֵּי כְּלִי, אֲבָל פֵּירְשָׁה עַל גַּבֵּי קַרְקַע — דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי: הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ אַבָּא, נְפַלָה לֵיהּ אַבֵּי סַדְיָא, וְקָא מַהְדַּר לֵיהּ. אָמֵינָא לֵיהּ: לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: מַחְלוֹקֶת שֶׁפֵּירְשָׁה עַל גַּבֵּי כְּלִי, אֲבָל פֵּירְשָׁה עַל גַּבֵּי קַרְקַע — אָסוּר, וְאָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה! אָמַר לִי: לָא שְׁמִיעַ לִי, כְּלוֹמַר לָא סְבִירָא לִי. מַתְנִי׳ קוֹשְׁרִין נִימָא בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה. וְאִם בַּתְּחִילָּה — כָּאן וְכָאן אָסוּר. גְּמָ׳ וּרְמִינְהוּ: נִימַת כִּנּוֹר שֶׁנִּפְסְקָה — לֹא הָיָה קוֹשְׁרָהּ אֶלָּא עוֹנְבָהּ! לָא קַשְׁיָא: הָא — רַבָּנַן, וְהָא — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר מַכְשִׁירֵי מִצְוָה דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת, קוֹשְׁרָהּ. לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי אֵין דּוֹחִין, עוֹנְבָהּ. אִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֲפִילּוּ לְכַתְּחִילָּה נָמֵי! אֶלָּא, לָא קַשְׁיָא: הָא — רַבִּי יְהוּדָה, וְהָא — רַבָּנַן. וְרַבִּי יְהוּדָה אַלִּיבָּא דְּמַאן? אִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָאָמַר, אֲפִילּוּ לְכַתְּחִילָּה נָמֵי. אֶלָּא, לָא קַשְׁיָא: הָא — רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא — רַבָּנַן, דְּתַנְיָא: בֶּן לֵוִי שֶׁנִּפְסְקָה לוֹ נִימָא בְּכִנּוֹר — קוֹשְׁרָהּ, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עוֹנְבָהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף הִיא אֵינָהּ מַשְׁמַעַת אֶת הַקּוֹל. אֶלָּא מְשַׁלְשֵׁל מִלְּמַטָּה וְכוֹרֵךְ מִלְּמַעְלָה, אוֹ מְשַׁלְשֵׁל מִלְּמַעְלָה וְכוֹרֵךְ מִלְּמַטָּה. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא רַבָּנַן, וְלָא קַשְׁיָא: כָּאן בָּאֶמְצַע, כָּאן מִן הַצַּד. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא בָּאֶמְצַע, מָר סָבַר: גָּזְרִינַן, וּמָר סָבַר: לָא גָּזְרִינַן. מַתְנִי׳ חוֹתְכִין יַבֶּלֶת בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בִּמְדִינָה. וְאִם בִּכְלִי — כָּאן וְכָאן אָסוּר. גְּמָ׳ וּרְמִינְהוּ: הֶרְכֵּיבוֹ, וַהֲבָאָתוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם, וַחֲתִיכַת יַבַּלְתּוֹ — אֵין דּוֹחִין, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: דּוֹחִין! רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא, חַד אָמַר: הָא וְהָא בְּלַחָה, וְלָא קַשְׁיָא: כָּאן — בַּיָּד, כָּאן — בִּכְלִי. וְחַד אָמַר: הָא וְהָא בַּיָּד, וְלָא קַשְׁיָא: הָא — בְּלַחָה, הָא — בִּיבֵישָׁה. וּלְמַאן דְּאָמַר ״הָא בַּיָּד הָא בִּכְלִי״, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר ״הָא בְּלַחָה הָא בִּיבֵישָׁה״? אָמַר לָךְ: יְבֵישָׁה — אֲפִילּוּ בִּכְלִי נָמֵי שְׁרֵי, מַאי טַעְמָא? אִיפָּרוֹכֵי אִיפָּרְכָא. וּלְמַאן דְּאָמַר ״הָא בְּלַחָה וְהָא בִּיבֵישָׁה״, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר ״הָא בַּיָּד הָא בִּכְלִי״? אָמַר לָךְ: בִּכְלִי — הָא תְּנַן: אִם בִּכְלִי — כָּאן וְכָאן אָסוּר. וְאִידָּךְ — הָא דְּקָתָנֵי הָתָם, מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי אִיפְּלוֹגֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבָּנַן. וְאִידָּךְ — דּוּמְיָא דְּהֶרְכֵּיבוֹ וַהֲבָאָתוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם קָתָנֵי, דְּרַבָּנַן. וְאִידָּךְ: הֶרְכֵּיבוֹ דְּלָא כְּרַבִּי נָתָן, דְּאָמַר: הַחַי נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ. הֲבָאָתוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: תְּחוּמִין דְּאוֹרָיְיתָא. מֵתִיב רַב יוֹסֵף: אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, קַל וָחוֹמֶר: וּמָה שְׁחִיטָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם מְלָאכָה — דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, אֵלּוּ, שֶׁמִּשּׁוּם שְׁבוּת — אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת? אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף: הָא וְהָא בַּיָּד, וּשְׁבוּת מִקְדָּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ — הִתִּירוּ, שְׁבוּת דְּמִקְדָּשׁ בַּמְּדִינָה — לֹא הִתִּירוּ. יְתֵיב אַבָּיֵי וְקָאָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא. אֵיתִיבֵיהּ רַב סָפְרָא לְאַבָּיֵי: הָיָה קוֹרֵא בַּסֵּפֶר עַל הָאִסְקוּפָּה, וְנִתְגַּלְגֵּל הַסֵּפֶר מִיָּדוֹ — גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. וְהָא הָכָא דִּשְׁבוּת דְּמִקְדָּשׁ בַּמְּדִינָה הוּא, וְלָא גָּזְרִינַן דִּילְמָא נָפֵיל וְאָתֵי לְאֵיתוֹיֵי! וְלָא אוֹקֵימְנָא בְּאִסְקוּפָּה כַּרְמְלִית וּרְשׁוּת הָרַבִּים עוֹבֶרֶת לְפָנֶיהָ, דְּכֵיוָן דְּאִיגְדּוֹ בְּיָדוֹ — אֲפִילּוּ שְׁבוּת נָמֵי לֵיכָּא?! אֵיתִיבֵיהּ: מְשַׁלְשְׁלִין אֶת הַפֶּסַח לְתַנּוּר עִם חֲשֵׁיכָה. וְהָא הָכָא דִּשְׁבוּת דְּמִקְדָּשׁ בַּמְּדִינָה, וְלָא גָּזְרִינַן שֶׁמָּא יְחַתֶּה בַּגֶּחָלִים! אִישְׁתִּיק. כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף, אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר לִי רַב סָפְרָא. אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא לָא תְּשַׁנֵּי לֵיהּ: בְּנֵי חֲבוּרָה זְרִיזִין הֵן. וְאַבָּיֵי: ״כֹּהֲנִים זְרִיזִין הֵן״ — אָמְרִינַן, ״בְּנֵי חֲבוּרָה זְרִיזִין הֵן״ — לָא אָמְרִינַן. רָבָא אָמַר: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּאָמַר מַכְשִׁירֵי מִצְוָה דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. וּמוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּכַמָּה דְּאֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹיֵי מְשַׁנִּינַן. מַאי הִיא, דְּתַנְיָא: כֹּהֵן שֶׁעָלְתָה בּוֹ יַבֶּלֶת — חֲבֵירוֹ חוֹתְכָהּ לוֹ בְּשִׁינָּיו. בְּשִׁינָּיו — אִין, בִּכְלִי — לָא. חֲבֵירוֹ — אִין, אִיהוּ — לָא. מַנִּי? אִילֵּימָא רַבָּנַן וּבַמִּקְדָּשׁ, כֵּיוָן דְּאָמְרִי רַבָּנַן בְּעָלְמָא מִשּׁוּם שְׁבוּת — הָכָא, מָה לִי הוּא מָה לִי חֲבֵירוֹ? אֶלָּא לָאו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר בְּעָלְמָא חַיָּיב חַטָּאת, וְהָכָא אַף עַל גַּב דְּמַכְשִׁירֵי מִצְוָה דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת, כַּמָּה דְּאֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹיֵי מְשַׁנִּינַן. לָא: לְעוֹלָם רַבָּנַן, וְאִי עָלְתָה בִּכְרֵיסוֹ — הָכִי נָמֵי. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן שֶׁעָלְתָה לוֹ נְשִׁיכָה בְּגַבּוֹ וּבְאַצִּילֵי יָדָיו, דְּאִיהוּ לָא מָצֵי שָׁקֵיל לַהּ. וְאִי רַבָּנַן, נִשְׁקְלֵיהּ נִיהֲלֵיהּ בְּיָד, וְתִפְשׁוֹט דְּרַבִּי אֶלְעָזָר: דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מַחֲלוֹקֶת בַּיָּד, אֲבָל בִּכְלִי — דִּבְרֵי הַכֹּל חַיָּיב! וְלִיטַעְמָיךְ, לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר נָמֵי לִישְׁקְלֵיהּ נִיהֲלֵיהּ בְּיָד! הַאי מַאי? אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר — הַיְינוּ דְּגָזַר יָד אַטּוּ כְּלִי. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ רַבָּנַן הִיא — נִשְׁקְלֵיהּ נִיהֲלֵיהּ בְּיָד, וְתוּ לָא מִידֵּי. מַתְנִי׳ כֹּהֵן שֶׁלָּקָה בְּאֶצְבָּעוֹ — כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ גֶּמִי. בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה. אִם לְהוֹצִיא דָּם — כָּאן וְכָאן אָסוּר. גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא גֶּמִי, אֲבָל צִלְצוֹל קָטָן — הָוֵי יִתּוּר בְּגָדִים. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לֹא אָמְרוּ יִתּוּר בְּגָדִים אֶלָּא בִּמְקוֹם בְּגָדִים, אֲבָל שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם בְּגָדִים — לָא הָוֵי יִתּוּר בְּגָדִים. וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם חֲצִיצָה! בִּשְׂמֹאל. אִי נָמֵי בְּיָמִין — וְשֶׁלֹּא בִּמְקוֹם עֲבוֹדָה. וּפְלִיגָא דְּרָבָא, דְּאָמַר רָבָא אָמַר רַב חִסְדָּא: בִּמְקוֹם בְּגָדִים — אֲפִילּוּ נִימָא אַחַת חוֹצֶצֶת. שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם בְּגָדִים, שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ — חוֹצְצוֹת, פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ — אֵינָן חוֹצְצוֹת. אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן וַדַּאי פְּלִיגָא. אַדְּרַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא מִי נֵימָא פְּלִיגָא? שָׁאנֵי צִלְצוֹל קָטָן דַּחֲשִׁיב. לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא, אָמְרִי לַהּ: אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא גֶּמִי, אֲבָל צִלְצוֹל קָטָן — חוֹצֵץ. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לֹא אָמְרוּ חֲצִיצָה בְּפָחוֹת מִשָּׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם בְּגָדִים, אֲבָל שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם בְּגָדִים שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ — חוֹצְצוֹת, פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ — אֵין חוֹצְצוֹת, וְהַיְינוּ דְּרָבָא אָמַר רַב חִסְדָּא. לֵימָא פְּלִיגָא דְּרַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא? שָׁאנֵי צִלְצוֹל קָטָן דַּחֲשִׁיב. וּלְרַבִּי יוֹחָנָן: אַדְּאַשְׁמְעִינַן גֶּמִי לַישְׁמְעִינַן צִלְצוֹל קָטָן! מִילְּתָא אַגַּב אוֹרְחֵיהּ קָא מַשְׁמַע לַן, דְּגֶמִי מַסֵּי. מַתְנִי׳ בּוֹזְקִין מֶלַח עַל גַּבֵּי כֶּבֶשׁ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחְלִיקוּ, וּמְמַלְּאִין מִבּוֹר הַגּוֹלָה וּמִבּוֹר הַגָּדוֹל בַּגַּלְגַּל בַּשַּׁבָּת, וּמִבְּאֵר הַקַּר בְּיוֹם טוֹב. גְּמָ׳ רָמֵי לֵיהּ רַב אִיקָא מִפַּשְׁרוּנְיָא לְרָבָא, תְּנַן: בּוֹזְקִין מֶלַח עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחֲלִיקוּ. בַּמִּקְדָּשׁ — אִין, בַּמְּדִינָה — לָא. וּרְמִינְהִי: חָצֵר שֶׁנִּתְקַלְקְלָה בְּמֵימֵי גְשָׁמִים — מֵבִיא תֶּבֶן וּמְרַדֶּה בָּהּ! שָׁאנֵי תֶּבֶן, דְּלָא מְבַטֵּיל לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: הַאי מֶלַח הֵיכִי דָמֵי? אִי דִּמְבַטְּלֵיהּ — קָא מוֹסֵיף אַבִּנְיָן וּכְתִיב: ״הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה׳ עָלַי הִשְׂכִּיל״. וְאִי דְּלָא קָא מְבַטְּלֵיהּ, קָא הָוְיָא חֲצִיצָה. בְּהוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, דְּלָאו עֲבוֹדָה הִיא. וְלָא? וְהָא כְּתִיב: ״וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה״, וְאָמַר מָר: זוֹ הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ! אֶלָּא אֵימָא: בְּהוֹלָכַת עֵצִים לַמַּעֲרָכָה, דְּלָאו עֲבוֹדָה הִיא. דָּרֵשׁ רָבָא: חָצֵר שֶׁנִּתְקַלְקְלָה בְּמֵימֵי גְשָׁמִים — מֵבִיא תֶּבֶן וּמְרַדֶּה בָּהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא, וְהָתַנְיָא: כְּשֶׁהוּא מְרַדֶּה — אֵינוֹ מְרַדֶּה לֹא בְּסַל וְלֹא בְּקוּפָּה, אֶלָּא בְּשׁוּלֵי קוּפָּה! הֲדַר אוֹקֵים רָבָא אָמוֹרָא עֲלֵיהּ וּדְרַשׁ: דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי לִפְנֵיכֶם טָעוּת הֵן בְּיָדִי, בְּרַם כָּךְ אָמְרוּ מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וּכְשֶׁהוּא מְרַדֶּה — אֵינוֹ מְרַדֶּה לֹא בְּסַל וְלֹא בְּקוּפָּה, אֶלָּא בְּשׁוּלֵי קוּפָּה. מְמַלְּאִין מִבּוֹר הַגּוֹלָה. עוּלָּא אִיקְּלַע לְבֵי רַב מְנַשֶּׁה, אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא טְרַף אַבָּבָא אֲמַר: מַאן הַאי? לִיתַּחַל גּוּפֵיהּ, דְּקָא מַחֵיל לֵיהּ לְשַׁבְּתָא. אֲמַר לֵיהּ רַבָּה: לֹא אָסְרוּ אֶלָּא קוֹל שֶׁל שִׁיר. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: מַעֲלִין בִּדְיוֹפִי וּמַטִּיפִין מֵיאֶרֶק לַחוֹלֶה בַּשַּׁבָּת. לַחוֹלֶה אִין, לַבָּרִיא לָא. הֵיכִי דָּמֵי? לָאו דְּנָיֵם וְקָא בָּעֵי דְּלִיתְּעַר. שְׁמַע מִינַּהּ: אוֹלוֹדֵי קָלָא אֲסִיר! לָא: דְּתִיר, וְקָא בָּעֵי דְּלֵינִים — דְּמִשְׁתַּמֵּעַ כִּי קָלָא דְזִמְזוּמֵי. אֵיתִיבֵיהּ: הַמְשַׁמֵּר פֵּירוֹתָיו מִפְּנֵי הָעוֹפוֹת, וּדְלֻעָיו מִפְּנֵי הַחַיָּה — מְשַׁמֵּר כְּדַרְכּוֹ בְּשַׁבָּת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִסְפֹּק וְלֹא יְטַפֵּחַ וְלֹא יְרַקֵּד כְּדֶרֶךְ שֶׁהֵן עוֹשִׂין בַּחוֹל. מַאי טַעְמָא — לָאו דְּקָמוֹלֵיד קָלָא, וְכׇל אוֹלוֹדֵי קָלָא אֲסִיר? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִטּוֹל צְרוֹר. וְאֶלָּא הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: נָשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת בֶּאֱגוֹזִים — אָסוּר. מַאי טַעְמָא — לָאו דְּקָא מוֹלֵיד קָלָא, וְכׇל אוֹלוֹדֵי קָלָא אֲסִיר? לָא, דִּלְמָא אָתֵי לְאַשְׁווֹיֵי גּוּמּוֹת. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: נָשִׁים מְשַׂחֲקוֹת בְּתַפּוּחִים — אָסוּר, הָתָם מַאי אוֹלוֹדֵי קָלָא אִיכָּא?! אֶלָּא: דִּילְמָא אָתֵי לְאַשְׁווֹיֵי גּוּמּוֹת. תְּנַן: מְמַלְּאִין מִבּוֹר הַגּוֹלָה וּמִבּוֹר הַגָּדוֹל בַּגַּלְגַּל בְּשַׁבָּת, בְּמִקְדָּשׁ — אִין, בִּמְדִינָה — לָא. מַאי טַעְמָא, לָאו מִשּׁוּם דְּאוֹלוֹדֵי קָלָא — וַאֲסִיר? לָא, גְּזֵירָה שֶׁמָּא יְמַלֵּא לְגִינָּתוֹ וּלְחוּרְבָּתוֹ. אַמֵּימָר שְׁרָא לְמִימְלֵא בְּגִילְגְּלָא בְּמָחוֹזָא, אָמַר: מַאי טַעְמָא גְּזַרוּ רַבָּנַן — שֶׁמָּא יְמַלֵּא לְגִינָּתוֹ וּלְחוּרְבָּתוֹ? הָכָא, לָא גִּינָּה אִיכָּא, וְלָא חוּרְבָּה אִיכָּא. כֵּיוָן דְּקָא חָזֵא דְּקָא תָּרוּ בַּהּ כִּיתָּנָא — אֲסַר לְהוּ. וּמִבְּאֵר הַקַּר. מַאי בְּאֵר הַקַּר? אָמַר שְׁמוּאֵל: בּוֹר שֶׁהִקְרוּ עָלֶיהָ דְּבָרִים וְהִתִּירוּהָ. מֵיתִיבִי: לֹא כׇּל הַבּוֹרוֹת הַקָּרוֹת הִתִּירוּ, אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד. וְאִי אָמְרַתְּ ״שֶׁהִקְרוּ דְּבָרִים עָלֶיהָ״, מַאי ״זוֹ בִּלְבַד״? אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: בְּאֵר מַיִם חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּהָקִיר בַּיִר מֵימֶיהָ וְגוֹ׳״. גּוּפָא: לֹא כׇּל הַבּוֹרוֹת הַקָּרוֹת הִתִּירוּ, אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד. וּכְשֶׁעָלוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה חָנוּ עָלֶיהָ, וּנְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶן הִתִּירוּ לָהֶן. וְלֹא נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶן, אֶלָּא מִנְהַג אֲבוֹתָם בִּידֵיהֶם. מַתְנִי׳ שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַּמִּקְדָּשׁ — כֹּהֵן מוֹצִיאוֹ בְּהֶמְיָינוֹ, שֶׁלֹּא לִשְׁהוֹת אֶת הַטּוּמְאָה, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּצְבַת שֶׁל עֵץ, שֶׁלֹּא לְרַבּוֹת אֶת הַטּוּמְאָה. מֵהֵיכָן מוֹצִיאִין אוֹתוֹ — מִן הַהֵיכָל, וּמִן הָאוּלָם, וּמִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת — מִשָּׁם מוֹצִיאִין אוֹתוֹ. וּשְׁאָר כׇּל הַמְּקוֹמוֹת — כּוֹפִין עָלָיו פְּסַכְתֵּר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מָקוֹם שֶׁהִתִּירוּ לְךָ חֲכָמִים, מִשֶּׁלְּךָ נָתְנוּ לָךְ — שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְךָ אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת. גְּמָ׳ אָמַר רַב טָבִי בַּר קִיסְנָא אָמַר שְׁמוּאֵל: הַמַּכְנִיס טְמֵא שֶׁרֶץ לַמִּקְדָּשׁ — חַיָּיב, שֶׁרֶץ עַצְמוֹ — פָּטוּר. מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא: ״מִזָּכָר וְעַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ״, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ טׇהֳרָה בְּמִקְוֶה. יָצָא שֶׁרֶץ שֶׁאֵין לוֹ טׇהֳרָה. לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: ״מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ״ — פְּרָט לִכְלִי חֶרֶשׂ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. מַאי טַעְמָא, לָאו מִשּׁוּם דְּלֵית לֵיהּ טׇהֳרָה בְּמִקְוֶה? לָא, מִי שֶׁנַּעֲשָׂה אַב הַטּוּמְאָה. יָצָא כְּלִי חֶרֶס, שֶׁאֵינוֹ נַעֲשָׂה אַב הַטּוּמְאָה. לֵימָא כְּתַנָּאֵי: שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַּמִּקְדָּשׁ — כֹּהֵן מוֹצִיאוֹ בְּהֶמְיָינוֹ, שֶׁלֹּא לְשַׁהוֹת אֶת הַטּוּמְאָה, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּצְבָת שֶׁל עֵץ מוֹצִיאוֹ, שֶׁלֹּא לְרַבּוֹת אֶת הַטּוּמְאָה. מַאי לָאו, בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי: דְּמַאן דְּאָמַר שֶׁלֹּא לְשַׁהוֹת, קָסָבַר: הַמַּכְנִיס שֶׁרֶץ לַמִּקְדָּשׁ — חַיָּיב. וּמַאן דְּאָמַר שֶׁלֹּא לְרַבּוֹת, קָסָבַר: הַמַּכְנִיס שֶׁרֶץ לַמִּקְדָּשׁ — פָּטוּר. לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא חַיָּיב. וְהָכָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי, מָר סָבַר: שַׁהוֹיֵי טוּמְאָה — עֲדִיף. וּמָר סָבַר: אַפּוֹשֵׁי טוּמְאָה — עֲדִיף. אֶלָּא כְּהָנֵי תַּנָּאֵי, דִּתְנַן: מֵהֵיכָן מוֹצִיאִין אוֹתוֹ כּוּ׳. מַאי לָאו, בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי: דְּמַאן דְּאָמַר מֵעֲזָרָה לָא, קָסָבַר: הַמַּכְנִיס שֶׁרֶץ לַמִּקְדָּשׁ — פָּטוּר, וּמַאן דְּאָמַר מִכּוּלַּהּ עֲזָרָה, קָסָבַר — חַיָּיב. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: ״וַיָּבֹאוּ הַכֹּהֲנִים לִפְנִימָה בֵית ה׳ לְטַהֵר וַיּוֹצִיאוּ אֵת כׇּל הַטּוּמְאָה אֲשֶׁר מָצְאוּ בְּהֵיכַל ה׳ לַחֲצַר בֵּית ה׳ וַיְקַבְּלוּ הַלְוִיִּם לְהוֹצִיא לְנַחַל קִדְרוֹן חוּצָה״. מָר סָבַר: מִדְּאִשְׁתַּנִּי בַּעֲזָרָה בִּלְוִיִּם, טוּמְאָה בַּעֲזָרָה לֵיכָּא. וּמָר סָבַר: עַד הֵיכָא דְּלָא אֶפְשָׁר בִּלְוִיִּם, מַפְּקִי כֹּהֲנִים. הַשְׁתָּא דְּאֶפְשָׁר בִּלְוִיִּם, תּוּ לָא מִטַּמְּאִי כֹּהֲנִים. תָּנוּ רַבָּנַן: הַכֹּל נִכְנָסִין בַּהֵיכָל לִבְנוֹת לְתַקֵּן וּלְהוֹצִיא אֶת הַטּוּמְאָה, וּמִצְוָה בְּכֹהֲנִים. אִם אֵין שָׁם כֹּהֲנִים — נִכְנָסִין לְוִיִּם, אֵין שָׁם לְוִיִּם — נִכְנָסִין יִשְׂרְאֵלִים. וְאִידֵּי וְאִידֵּי, טְהוֹרִין — אִין, טְמֵאִין — לָא. אָמַר רַב הוּנָא: רַב כָּהֲנָא מְסַיַּיע כָּהֲנֵי, דְּתָנֵי רַב כָּהֲנָא: מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר ״אַךְ אֶל הַפָּרוֹכֶת לֹא יָבֹא״, יָכוֹל לֹא יְהוּ כֹּהֲנִים בַּעֲלֵי מוּמִין נִכְנָסִין בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ לַעֲשׂוֹת רִיקּוּעֵי פַחִים — תַּלְמוּד לוֹמַר ״אַךְ״ — חִלֵּק: מִצְוָה בִּתְמִימִים, אֵין שָׁם תְּמִימִים — נִכְנָסִין בַּעֲלֵי מוּמִין. מִצְוָה בִּטְהוֹרִין, אֵין שָׁם טְהוֹרִין — נִכְנָסִין טְמֵאִין. אִידֵּי וְאִידֵּי, כֹּהֲנִים — אִין, יִשְׂרְאֵלִים — לָא. אִיבַּעְיָא לְהוּ: טָמֵא וּבַעַל מוּם, אֵיזוֹ מֵהֶן נִכְנָס? רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: טָמֵא נִכְנָס, דְּהָא אִישְׁתְּרִי בַּעֲבוֹדַת צִיבּוּר. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בַּעַל מוּם נִכְנָס, דְּהָא אִישְׁתְּרִי בַּאֲכִילַת קָדָשִׁים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר וְכוּ׳. רַבִּי שִׁמְעוֹן הֵיכָא קָאֵי? הָתָם קָאֵי, דִּתְנַן: מִי שֶׁהֶחֱשִׁיךְ חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִילּוּ אַמָּה אַחַת לֹא יִכָּנֵס. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפִילּוּ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה יִכָּנֵס, לְפִי שֶׁאֵין הַמָּשׁוֹחוֹת מְמַצְּעִין אֶת הַמִּדּוֹת מִפְּנֵי הַטּוֹעִים. דְּקָאָמַר תַּנָּא קַמָּא לֹא יִכָּנֵס, וַאֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן יִכָּנֵס. שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לָךְ אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת. הֵיכָא קָאֵי? הָתָם קָאֵי, דְּקָאָמַר תַּנָּא קַמָּא — קוֹשְׁרָהּ. וַאֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן — עוֹנְבָהּ. עֲנִיבָה, דְּלָא אָתֵי לִידֵי חִיּוּב חַטָּאת — שָׁרוּ לֵיהּ רַבָּנַן. קְשִׁירָה, דְּאָתֵי לִידֵי חִיּוּב חַטָּאת — לָא שָׁרוּ לֵיהּ רַבָּנַן. הַדְרָן עֲלָךְ הַמּוֹצֵא תְּפִילִּין וּסְלִיקָא לָהּ מַסֶּכֶת עֵירוּבִין

ריטב"א על חולין קי״א ע״ב » « ריטב"א על חולין קי״ג ע״א